משנה - תרומות-פרק גפרק ג - משנה א
הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ, תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ, אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ, אֵינָה תְּרוּמָה. אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. אִם סָפֵק, תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת {ג} בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה:
. בשוגג איירי, ואפ''ה יחזור ויתרום דהוי קרוב למזיד משום דהוה ליה [למטעמיה] {א}: ונמצאת של חומץ כו', שהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה, דיין וחומץ שני מינים הן:. עד שלא תרמה החמיצה או לאחר שתרמה החמיצה:. ונותן שתיהן לכהן וכהן נותן לו דמי הראשונה שהיא גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומת הראשונה, ולפי שהכהן הוא המוציא מחבירו ואנן קיימא לן בכל דוכתא המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אינו לוקח בלא דמים אלא הקטנה וצריך שיתן לו דמי הגדולה שהיא הראשונה {ב}:. אם נפלה לפחות ממאה של חולין אין נעשית מדומע, דשמא אינה תרומה אלא השניה היא תרומה, וכן השניה אינה מדמעת בפני עצמה שמא הראשונה תרומה ולא השניה:. זר שאכל הראשונה לבדה או השניה לבדה אינו משלם חומש כדין שאר אוכלי תרומה בשגגה:
{א} ר''פ האשה רבה. ופירשו התוספ' כלומר יפריש על מה שהוא טועם מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא ע''כ דבלאו הכי א''א דטבל אסור לכהן: {ב} . וק''ק כיון דמשלם הכהן הראשונה א''כ לא נתן תרומה ממנה. ועיין בתוי''ט: {ג} מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. ועל שם שהתרומה נקראת דמע כדלקמן מ''ו קראו למעורב ממנו מדומע:
פרק ג - משנה ב
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
. כשיעור השניה שהיא קטנה שבשתיהן, ואם יש בחולין מאה כנגד הקטנה אין נעשים מדומע, אלא נוטל מן החולין כשיעור אלו השתי תרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן והשאר חולין כמו שהיו:
פירוש למשנה זו
פרק ג - משנה ג
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן, תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם תָּרַם הָרִאשּׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי, תְּרוּמָה {ה}:
. היינו דתרומת כ''א מהן חציה תרומה וחציה חולין {ד}, נמצא כשתרמו שניהם מנ' סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו:. אחד מחמשים כשעור שנתנו חכמים, תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשעור מה שתרם חברו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להיאך בתראה במה שתרם הראשון שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:
{ד} שהרי כשתרם כל אחד ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדיין טבולין למעשרות ות''מ: {ה} השני תרומה פירוש אף תרומת השני תרומה כן כתב בכסף משנה פ''ד מה''ת ה''ח ע''ש:
פרק ג - משנה ד
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר, אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. בִּטֵל, אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּטֵל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵל, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם, חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד:
. הא דפליג רבי עקיבא לעיל ואמר תרומת שניהם תרומה {ו}:. שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו:. שנתן בעל הבית רשות לתרום תרומתו תרומה:. אם לאחר שמינה שליח לתרום בטל שליחותו לאחר שהלך השליח מלפניו:. בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים כדי להפריש תרומה בטהרה {ז}, רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים עמי הארץ ויטמאו את התרומה, מפני שהן מטמאים את הגת, שהבעלים עמי הארץ מיד כשהתחילו הדורכים לדרוך והלכו בגת שתי וערב אינם נזהרים יותר מליגע בגתן ומטמאים אותה, לפי שהם חושבים שמיד כשהתחילו לדרוך הפרישו החברים תרומה גדולה. הילכך מפרישים החברים הדורכים מן היין כדי שיעור תרומה הצריכה לכל הגת {ח} מיד כשהלכו בה שתי וערב. שאם יבואו בעלים ויטמאו הגת קודם שיגמרו יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה:
{ו} לי אמאי מפרש אליבא דר''ע דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד''א. תוי''ט (ובת''ח תירץ דע''כ קאי על תרומת הא'. וא''כ לרבנן אף בלא הרשה תרומתו תרומה): {ז} שלכך השכירו חברים כדי שעי''כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה: {ח} עכשיו אין תורמין דא''כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הן וכדתנן במ''ח פ''ק:
פרק ג - משנה ה
הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ, וּמַעְשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָרָא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו, קָרָא שֵׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוּמֵר, הָאוֹמֵר עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, קָרָא שֵׁם:
. וצריך לתרום ולעשר מתוכו, ואינו יכול להפריש עליו ממקום אחר. ואע''ג דרחמנא קרייה לתרומה ראשית ובעינן שיהיו שיריה נכרים, כיון דאמר בתוכו משמע באמצע הכרי תהא התרומה והא איכא סביביו שהם שיריה נכרים:. אע''ג דבתוכו משמע באמצעיתו, לא הוי מקום מסויים, והרי הוא כאילו לא אמר כלום עד שיאמר בצפונו או בדרומו. וכן הלכה:. דלא בעינן שיריה נכרים:. ר' אליעזר בן יעקב פליג אר' שמעון {ט} דאמר תרומת מעשר זה בתוך הכרי קרא שם, וקאמר דתרומת מעשר זה בתוכו קודם שהופרש המעשר לא קרא שם, אבל לאחר שהופרש המעשר אם אמר תרומת מעשר עליו קרא שם. ולית הלכתא כחד מינייהו אלא כחכמים בלבד:
{ט} אבל בתרומה גדולה ס''ל כר'א חסמא:
פרק ג - משנה ו
הַמַּקְדִים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי {י}. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב), מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר:
. הכי קאמר אף על פי שהוא עובר בלא תעשה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, אף על פי כן מה שעשה עשוי. מלאתך אלו הבכורים שמתמלאים בבכור, ודמעך זו תרומה {יא}, ומעשר ראשון נמי יש בו תרומת מעשר. לא תאחר, לא תשנה הסדר {יב}:
{י} שעשה עשוי. דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס''ד לא מהני אמאי לקי הכי אמר אביי ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי דעבר אמימרא דרחמנא ופריך ממתניתין לרבא ומשני שאני התם דאמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו: {יא} קרא לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח. ובכורים אינו אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין: {יב} תאחר ממלאתך ודמעך מי שראוי להקדים אלו החוקים מקצתם על קצתם הר''מ:
פרק ג - משנה ז
וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה, זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִּכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל. וּתְרוּמָה לְרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית:
. בכורים קרויין תרומה דאמר מר [פסחים לח.] ותרומת ידך (דברים יב) אלו בכורים דכתיב בהו (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך. וקרויין ראשית, ראשית בכורי אדמתך (שמות כג). תרומה קרוי תרומה את משמרת תרומתי (במדבר יח) וקרויה ראשית דגנך (דברים יח):. לשון בכורים דריש לכך קרינהו רחמנא בכורים. אי נמי משום דכתיבי בפרשת כי תשא עד שלא נצטוו על התרומות:. דבמעשר ראשון יש בו תרומת מעשר, והתרומה קרויה ראשית, לפיכך דין הוא שיקדים ראשון לשני:
פירוש למשנה זו
פרק ג - משנה ח
הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה, וְאָמַר מַעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה, עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים, שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה, שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה וְאָמַר לָזֶה, שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה {יג} וְאָמַר לָזֶה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין {יד}:
. דכתיב (שם כג) מוצא שפתיך תשמור וכתיב (שמות לד) כל נדיב לב, הא כיצד, בעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו:
{יג} שאיני נהנה לזה. כלומר ממה של זה. דוגמא לדבר בפרשת וישלח, למי אתה, פירש''י של מי אתה: {יד} . ודוקא כששפתיו ולבו מכחישין זה את זה אבל לא מכחישין זה את זה מהני בתרומה וקדשים:
פרק ג - משנה ט
הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וּמַעְשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ {טז}. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי, מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
. אם הפרישו תרומה מן התבואה שלהן {טו}, אבל אם תרם הנכרי משל ישראל בשליחותו אין תרומתו תרומה, כדדרשינן מכן תרימו גם אתם (במדבר יח) מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:. והלכה כחכמים:. אם נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע ואסור לזרים:. זר שאכלה בשגגה משלם קרן וחומש:. מחומש אבל מודה הוא דמדמעת. ואין הלכה כרבי שמעון {יז}:
{טו} גזירה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו. הר''מ: {טז} יהודה אומר כו' וחכ''א. משמע דערלה לכ''ע יש להן דאם ערלה אין כאן רבעי נמי אין כאן וטעמו דר''י לא משום דסבר דהיה קנין לעו''ג בא''י להפקיע חובתו דהא איפכא שמעינן ליה במנחות. אלא לא קאמר ר''י הכא אלא בסוריא. הר''ש: {יז} מצינו בתרומת חוצה לארץ במ''ג פרק ז':