. מי שהפקיר לעניים ולא לעשירים דין הפקר יש לו, ופטור מן המעשר, דכתיב בלקט ופאה (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם, מה תלמוד לומר תעזוב אותם, למד על עזיבה אחרת דהיינו הפקר, שהיא כזו, מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים {ב}:. דכתיב (שמות כה) והשביעית תשמטנה ונטשתה, מה ת''ל ונטשתה, למד על נטישה אחרת דהיינו הפקר, שהיא כשביעית, מה שביעית לעניים ולעשירים אף הפקר לעניים ולעשירים {ג}:

{א} כמו הפקר. ששניהם הבי''ת והפ''א ממוצא השפה ומתחלפין: {ב} על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פ''ד מ''מ שמעינן מיניה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועי''ל דמאותם דריש שהוא מיותר: {ג} . מתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. וב''ש תשמטנה ונטשתה זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים. ירושלמי: {ד} . טעמא דב''ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כ''א קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב''ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' דעניים וד' לבעל הבית ובית הלל לית להו רואין. ירושלמי:

. גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט:. כלי המחרישה:. פלוגתייהו דב''ש וב''ה בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הגפה או בצד הגדיש ושכחו שם, שבית שמאי אומרים אינו שכחה שהרי זכה בו:. והא דתנן לקמן במתניתין העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכחו מודים בית הלל לב''ש שאינו שכחה, זהו כשלא הניחו אצל הגפה או אצל הגדיש {ה}. פירוש אחר בש''א אינו שכחה אפילו בעומר שלא החזיק בו כלל לא הוי שכחה, דהואיל והניחו אצל דבר המסויים עתיד לזכרו, ובה''א שכחה כל זמן שלא החזיק בו. ומודים ב''ה שאם החזיק בו ואח''כ שכחו שאינו שכחה, כדאמרינן בסמוך:

{ה} . וטעמא דכשלא הניחו אצל אחד מדברים הללו אע''פ ששכחו אינו שכחה הואיל והחזיק בו להוליכו לעיר אבל כשהניחו אצל דבר מסויים אע''פ שהחזיק כבר להוליכו לעיר הוי שכחה שסוברים דושכחת על ידי עצמך ולא כשיש דבר הגורם השכחה שעל ידי שהחזיק בו ולא הניחו אצל דבר מסוים גרם לו ששכחו. תוי''ט וע''ע:

. לקמן בסמוך מפרש לה:

{ו} מוכיח. סדר המשנה כך. העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא או אינו שכוח. הר''מ:

. של עמרים, זה הפך פניו לצפון וזה הפך פניו לדרום:. לאחר שהתחילו לעמר דלגו עומר ושכחוהו, הוי שכחה, דקרינן ביה לא תשוב לקחתו (דברים כד):. אם כשהפכו פניהם זה לצפון וזה לדרום והתחילו לעמר נשאר עומר אחד ביניהם ושכחוהו, אינו שכחה. לפי ששניהם סמכו זה על זה ומתוך כך נשכח {ז}:. השתא מפרש להא דתנן לעיל ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח. כגון שיש כאן עשר שורות של עשר עשר עמרין מסודרין בשורות מצפון לדרום, והתחיל לעמר בראש שורה אחת ושכח עומר אחד לאחריו, הוי שכחה, כיון שעבר ממנו ועמר עומר הסמוך לו קרינן ביה לא תשוב לקחתו, אבל אם שכח עומר אחד או שנים בסוף השורה, דהיינו לפניו, והניחם וחזר והתחיל לעמר מתחלת שורה שניה, לא הוי שכחה, דלא קרינן ביה לא תשוב, שאני אומר דעתו לעשות שורה אחרת מאותם שהניח ממזרח למערב. והיינו דתנן העומר שכנגדו מוכיח, שהעומרים [של] שורות אחרות מוכיחים על אלו שהניח שלא שכחן שראויין להתחשב עמהן בשורה אחרת {ח}:

{ז} לפירושו דושכחת משמע שלא ע''י אחר שעמך וכמ''ש במ''ב. ולפי' זה ואלו הן ראשי שורות אסיפא קאי וכ''כ הר''ב בד''ה יחיד כו'. ועתוי''ט: {ח} דהכא לא הוי דומיא דלפניהם דרישא דהתם שלפניהם לאחר שהתחילו דלגו עומר ושכחוהו. ואלו הכא לפניו שהניח עומר אחד או שנים בסוף השורה ואין כאן דלוג בשורה זו. ומ''מ כולה מתניתין דלוג אשמעינן ברישא אשמעינן דאע''ג דכשדלגו במה שלפניהם הוי שכחה. מ''מ הדלוג שהניחו בין שניהם לא הוי שכחה. וסיפא אשמעינן שאם היו שורות הרבה ויחיד קוצר אם דלג אחר שהתחיל הוי שכחה. אבל כשהניח בסוף השורה והתחיל באחרת אע''ג דהוי כעין דלוג שהרי דלג משורה לשורה מ''מ לא הויא שכחה משום דהעומר שכנגדו מוכיח שהניחן לראש שורה ממזרח למערב. ועתוי''ט בשטת הר''מ: {ט} הכלל. לאתויי קרן זוית תוספות ב''מ די''א:

. כמו שנעקר הפשתן מן השדה נקרא הוצני, שעומד כמו הוצין {יא}:. ענבים:. וטעמייהו משום דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם, חד לעני וחד לגר, הרי שנים. ובית שמאי אמרי שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית. דכתיב (דברים כד) לגר ליתום ולאלמנה יהיה, הרי שלשה לעניים {יב}:

{י} . בירושלמי דייק הא זתים לא. מה בין צבורים לזיתים צבורים גמר מלאכה. זתים אינן גמר מלאכה. הר''ש ועיין רפ''ז: {יא} כשהזריעו ואז הוא אוכל אדם כדאיתא בב''ב דצ''ב אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה. כסף משנה: {יב} . דב''ה סברי כיון דבחד קרא כלול יתום ואלמנה כחדא וקרי להו עני לומר דשנים הוי שכחה. וב''ש סברי אדרבא להכי פרטינהו בקרא תניין לומר דג' הוי שכחה:

. דכתיב (שם) לא תשוב לקחתו, עומר שאתה יכול להגביהו כולו כאחת ולשאת אותו על כתפו, יצא זה של סאתים שאי אתה יכול להגביה כולו כאחת:. כדאמרינן שתים שכחה שלש אינן שכחה:. דין הוא שעומר אחד שיש בו סאתים לא יהיה שכחה, מפני שהוא כגדיש ואין שייך שכחה בגדיש:. שהם כמו שאר עמרים קטנים:. כאגודות קטנות:

פירוש למשנה זו

. דילפינן שכחת קמה משכחת עומר, מה עומר שיש בו סאתים אינו שכחה אף קמה שיש בה סאתים אינה שכחה ושכחת קמה ילפינן לה מקרא דכתיב (שם) ושכחת עומר בשדה, לרבות שכחת קמה:. מין קטנית דק מאד, וקורין לו בערבי גילבא''ן. ובקמה של שעורים איירי שנשתדפו ונעשו דקות כטופח, ואפ''ה רואים אותם כאילו הן גסים כשאר שעורים, ואם כשנחשוב אותן גסים כשאר שעורים יהיה בהן סאתים אע''פ שעכשיו שהם שדופות אין בהם סאתים, לא הוי שכחה. ואין לפרש דשל טופח ממש יחשבו כאילו הם כשעורים הגסים, אלא בשעורים שנשתדפו ונעשו כטופח, דהכי אמרינן בירושלמי רואים את השדופות כאילו הן מלאות:. ענוה בוי''ו כמו ענבה בבי''ת כלומר גרגיר שעורים:

.אין פירוש למשנה זו

. קמה שלא שכחה שהיתה בצד עומר ששכחו, מצלת על העומר, דלא הוי שכחה דכתיב (שם) כי תקצור ושכחת עומר, עומר שסביבותיו קציר הוי שכחה, ולא עומר שסביבותיו קמה:. אם שכח קמה והיו ראשי שבלים שלה מחוברים לקמה אחרת שלא שכחה, זאת הקמה שלא שכחה מצלת על הקמה השכוחה המחוברת אליה, ולא הויא שכחה:. אם היה עומר שכוח או קמה שכוחה בצד עומר שאינו שכוח, אין העומר שאינו שכוח מציל לא על העומר ולא על הקמה השכוחים:

{יג} העומר. בתוספתא רצה רשב''ג ללמוד בק''ו שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בהן (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה א''ל מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה: {יד} . הר''מ פ''ה כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת כו' ונ''ל דתנא עומר דפתח ברישא נקט וה''ה לקמה. תוי''ט:

. תלושה, ושאינה עקורה מחוברת לקרקע, אינן מצטרפין לסאתים ונימא דלא הוו שכחה, אלא אם שכחן הוו שכחה. ודוקא בשכח שניהם דאם שכח עקורה ולא שכח שאינה עקורה היתה שאינה עקורה מצלת על העקורה שאצלה:. סאה פירות תלושין אצל סאה מחוברין אין מצטרפין, והוו שכחה:. סאה קמה של שום וסאה קמה של בצלים אין מצטרפין לסאתים קמה. אי נמי סאה שום עקור וסאה שום שאינו עקור, וכן סאה בצלים עקורים וסאה בצלים שאינן עקורין אין מצטרפין {טז}:. כגון שיש לקט בין סאה לסאה, וכן בכרם יש פרט בין סאה לסאה. אבל בפירות האילן לא משכחת רשות עני באמצע, דאין לקט ופרט באילן {יז}. ואין הלכה כרבי יוסי:

{טו} . ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעה''ב כר'ג דאמר לעיל ב' עומרים ובהם סאתים לבעה''ב: {טז} דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד צריכין לומר דאשמעינן בתבואה ובפירות אילן ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמעינן דבכל ירק הדין שוה. תוי, 'ט: {יז} דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמתובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו שלא להצטרף שיהיה שכוח:

. לקצור בעודה לחה להאכיל לבהמה:. לקצור כדי לאסור בה עומרים אחרים, כמו מאלמים אלומים (בראשית לז):. שומין שלקטן כדי לאגוד בהן שומים אחרים:. אם שכחן אינן שכחה, דדרך שומין ובצלים שעושים מהן אגודות קטנות וחוזרים ואוגדים בחמש או שש מאלו הקטנות לאגודה אחת, ועל אותן הקטנות קאמר דלא הוו שכחה. משום דהוי כמעמר למקום שאינו גמר מלאכה, דאמרינן לעיל בסוף פרק גדיש דלא הוי שכחה:. רמב''ם אמר שהוא מין ממיני הבצלים:. לכל הטמונים, דכתיב שדך מה שדה בגלוי אף כל בגלוי, פרט לטמון:. כתיב שדך דמשמע גלוי וכתיב קצירך דמשמע נמי גלוי, הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומרבינן את הטמון. ופירוש טמון דבר שהנאכל ממנו הוא טמון תחת הקרקע, כמו הצנון והבצל והשום והלפת וכיוצא בהן {יח}. ואין הלכה כר' יהודה:

{יח} דר''י דלא אמרינן מעוט כו' לרבות אלא כשאין לנו למעט והכא איכא למעט עלים הטמונים שראוים קצת לאכילה. ועיין תוי''ט:

. בלילה:. בין ביום בין בלילה:. כיון דמתכוין ליטול הגסין אפילו דקין אין להם שכחה {יט}:. דמתנה על מה שכתוב: בתורה ותנאו בטל:

{יט} בירושלמי. וז''ל הכ''מ פירש הרא''ש אם היה מתכוין ליטול הגסין ולהניח הדקין אין לו שכחה אפילו לדקין מאחר שלא נתכוין לדקין: