. תאנים לבנות המגדלות משלש שנים לשלש שנים:. של שמטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בשולן עד שנה שנייה של שמטה שהיא ג' לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית, דבתר חנטה אזלינן:. מין תאנים שעושים משתי שנים לשתי שנים. ואין הלכה כר' יהודה:

{א} בנות שוח ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפירושינו למ''ז פ''ב. תוי''ט. ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לב' שנים. ת''ח:

. מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ:. משום דמיחזי כזורע, עד שיטמון מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים, שלא יהיו מפוזרים אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים וטפח עפר על גבי הכרי:. כדי שלא יצמח. והלכה כחכמים:

פירוש למשנה זו

. ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר:. דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפ''ז, הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין נמצאו גדולי שביעית ושמינית מעורבין יחד:. וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים, דר' אליעזר סבר כר' יהודה דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים:. דסבר כרבי יוסי דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כר' יהושע:

{ב} לוף כו'. וא''ת בירק אזלינן בתר לקיטה כדלעיל בפ''ב בפירושינו למ''ז וא''כ האי לוף דעקרו בשמינית אין עליו תורת שביעית. ותירץ דמתניתין איירי דעקרוהו עם עליו סוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו במשנה דלקמן והניחוהו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גדוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים. הר''ש:

. שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי {ג}:. י''מ שנזרעו בקיץ וי''מ מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד:. הגדילה בשדה שמינה. פואה, צבע אדום שקורין רויי''א בלע''ז:. במרה שחופרים בו את הקרקע. של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ:. ולא חיישינן דלמא מיחזי כעבודה:. כמו סלעות בסמ''ך, פואה הגדילה בין הסלעים כיון דאין דרך לזרוע שם לא מיחזי כעובד את הארץ. פ''א צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו) כלומר צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:

{ג} בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפמ''ש לקמן דכל הספיחים אסורים באכילה. יש לפרש דכשעוקרה ואינו רשאי לאוכלן הוי כאלו הפסידן בידים ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. תוי''ט:

. ואע''ג דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לב''ש במארופות של עץ ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא ע''י שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא {ד} ומש''ה מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו:. בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:

{ד} בירושלמי דבטמון אנן קיימינן ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונין ממנו עיקר האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. הר''ש: {ה} . שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר:

. למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית:. שזורין בו התבואה בגורן {ז}:. כמין יתד של ברזל שקורין קולטרו בלע''ז, והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה):. מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו, ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר {ח}:

{ו} רשאי כו'. אמר הכתוב (ויקרא יט) ולפני עור לא תתן מכשול ר''ל למי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם. לשון הר''מ: {ז} דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרה במזרה כלל. תוי''ט: {ח} לאכלה כתיב. וכתב הר''מ וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל: {ט} יד הוא חרמש קטן שיקטוף כמלא היד. והך מגל יד דקצירה לאו לענין תבואה וקטניות וכן ירקות דדרך לזורעם בגנות ואסורים משום ספיחים, דהנך אסור לקוצרן כדלעיל מ''ד. אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגום דריש פ''ט. ומגל קציר ידוע. הר''מ. ור'ל שהוא מגל סתם והיינו חרמש:

. אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן:. ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא:. ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד:. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:

{י} למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדהו שמא הביא מן המשומר באוצר פירות: {יא} כו'. תיקון דברי זאת המשנה מוכר לער'ג בארץ יותר מכן ולישראל בח''ל:

. ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן {יב}. ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה:. ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח, דתלינן לאכילה הוא רוצה:. ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד:. מחליף לו מעות בפרוטות:. ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך:. אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם, אסור:

{יב} דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי. הר''ש: {יג} . ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ''ש הר''ב:

. לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור:. שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת:. שאני אומר לכבור בה את החול:. דשמא לטחון בהם סמנין:. שמא לייבש בו אונין של פשתן:. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:. ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית, משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן:. בעיסה:! {יז} . {יח} לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום:. אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא, ומפורש לעיל בפ''ד:

{יד} וכברה נפה היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה היא לקמח. הר''מ: {טו} כו'. והא דלא תני במתניתין גבי ע''ה כדקתני גבי שביעית משום דשמעינן לה מכללא דבוררת וטוחנת עמה, אי נמי יגיד עליו ריעו וסמך אדתני ברישא הר'ש. והתוס' תירצו דתנור אין דרך להשאילו, משום דאי מיטמא טעון שבירה. ועתוי''ט:. משום דבעי למיתני אבל משתטיל מים קתני הכא מרקדת אע''ג דברישא לא קתני לדינא דריקוד. תוי''ט: {יז} משתטיל המים שאז תתגלגל אע''ג דלא מחייבא בחלה עד שתתגלגל, תוספ' גיטין, ועיין בתוי''ט באריכות: {יח} כו'. בירושלמי מפרש דלא קאי הך טעמא דמ''ש אלא אמתניתין דמשאלת אבל לכולהו דלעיל מינה לא קאי ומשום הכי מפרש הירושלמי וכמו שכתב הר''ב דנפה תלינן לספור כו' ולא תלינן שינפה לטחינה וכן כולן ולדבר של היתר וכהנהו דתלינן במתניתין דלעיל מהך אלא דהכא מיירי בידוע שאין לה פירות של היתר למיתלי בה והלכך הנך תלויות לא הוי גמורות כהנהו דלעיל ואי לאו מפני דרכי שלום לא הוה שרינן להו ואי לא הוה לן למתלי כלל לא היה טעם דדרכי שלום כל כך להתיר לסייע ידי עוברי עבירה שהוא בכלל לפני עור כו' ודוקא בהני דנפה וכברה כו' מועיל דרכי שלום עם תלייה כל דהו משום דבהו שייך טפי דרכי שלום. הר''ש: