. שדה הלבן. שדה של תבואה וקטנית שאין בו אילן {א}:. לחלוחית הקרקע מחמת הגשמים:. קשואים {ג} ודלועים אבל משם ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית:. זה אומר כלתה ליחה בתוך שלי וזה אומר לא כלתה ליחה בתוך שלי:. שעתיד לזרעה אחר החרישה וצריך שתהא רוב ליחה קיימת אין חורשים אלא עד הפסח:. שהיא נטועה כבר אין צריך שתהא רוב ליחה קיימת שאין חורשין אותה אלא כדי שירדו הגשמים בעומק הקרקע הלכך חורשים בה עד העצרת. וכל המשניות הללו דחויות הן כדאמרינן לעיל בפרק קמא שרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח ועצרת וביטלום, ומותר לחרוש עד ראש השנה של שביעית:

{א} ואין כאן צל, (לכן נקרא שדה הלבן) וברפ''ג דפאה כ' טעם אחר לפי שהתבואה כשתבשלת מתלבנת: {ב} זמן שבני אדם. ירושלמי לא סוף דבר בשיש לו מקשה ומדלעת אלא אפילו מאחר שבני אדם עתידין ליטע במקשאות ובמדלעות מותר: {ג} לומר שבני אדם נוטעים במקשאות כו'. אבל פירוש מקשאות מקום זריעת הקשואים. ר''מ:

. מכניסין להם זבל:. חופרים בעיקרי האילנות {ד} שכל דבר שהוא לצורך פירות של ששית מותר בתוספת שביעית, ודבר שאינו אלא לצורך תקון האילן אסור, אלא אם כן הוא דבר שאפילו בשביעית עצמה אין איסורו אלא מדברי סופרים ובתוספת שביעית לא גזור:. שאין די לה במי גשמים וצריך להשקותה, תרגום והוא עיף (בראשית כה) והוא משלהי:. חותכין היבלת. מומין הנולדין באילן:. העלין מעל האילן להקל מעליו:. שרשים המגולים מכסים אותן באבק:. תחת האילן להמית התולעים הגדלים בו:. בשביעית עצמה, ותנא קמא לא אמר אלא מפרקין את העלין בתוספת שביעית לבד. ואין הלכה כר' שמעון:

{ד} בכל אילנות קאמרי דקשואין ודלועין אינם ראוים להקרא אילנות. אבל כד דייקינן שפיר על כרחך דמתניתין דוקא קשואין ודלועין תני לה ועיין באריכות בתוי''ט:

. מסירין את האבנים:. כמו מכרסמין בכ''ף, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ), כלומר כורתים וחותכין הענפים היבשים מן האילן:. הענפים הלחים כשהם מרובין רגילים לקצצן ומניחין מקצת מהן וזהו זירוד:. שנוטל את הפסולת. ויש מפרשים מפסלין לשון פסל לך (שמות לד) שחותכים כל הענפים שבאילן כדי שיתעבה:. תנא קמא לא שרי אלא עד ראש השנה של שביעית. ור' יהושע סבר כשנת חמישית כן ששית מה חמישית נכנסת לששית כך ששית נכנסת לשביעית, וכמו שמזרדין של חמישית בששית כך מזרדין של ששית בשביעית. ור' שמעון אומר מעצרת ואילך שהוא נאסר בעבודת האילן נאסר נמי בזירוד ופיסול. ושלש מחלוקות בדבר, והלכה כתנא קמא:

פירוש למשנה זו

. כשקליפת האילן נושרת מדביקים שם זבל להבריאו כדי שלא ימות האילן. ויש מפרשים מזהמין שמושחים האילנות בדבר שריחו רע כדי שיברחו התולעים {ה} מן הריח או שימותו:. יש מפרשים שכורכים דבר סביב האילן בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה. ויש מפרשים כורכים הענפים זו עם זו וקושרין אותם למעלה בראשיהם שלא יהיו נטושים על הארץ:. יש מפרשים לשים בשרשיהם אפר, תרגום אפר קטמא. ויש מפרשים שובר הראשים, כמו נקטם ראשו [סוכה כט]:. רגילים לעשות לאילן גדר אמה סביבותיו וממלאים אותו עפר. ויש מפרשים שעושים לו סוכה מלמעלה להגן עליו מן החמה או מן הצנה:. של האילן, אבל לא על העיקר שלא יעשה בשביעית כדרך שעושה בשאר השנים. ואין הלכה כרבי אליעזר בר' צדוק, אלא אסור להשקות האילן בשביעית בין על הנוף בין על העיקר:

{ה} ואע''ג דנשמעינהו ממתניתין ב' מעשנים כו' י''ל דה''א דדוקא עישון שאינה עבודה בגוף האילן הוא דשרינן בתוספת שביעית קמ''ל דאף זיהום שהוא בגוף האילן נמי שרי: {ו} אותן. לשון הר''מ שופכים מים על ראש האילן ויורד על גוף האילן כולו וי'שקהו:

. פירות שלא נגמר בשולן סכין אותן בשמן כשהן מחוברים לאילן למהר בשולן. ופעמים שמנקבים אותן ומשימים שמן בתוך הנקב אי נמי מנקבים הפגים כדי שיכנסו בהם גשמים ויתבשלו מהרה:. פירות שאין מתבשלים עד תשרי של שביעית {ז}, אין סכין ואין מנקבין אותן בששית מאחר שאין נגמר בשולן עד שתכנס שביעית, ואפילו במקום שנהגו שלא לסוך אסר תנא קמא. ור' יהודה מפליג בין מקום שנהגו לסוך למקום שלא נהגו לסוך, דבמקום שלא נהגו לסוך לא מחזיא סיכה עבודה ושרי:. שהוא מלא פירות שביעית לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית {ח}, מפני שהוא רשאי בעבודת האילן אע''פ שהפירות קדושים בקדושת שביעית. והלכה כתנא קמא:

{ז} שאין דרכן להתבשל עד תשרי. ר''ש: {ח} עבודות הצריכות לאילן כדתניא בת''כ שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים עד ט''ו בשבט. הר''ש:

. כופפים זמורת הגפן בארץ ומכסים אותה בעפר:. מביאים ענף של אילן ומרכיבין אותו על גב אילן אחר שהוא ממינו:. בגמרא במסכת ראש השנה מוכיח דהנך שלשים יום דקליטה לתנא קמא, ושלשה ימים דרבי יהודה, ושתי שבתות דר' יוסי ור' שמעון, צריכין קודם שלשים יום דתוספת שביעית, דבעינן שתקלוט הנטיעה קודם תוספת שביעית, וכולהו סבירא להו תוספת שביעית שלשים יום, הלכך לתנא קמא דאמר אין קליטה פחותה משלשים יום צריך שלשים דקליטה ושלשים דתוספת, לר' יהודה דאמר בשלשה ימים הוי קליטה צריך שלשים דקליטה ושלשים דתוספת, לדברי רבי יוסי ור' שמעון דאמרי שתי שבתות צריך שתי שבתות לקליטה ושלשים לתוספת. ופירוש קליטה שתהא הנטיעה נקלטת ונאחזת בשרשיה בארץ. והלכה כרבי יוסי ור' שמעון:

{ט} יום. ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הר''מ:

. בלע''ז רי''ש:. מילי''ו:. כעין רמון מלא זרע והזרע שלו מקשקש בתוכו, וקורין לו בערבי כשכ''ש ובלע''ז פפאוור''ו:. כמין זרע ארוך, ובארץ ישראל ממנו הרבה וקורין לו בערבי סומס''ס:. כמעשר שנה שעברה, אם היתה שנה ראשונה ושניה של שמיטה, מעשר שני, ואם שלישית מעשר עני:. כיון שהשרישו בשנה ששית לפני ראש השנה של שביעית אין בהם קדושת שביעית:. כשנת לקיטתן כיון דבאותה שנה השרישו. ואם היא שנה שביעית אין מתעשרין כלל ויש להן קדושת שביעית. אע''ג דבאילן אזלינן בתר חנטה, ובירק בתר לקיטה, ובתבואה וזיתים בתר שליש, כלומר כשיביאו שליש בשולן אז נתחייבו במעשרות, מ''מ באורז ודוחן ופרגין ושומשמין דאין לוקטים אותם כאחד {יא} ואין מביאים שליש בשולם כאחד אין הולכים בהם אלא אחר השרשה, דבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעים אותם:

{י} השנה. אין הכונה דוקא על ר''ה של שנה שביעית, אבל הוא ר''ל שיהיה דינם דין שנה שעברה למעשרות ולשביעית. הר''מ: {יא} היום לוקטין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבים יחד. והוי ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזיל בהו בתר השרשה וכו' ומעשרות של אלו מדרבנן ויכולת בידם לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד רש''י בר''ה דף י''ג:

. פאשול''י בלע''ז:. כדי להוציא ממנו זרע לזרוע ולא לאכילה:. בתר השרשה, כאורז ודוחן, בין לענין מעשרות בין לענין שביעית. ודוקא שזרעו לזרע אבל זרעו לירק אזלינן בתר לקיטה כירק:. הגסים:. שהוקשו ונעשו כמין כיס. ודוגמתו בתרמילו [שבת לא] שהוא כיס של רועים:

{יב} . כלומר אימתי הם כיוצא בהם בזמן שתרמלו לפני ר''ה. הר''ש:

. שאין עושים זרע כשאר בצלים:. שזרעו לירק, דאי זרעו לזרע הא תנן לעיל דאזלינן ביה בתר השרשה אפילו לא מנע מהן מים:. יצאו מתורת ירקות הגדלות על כל מים ונעשו כשדה בית הבעל שמספקת במי גשמים, הלכך מתעשרין לשעבר:. שדה שהיא בעמק ומלוחלחת ואין צריך להשקותה, ומכל מקום לירק צריכה השקאה, משום הכי קתני שמנע מהם מים שתי עונות, זמן השקאתה שרגילין להשקותה קרי עונה. והלכה כחכמים:

{יג} בעל. לישנא דמיתותב דכתיב (ישעיה סב) כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמה דמיתותב עלם עם בתולתא יתייתבון בגוויך בניך. גמ' ריש מועד קטן:

. נתיבשו ונעשו קשין {יד}:. שפירות שביעית אסור להניחן לזרע:. הציץ קודם שיפתח דומה לתמרה, וכמוהו נקטם ראשו ועלתה בו כתמרה בפ' לולב הגזול [לג] פירוש אחר תמרות כעין לולבי גפנים:. כלומר משקים {טז} שדה לבן. וכן הלכה שמשקים שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית, ולא עוד אלא שמשקים אותו בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית:. משקין עפר האורז ומערבין אותו במים, כמו נתנו לממרס ביומא [פ''ד מ''ג]:. שאין חותכים העלין {יז} של האורז, תרגום לא תזמור לא תכסח. והלכה כרבי שמעון:

{יד} בירושלמי כיצד הוא בודק עוקצו אם מתאחה אסור ואם לאו מותר. פי' עוקץ בדלעת במחט אם מתאחה הנקב עדיין לח הוא ואסור ואם לאו מותר. הר''ש: {טו} בשביעית. כלומר אסורות כספיחי שביעית דפ''ט: {טז} פרק קמא דמועד קטן כתב הר''ב דשרי אפילו בבית הבעל: {יז} פריך אדר' שמעון דמ''ב שאמר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול ומשני לה דנטילת עלין של אשכול איני אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא כאדם המציל מן הדליקה דאוקמי בעלמא הוא אבל גבי אורז אברויי אילנא הוא ואסור. הר''ש: