משנה - תרומות-פרק הפרק ה - משנה א
סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה {א} שֶׁנָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִין, אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, יִרְקָבוּ. וְאִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָה הַסְּאָה, יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָה סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה, יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה, הֲרֵי אֵלוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחֻלִּין, יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ יִלוֹשׁוּ בְמֵי פֵרוֹת, אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:
. דתרומה טמאה נמי עולה באחת ומאה {ב}:. דאי אפשר לכהן לאכלה משום תרומה טמאה. והא דלא תנן ידלקו, משום דחיישינן דלמא אדמדליק להו אתי בהו לידי תקלה ואתי למיכל מנייהו, משום דדמוע קיל להו לאינשי ולא מזדהרי ביה כולי האי {ג}:. וגם החולין טהורים ימכרו לכהנים בדמי תרומה, שדמיה פחותים, לפי שאין לה אוכלים מרובים, וגם אם נטמאת לא חזיא לאכילה:. ן מדמי אותה סאה. שצריך ליתנה לכהן:. טהור שלא נטלה ממנו תרומת מעשר {ד} נפלה. יבקש מן הלוי שיחליפם לו {ה} בחולין, ויעשם הלוי תרומת מעשר על טבלו:. יפדו ויאכל דמי המעשר בירושלים, והדמוע ימכור לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה:. החולין והמעשר ראשון שנפלה בהן תרומה טהורה, דהשתא לא מצי למעבדינהו תרומת מעשר על מקום אחר. מפריש עליו תרומת מעשר וימכרנו לכהנים, ויאכלום הכהנים נקודים, פירוש ביובש כמו יבש היה נקודים (יהושע ט) {ו}:. כי היכי דלא תתכשר התרומה הטהורה שיש בה לקבל טומאה דכל אוכל שלא בא עליו משקה מז' משקים אינו מוכשר לקבל טומאה:. שו במי פירות. כגון מי תותים ורמונים דלא מכשרי:. שיתן פחות מכביצה בכל עיסה ועיסה, דאוכל שהוא פחות מכביצה אינו מקבל טומאת אוכלים {ז}, ואינו מטמא טומאת אוכלים. ואי קשיא מאי שנא מסאה תרומה טמאה שנפלה בחולין טהורים דאמרינן ירקבו משום דעושה הכל תרומה ונחשב כתרומה טמאה וטהורה שנתערבו, וא''כ תרומה טהורה וחולין טמאים נמי שנתערבו יחשבו כתרומה טהורה וטמאה שנתערבו ויהיו אסורים באכילה. וי''ל דלא דמי, דלעיל הנך חולין נעשו כתרומה ליאסר לזרים מכח תרומה טמאה, הלכך לכהנים נמי אסירי כדין תרומה טמאה, אבל הנך חולין דהכא אין נעשים תרומה אלא מכח תרומה טהורה, הלכך שריין לכהנים כתרומה טהורה:
{א} . דטמאה אסורה באכילה בעשה כדילפינן בפרק הערל דף פ''ג: {ב} מ''ד: {ג} דבמ''י פ''ח מפ' הר''ב גבי שמן דראוי להדליק כשנדמע ונטמא וגמ' ערוכה היא בסוף פרק קמא דפסחים הא מסקינן התם רמי ליה בכלי מאוס ולא חיישינן תו לידי תקלה והכא בדבר יבש כו' ולא ממאיס בכלי מאיס ואתי בהו לידי תקלה הלכך לית ליה תקנתא: {ד} לאו הכי אינו ראוי לעשותו תרומת מעשר על טבלו כדתני בספרי שהביא הרב בפ''ק מ''ה לענין תרומה גדולה וה''ה לתרומת מעשר: {ה} הבנה דהכא א''צ לפרש כך וגם אינו רשאי להחליף דהא הכא במעשר ראשון מחוייב לתתו ללוי. ועיין בתוי''מ: {ו} כתב נקודים הוא שיעשנ' ככרות קטנות. כ''א כחצי ביצה וכן איתא בגמרא: {ז} מוכרח ממשנתינו רק דאינו מטמאה אלא שהוא סובר שהדין הוא כך:
פרק ה - משנה ב
סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה חֻלִין טְהוֹרִין, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף {ח}, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה {י}:
. והשתא התרומה עו. לה באחד ומאה ולא נעשה הכל מדומע, והחולין טהורים לא הוכשרו לקבל טומאה ולא טמאתן התרומה טמאה:. כשם שאם היתה תרומה טהורה תעלה ותאכל, כך הטמאה תרום ותשרף. והאי תשרף דומיא דתרקב, שאסור ליהנות ממנה {ט} בשעה ששורפה, דאי שריית ליה ליהנות ממנה אתי למיכלה, דסבור שהיא מותרת ע''י ביטול:. ביובש, כוליה כדפרשינן. לעיל. והלכה כחכמים:
{ח} . ברפ''ב דערלה מפ' הר''ב טעמ' דמרים משום גזל השבט והכא דתשרף בלא שום הנאה אין כאן גזל השבט ולמה ירים כתבו התוספ' משום דלא פלוג רבנן: {ט} לא גזרינן הכא שמא יהנה הימנה כדלעיל דהתם דמוע קיל לאינשי אבל הכא שהרימה חזר' לשמה הראשון ולא קיל להו (ובס' ב''ד תירץ דהכא שורפה כולה בפני עצמה. ועוד דכל עצמו שורפה מפני שאסורה בהנאה ואתי ליהנות בתמיה) והא דתשרף פירש הר''ב בסוף תמורה: {י} כו'. לשון רש''י בבכורות (הציון ברש''י הוא על תעלה ותאכל וע''ע שם. ב''ד) ותאכל עם חוליה ומשום גזירה. ונ''ל גזירה משום תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים דתנן לעיל. תוי''ט:
פרק ה - משנה ג
סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִלּוֹשׁ בְּמֵי פֵרוֹת, אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה:
. בהא מודה רבי אליעזר דאף אותה סאה נאכלת, משום דלעיל תרומה טמאה נפלה, אע''פ שנתבטלה בחולין הטהורים, מכל מקום כשמגביהה שם תרומה עליה וחוזרת לשמה הראשון. אבל הכא דטהורה נפלה, אע''פ שהחולין היו טמאים, כשמגביהה חזרה לשם תרומה טהורה כמו שהיתה {יא}:
{יא} תאכל נקודים כמ''ש הר''מ שמה שאומר סאה שנפל' היא שעלתה אינו אומר אלא להחמיר וראיה מהגמ' שבת פ' היה נוטל:
פרק ה - משנה ד
סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים, וּבֵית הִלֵּל מַתִירִין. אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי, הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לַזָּרִים וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לַכֹּהֲנִים, מַה טְהוֹרָה עוֹלָה, אַף טְמֵאָה תַעֲלֶה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לֹא, אִם הֶעֱלוּ {יב} הַחֻלִּין הַקַּלִּין הַמֻּתָּרִין לַזָּרִים, אֶת הַטְהוֹרָה, תַּעֲלֶה תְרוּמָה הַחֲמוּרָה הָאֲסוּרָה לַזָּרִים, אֶת הַטְמֵאָה. לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אָבְדָה בְמִעוּטָהּ:
. דסברי תרומה טמאה שנתערבה בטהורה אינה עולה באחד ומאה, כדמפרש טעמא לקמן:. בית שמאי לדברי בית הלל. משום דהקשו להם בית הלל לבית שמאי ומה תרומה טהורה שהיא במיתה אצל הזרים עולה, טמאה שהיא בעשה אצל כהן לא כל שכן, וחזרו בית שמאי להורות כדברי בית הלל:. והשאר מותר:. כיון דהכל תרומה ואין כאן גזל השבט אפילו לתרום אין צריך. והלכה כחכמים:
{יב} העלו. כלומר דין הוא שיעלו החולין את התרומה הטהורה שכן החולין ' קלין והתירן היתר הרבה שהם לזרים אבל תרומה אין כ''כ התירן הרבה כ''א לכהנים לבדם ואוכלי חולין מרובים. פי':
פרק ה - משנה ה
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָה וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
. רבי אליעזר לטעמיה דאמר שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה:. והסאה שהגביה אין בה אלא חלק אחד ממאה תרומה והשאר חולין:
פירוש למשנה זו
פרק ה - משנה ו
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדַּמְּעוּ, וְנָפַל מִן הַמְדֻמָּע לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדָּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַמְדֻמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, וְאֵין הַמְחֻמָּץ מַחְמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
. לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דימוע בעינן מאה מן החולין, ולא בעינן מאה סאין כנגד כל אותה סאה של דימוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים:. עסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים {יג} ואם נפל מאותה עסה לתוך עסה אחרת של חולין וחמצתה אינה אוסרת אלא לפי חשבון שאור של תרומה שמעורב בה, ולא מתסרה אחרונה אלא אם כן נפל מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעין:. מקוה שיש בו עשרים ואחד סאים {יד} מי גשמים, ממלא בכתף תשע עשרה סאים ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורין. ואף על גב דשלשה לוגין מים שאובים פוסלים את המקוה, השאובה כשרה כשהיא דרך המשכה והי' שם רוב שיעור המקוה שהם עשרים ואחד סאים מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלין המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הם עשרים [סאים] מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים. והלכה כחכמים. ז הגביהה. כדין תרומה שעולה באחד ומאה:. וצריך להרים:. דהיינו עד שיפלו שם חמשים ואחד של תרומה {טו}, אבל מחצה על מחצה שרי {טז}:
{יג} כדתנן במ''ד פ''ב דערלה: {יד} דוקא אלא כל שיש יותר משהו מכ' סגי (ופותקן ל' השלכה. כמו שקל קלא פתק ביה): {טו} דשמא כשהגביה הגביה החולין והתרומה כולה נשארת והרי שיש באותו כרי נ''א של תרומה ונ' של חולין. הראב''ד: {טז} לא בעינן רבייה כדאמר ר''י בסוף הערל ור'ל דפליג ובעי רבייה אף מדרבנן היינו טעמא דעד חמשים אי אפשר שלא יהא עדיין רוב חולין דכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה. הר'ש:
פרק ה - משנה ז
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְרוּמָה עַל הַחֻלִּין:
.אין פירוש למשנה זו
פירוש למשנה זו
פרק ה - משנה ח
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה אַחֶרֶת, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַתִּיר:
עד שנפלה אחרת. סאה אחרת של תרומה:. דכמו שנפלו בבת אחת דמי:. כשלא נודע לו נפילה ראשונה עד שנפלה שניה מודה ר' שמעון דכמאן דנפלו בבת אחת דמי. כי פליג היכא דנודע לו בינתים ולא הספיק להרים עד שנפלה אחרת, רבי שמעון סבר כיון דעומד להרים כמורם דמי ואזדא לטעמיה דאית ליה בעלמא (פסחים יג. ב''ק עו:) כל העומד ליזרק כזרוק דמי, וחכמים אומרים השתא מיהת לא הורמה. והלכה כחכמים:
.אין פירוש למשנה זו
פרק ה - משנה ט
סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וּטְחָנָן וּפָחָתוּ, כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחֻלִּין, כָּךְ פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ, כְּשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחֻלִּין, כָּךְ הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה, וְאָסוּר. אִם יָדוּעַ {יח} שֶׁהַחִטִים שֶׁל חֻלִּין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה, מֻתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְאַחַר כֵּן נָפְלוּ שָׁם חֻלִּין, אִם שׁוֹגֵג, מֻתָּר {יט}. וְאִם מֵזִיד, אָסוּר:
. כולן בבת אחת:. לא אמרינן חולין פחתו ולא התרומה ואין כאן מאה ואחד ואסור:. דשל חולין הותירו ושל תרומה לא הותירו ויש כאן אחד ומאה. ואע''ג דמעיקרא נאסרו, חזרו והותרו בטחינה, ואפילו לכתחלה יכול לטחון כדי להתירן {יז}:. קנסוהו רבנן לפי שבטל איסור לכתחלה, והוא הדין לכל איסורים שבתורה שבטלן במזיד שהן אסורים:
{יז} ולא היה כמבטל איסור לכתחלה שאין זה אלא שנתגלה עי''ז שטוחן שההיתר היה יותר ממה שהיינו סבורין: {יח} ידוע וכו'. וברישא לא תנן אם ידוע שהחטים של תרומה יפות אסור משום דאע''ג דפסולת של חולין מרובה והקמח ההולין נתמעט משיעור מצטרף פסולת החולין עם החולין לבטל התרומה ובסיפא אינו מצטרף לאסור. תוי''ט: {יט} . כל מקום שאמר מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שהוציא התרומה מותר ובכ''מ שאומר אסור ענינו מדומע. הר''מ: