. הכי מפרשא מתניתין בירושלמי בראשונה היו אומרים מלקט אדם בתוך שלו את הגס הגס כדרך שמלקט בשל חבירו בין גסין בין דקין, ואע''ג דעצים ועשבים כשמלקטים אותן מתוך השדה מתקן השדה לזריעה, כשמלקט הגס כלומר העצים והעשבים הגסים ומניח את הדקין תלינן דצריך לעצים הוא ולאו לתקן את הקרקע קעביד, כדרך דתלינן במלקט בשדה חבירו בין דקין ובין גסין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו {א} ומידע ידיע דלעצים הוא צריך:. שהיו מלקטין בשדותיהן בין דקים בין גסין והן אומרים בגסים לקטנו:. שאין חבירו מחזיק לו טובה דהשתא ודאי לא אתי למלקט הדקין {ב}, כיון שאין חבירו מחזיק לו טובה על זה:. שיאמר לו לקוט משדי היום ואתן לך מזונותיך, דפשיטא דאסור:

{א} בפרקין דלעיל מ''ו. הר''ש: {ב} דמשרבו עוברי עבירות התקינו שיהא זה מלקט כו' כדרך כו' מתוך שלו דהיינו דווקא גסין. וטעמא דתקנתא דאף על גב דמלקטין שלא בטובה אפי' הכי הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן:

. שנטלו קוציה בשביעית:. שנחרשה היטב שכל העולם חורשים פעם אחת והוא חרש שתי פעמים. ומתניתין איירי בשעת הסכנה שהיתה המלכות אונסת על המס המוטל על הקרקעות והתירו לחרוש בשביעית כדי ליתן המס הקצוב מתבואתה למלך {ג}, ואם חרש שתי פעמים קנסוהו רבנן, דחרישה אחת התירו ולא שתי חרישות:. שעשו ממנה דיר לבהמות שעשה בה סהר כדאמרינן בפרקין דלעיל, ולא עשה ממנו אשפות אלא הניחו כדי לזבל בו השדה:. דקנסינן ליה בהני יותר מבנתקווצה:. אסור דאין מחזיקין טובה לבעלים דרחמנא אפקרינהו:. דב''ש לקולא. ואין הלכה כר' יהודה:

{ג} התוספ' בפרק זה בורר וא''ת ומשום ארנונא התירו לחרוש כו' דהוי איסור דאורייתא ויש לומר דמיירי בזמן הזה שהוא דרבנן א''נ י''ל דפקוח נפש הוא שהיו שואלים מהם מס ואין להם מה יפרעו כו' ע''ש והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:

. יכול ישראל לקבל עליו בכך וכך כורים לשנה שדה הנכרי שחרשה בשביעית לזרעה למוצאי שביעית, ואע''פ שגורם לנכרי לחרוש בשביעית. נירין לשון נירו לכם ניר (ירמיה ד):. אם מצאו חורש יכול לומר לו יישר כחך וכיוצא בזה:. ואפילו ביום חגם:

פירוש למשנה זו

. כשהזיתים מקורבים זה לזה יותר מדאי נוטל אחד ומניח ב' או נוטל ב' ומניח אחד כדי שיגדל ויתעבה {ד}. מדל לשון שליפה והסרה, וי''מ לשון דלדול ודלות שמדלדל שדהו מן הזיתים:. גומם ומקצץ האילן ומשאיר השרש בארץ, ולא ישרש לגמרי שלא יראה כעובד את האדמה:. כגון אם נוטל שלשה זיתים זה בצד זה שמחליק פני הקרקע יותר מדאי יאמרו לעבודת קרקע הוא מתכוין ואסור:. דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו, וידוע דלעצים הוא מכוין:

{ד} וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ''ב מ''ג דלא שרינן אלא עד ר''ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר''מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר''ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי''ט:

. הבקוע בעפר, שהרי הוא מיתקן בכך שהעפר נעשה טיט ומשביח האילן:. דהוי כמושיב שומר שלא ייבש:. שלא נקצצה מעולם:. שהיא משובחת בכך:. שהיא מתגדלת ומתעבה בכך והוי כעין זומר לגפנים:. שאין דרך לעולם לכרתה אלא למטה מעשרה:. שאין דרך לכרות אותה כך. והלכה כר' יהודה:

{ה} כו'. פירוש לקחת מהם עצים. הר''מ: {ו} יהודה אומר. ולתנא קמא לית ליה ההיא שעורא אלא שיעורא אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור דאיתא בגמרא דבג' מעלי לה ועם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מקשי קשי ולא עלו מעלו לה:

. מקטע זנבות הגפנים כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כחו, וכן הקוצץ קנים כדי שיתעבו ויוסיף כחן:. מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה {ח}:. נסדק, כמו (איכה ג) ויפשחני:. שיתחברו סדקיו:. ליסדק:

{ז} . פירש הר''מ כשלא נתכוון לזמר: {ח} כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי''ט בשם הפירוש:

. משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד ואם אוכלן קודם בישולן היינו הפסד:. פגי תאנה כדכתיב (ש''ה ב) התאנה חנטה פגיה:. האדימו וזהו התחלת בשולן:. אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיגמרו:. שגדל הרבה, ודומה לו וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא). ובירושלמי יליף לה מדכתיב (ויקרא כה) תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב (שם) מן השדה תאכלו את תבואתה, בשתי תבואות הכתוב מדבר אחת מן הבית ואחת מן השדה:

{ט} . אסיפא קאי ביחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו וכ''כ הר''ש:

. שסוחטו ויוצא ממנו משקה:. משיקראו באשה {י}, והיינו כשיתחילו להתבשל ונתבשלו עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה:

{י} דקרא (ישעיה ה) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים משמע דבאושים ענבים רעים הם וכפרש''י שם לפיכך כתב הר''מ והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחית כשיניחה כלומר דענבים טובים יקראו בשם באשה כשהגיעו לכלל זה מהטעם הנזכר. אבל עיקר שם באשה הונח על ענבים רעים כנזכר. תוי''ט:

. שמסאה זיתים יכול להוציא רביעית הלוג שמן:. דרך הזיתים לפצען כדי למתק מרירותן:. דדבר שדרכו לאכול הוא. אבל לסוך לא חזו, ואין סכין אלא בדבר שדרכו לסוך:. שנתבשלו עד שהוא יכול להוציא חצי לוג מסאה:. שנתגדלו שליש ממה שעתידים להתגדל. א''נ שמוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו יפה:. אין אוכלין מהן בשביעית עד שיגיעו לעונת מעשרות המפורש בפ''ק דמעשרות, דדוקא תאנים וענבים וזיתים רגילים לאכול קודם בשולן לפיכך התירו לאכול מהם בשדה בשביעית קודם שיגיעו לעונת המעשרות, אבל לא בשאר פירות:

{יא} בשדה כו'. אורחא דמלתא נקט שכן דרך לכותשם בשדה וכ''כ הר''מ:

. משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים {יב}:. תחלת העלין בימי ניסן:. משיתחילו להכביד ולתלות כעין שלשלת:. משיעשו גרעינים. פ''א הבוסר כשיגדילו הענבים ונעשו כפול הלבן נקרא גרוע:. משיגדל עליהן הנץ, כמו הנצנים נראו בארץ (ש''ה ב) כשיגיעו לשיעורים הללו אסור לקצצן בשביעית:. ואין כאן משום הפסד הפרי, או משום גזל לאידך לישנא, שכבר הפרי ראוי לאכילה. ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא אם הוא מעולה בדמים, שדמיו יקרים לעצים יותר מלאילן:. לאו אשביעית קאי, אלא שיהא אסור לקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות:. הקב, משום דחשיב יותר משאר אילנות, דאילו בדקל מותר לקצצו עד דטעין קבא:

{יב} פירש הר''מ ותמיהני למה מפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמ' לאכלה ולא להפסד ועין בתוי''ט: {יג} לקצצו. פירוש לעצים. הר''מ: