. לקמן מפרש אי זהו שדה אילן:. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:. כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית:. דעד העצרת יפה לפרי ותו לא {א}, ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן והתירום ומותר לחרוש עד ר''ה של שביעית {ב}:

{א} ועצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות: {ב} דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק קרא לדרשא אחריתי סבירא ליה דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים. הר''מ והר''ש: {ג} אלו לפרושא מלתייהו דב''ש פירש הכי דמלתייהו דב''ה מפורש:

. קרקע שהיא נ' אמה על נ' אמה:. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה:. במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו והמנה מאה דינרים והדינר שש מעות ומשקל כל מעה ט''ז שעורות בינוניות:. מככר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו:. המלקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים. וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:

{ד} ראויין. אע''פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים הר''ש: {ה} . מלשון וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ):

. שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה:. רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה {ז}:. מלא אורה וסלו חוצה לו:

{ו} סרק. בירו' פריך כיון דאין פרי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. ומשני דעד זמן זה מעבה הקורות: {ז} לפרושו דאית ביה תרתי לטיבותא שפירותיה גסים וגם עושה הרבה פירות דא. לו אתרוג גס ואינו עושה הרבה בזיתים עושים הרבה ואינם גסים. ירושלמי:

. כלומר דין זה שאמרנו היינו מג' ועד ט' {ח}, אבל אם היו עשרה או יותר אע''פ שאינן עושין חורשין:. ש ובקציר ת. שבות. ארישא קאי דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן. ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות, ואם אינו ענין לשבת בראשית שכבר נאמר (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמטה שכבר נאמר (ויקרא כה) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאסור ב' פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות. ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית:. לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמעינן מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר רחמנא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה שזה דוחה את השבת:

{ח} דאי איכא ט' ולא יותר וי'ם בהן אחד שאינו עושה ככר אין חורשין לכ''א אלא צורכו. וכ''כ הר''ש. ותימא דאם נשארו ח' והיא נמי ג' שכ''א עושה ככר למה לא יחרוש כל הבית סאה בשבילם כמו אם אין בבית סאה אלא ג' בלבד והר''מ מפרש פירוש אחר ע''ש:

. ונחשבין כאילו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:. בין אילן לאילן:. צמד בקר עם העול, והיינו ד' אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:

{ט} כו'. י''מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר''ש: {י} . קאי נמי אדלעיל מ''ב וכ''כ הר''מ:

. ילדות, ולזקנות קרי אילן, והכא קמ''ל דאע''ג דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה:. שנטועות במקום א' כחומה ואינן מפוזרות:. משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות:. תרגום חומה שורה:. גדר סביב:

{יא} ראש השנה. לשון הר''ש הלכה למשה מסיני דחסה התורה על ממונן שאם לא יחרוש להן מתיבשות דאין כחן יפה כזקנות: {יב} או מוקפות קתני:

. בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן:. אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

פירוש למשנה זו

. עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע''י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:. בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פ''א כשמה כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא:. שנחתך:. גידולים, לשון גזעו מחליף:. בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:

{יג} מטפח. לשון הר''מ אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע''כ: