. דרך עובדי אדמה לכנוס הזבל למקום אחד בשדה ועושה שם אשפה גדולה עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה:. לעבוד את הארץ בשנה השביעית, וקודם שיפסקו עוברי עבירה אסור שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא {א} ולזבל שדהו הוא מוציא. ויש ספרים שכתוב בהם עובדי עבודה והיא היא:. משיהיה יבש הזבל שנותן מתיקה {ב} לפירות:. כשמתחיל להתיבש מתעבה ונעשה קשרים, וקרובים דבריהם להיות שוים. ובירושלמי מפרש משיבש המתוק סדקין שבבקעה כשהמטר יורד מתמלאים מים ואינם מתיבשים אלא לאחר זמן, ונקראים מתוק על שם מתקו לו רגבי נחל (איוב כא):

{א} מקשה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שיאמרו לתוך בית השלחין הוא מוציא. שאף משפסקו עובד עבודה בשדה הבעל רגילים להוציאם לבית השלחין. ומשני יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. ולא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין. {ב} כלומר הזבל נקרא מתוק ע''ש שנותן כו' ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבלו ועיין מ''ו פ''ט שמפרש הר''ב בע''א.

. קופות שמוציאין בהם זבלים שכל משפל מחזיק לתך שהוא משאוי של חמור, והלתך חצי כור ט''ו סאין:. נותן באשפה אחת משפלות כמו שהוא רוצה:. לעשות יותר משלש אשפות בבית סאה שלא יראה כמזבל את השדה:. מוסיפין, כיון שיש צבור גדול במקום אחד לא מיחזי כמזבל. ואין הלכה כר' שמעון:

{ג} מזבלין. אמתניתין דלעיל קאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. הר''ש:

. מג' [אשפות] מותר. והיינו דרבי שמעון דרישא, והשתא אתא לאשמעינן דשרי ר' שמעון אפילו אין י' משפלות ובלבד שלא יהיה בה פחות משלש, דאף על פי שיש מעט זבל באשפה וסד''א דמודה רבי שמעון דאם מוסיף האשפות נראה כמזבל, קמ''ל דלא מיחזי כמזבל הואיל ואינו מפזרו:. שיעמיק מקום האשפה או יגביה משאר הקרקע ג' טפחים, שיהיה ניכר דלכנוס הזבל למקום אחד הוא עושה ולא לזבל את השדה:. אותם ג' אשפות של שלשים משפלות יכול לעשות אותם אשפה אחת ולהוסיף עליהם כמו שירצה, דלא תימא כי היכי דאסור יותר מג' אשפות לבית סאה הכי נמי אסור יותר משיעור ג' אשפות במקום אחד:. בירושלמי מוכח דביותר מכשיעור בלבד אסר רבי מאיר. אבל בכשיעור, השתא בג' מקומות מותר במקום אחד לא כל שכן. ואין הלכה כר' מאיר:. שאין לו להוציא בפעם א' כשיעור המפורש לעיל מוציא אותו מעט ומוסיף עליו והולך {ו}:. שמא לא יהיה לו זבל יותר ונראה כמזבל שדהו עד שיוציא עשר משפלות כאחת או עד שיעמיק שלשה או יגביה שלשה. שכיון שאותו מקום משונה משאר השדה לא מיחזי כמזבל וכן אם נתנו על הסלע שאינו ראוי לזריעה:

{ד} . נ''א מותר. וגם גירסת מחציב יש לפרש כן מלשון חצובה שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים כ''מ: {ה} שיעמיק שלשה. בפ''ק דמ''ק פריך והלא כשיעמיק נראה כעודר. ומשני חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן. וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספ' דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה הא חזי ליה לזבל שבחפירה: {ו} דכשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ע''ש והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו משפסקו עוברי עבירה. והא דקתני עד כמה מזבלין כו'. היינו שיעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה. אבל בתחלה כשמוציא אינו מוציא עשרה משפלות בפ''א. לכך אפילו אין לו בביתו שיעור כמה אפילו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו. ועיין בתוי''ט:

. לשון דיר של בהמות, שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו אלא שם ואינו מתכוין לזבל שדהו בענין זה ודעתו להכניס הזבל לאשפות אח''כ:. כמו סחר {ז}, היקף של מחיצה סביב הצאן:. כשנתמלאת הסחר זבל עוקר מן הסחר שלש רוחות וזוקפן לצד [אחר] של אמצעית ומדייר שם כמו כן בית סאתים, ועושה אשפות בתוך שדהו ג' אשפות לבית סאה כדאמרן:. סאתים מצד זה של מחיצה אמצעית וסאתים מצד אחר. ואשמעינן מתניתין דשרי לדייר בית ד' סאין קודם שיעשה ממנה אשפות, אבל טפי לא שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין:. שלא יהא נראה כמתכוין לזבל שדהו אם עושה את כולה סחר:. ג' אשפות לכל בית סאה. ואין הלכה כרשב''ג:

{ז} בה''א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון: {ח} מקשה אמתני' ב' פ''ד שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופירש הר''ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו': {ט} שמונת סאין היינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר''מ:

. מקום בתוך שדהו שחוצבין ממנו אבנים לבנין. אם היה מכוסה עפר ולא היה נראה אין פותחין אותו בתחלה בשביעית, שהרואה אומר לתקן שדהו הוא עושה כדי לזרוע בתוכו ולא להוציא האבנים לבנין:. שיהיו נגלים ונראים מאותו מחצב קודם שביעית שלש שורות של אבנים, שכל שורה מהם שלש אמות אורך ושלש אמות רוחב ברום שלש אמות, שנמצאו שם ט' אבנים שכל אבן הוא אמה על אמה ברום ג', וכן בכל שורה ושורה הרי כ''ז אבנים לשלש שורות, ובהכי ניכר שלצורך אבנים לבנין הוא מוציאם ולא לתקן שדהו:

{י} . אבנים ארוכות קורין להן מורביות כמו מורביות של תאנה במס' תמיד פ''ב. הר''ש:

. שיש בכל אחת מהן משאוי שני בני אדם:. כלן ואפילו הקטנות שבהן {יא} ולא מתחזי כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה:. ואינו נוטלו כולו אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה:. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו:. דלא מיחזי כמתקן שדה כיון דלאו דידיה הוא ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן שדה אם התחיל ליטול מערב שביעית:

{יא} גדולות אפילו אחד ואפילו מונחת בארץ ואפילו ג' נטלות על הכתף תנן לקמן במ''ט דבאות מכל מקום. הר''ש:

. ואפילו לא זעזעתן אלא שעתידה לזעזען הוי כאילו זעזעתן:. כולן אגב אותם שתים:. שמסלק האבנים מן השדה, לשון סקלו מאבן (ישעיה סב):. ן. דבכה''ג לא מחזי כמתקן שדה:. גל של אבנים קטנות:. לא מחזי כמתקן כיון דאין המקום ראוי לזריעה:

{יב} . מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיה יז). הר''ש:

. מעלות ע''פ הגאיות, שלא יחליקו בירידתן לקחת המים שנתקבצו בעמק באותן הגומות, דנראה כמתקנן להשקות בהן שדותיו בשביעית:. אם בא להיות סוכר מקום יציאת המים באבנים, לא יתן עפר וטיט בין האבנים משום דמיחזי טפי שהוא מתכוין להשקות מהן שדותיו:. אבנים סדורות זו על זו כעין גדר בלא עפר וטיט:. שבשדהו אפילו קטנה אם כשהוא בונה הגדר או הבנין יכול לפשוט ידו וליטלה ולבנות בה:. שהגדר מוכחת עליו דלבנות גדרו הוא נוטלה ולא לתקן השדה לזריעה:

{יג} . נ''א יסבוך. אם בא להיות סובך מקום יציאת המים מלשון נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב). הר''ש: {יד} . מלשון והוא בונה חייץ (יחזקאל יז):

. אפילו מתוך שלו דמידע ידיע דלבנין קבעי להו ולא לתקן את השדה:. שקבל שדה באריסות מביא מ''מ ואפילו מאותה שדה שהוא אריס בה אפילו אבנים קטנות שאין [שדה זו חשובה כשלו. וי''מ והקבלן שדרכו לבנות בנינים בקבולת שאין] כוונתו אלא לקבץ אבנים מביא [מ''מ {טו} ואפילו משדה] שלו:. והלכה כר' יוסי:

{טו} פחותות מאבני כתף ואפי' אבנים גדולות. הר''מ והר''ש:

. ולא חיישינן דלמא ממלך וזרע ליה {טז}, שאין דרך בני אדם לזרוע סמוך לרה''ר. אבל בינו לבין חבירו חיישינן דילמא ממלך וזרע ליה ואסור:. ואח''כ נוטלו משם ומתקן את רשות הרבים כמו שהיה:. כלומר לא מבעיא לצבור עפרו לרשות הרבים שהוא אסור אף על פי שיסירנו אח''כ שהרי מקלקל הוא לשעה, אלא אפילו לתקן אסור, כגון אם היו אבנים או עפר מפוזרים ברשות הרבים לא יצברם במקום אחד אלא יסלקם לגמרי מרשות הרבים, והיינו דקאמר כשם שאין מקלקלין רשות הרבים לצבור עפרו לו, שות הרבים אע''פ שדעתו לסלקו מיד, כך לא יתקן לצבור אבנים או עפר המפוזרים ברשות הרבים ולשום אותם בצדי רה''ר לפי שעה, אלא יסלקם מיד לגמרי מכל רה''ר ויוציאם לים או לנהר:. אליבא דרבי עקיבא:. ג' אשפות לבית סאה:. בשאר ימות השנה פליגי בה ר' יהושע ורבי עקיבא, לר''י צוברו ברה''ר ובלבד שיסלקנו אחר כך ויתקן רה''ר כמו שהיהז ולר''ע אע''פ שדעתו לתקן אסור אלא צוברו ברשותו. והלכה כרבי עקיבאע:

{טז} דלמא ממלך ואינו מעמיק עד הסלע דאלו על הסלע אינו ראוי לזרוע: