. דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב {א}, הנח לפניהם והם יבוזו:. גפן המודלית על גבי עצים או על גבי אילנות:. דכתיב (שם) תעזוב אותם, אותם שאין בהם סכנה {ב} אתה עוזב לפניהם ואי אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם, אלא מוריד מן האילן ומחלק להם:. על שם שאילנות של אגוזים חלקים ואין בהם קשרים כשאר אילנות קרויין חליקי אגוזים. {ד} ואין הלכה כר''ש:. ארישא קאי, בפאה הניתנת במחובר:

{א} מצי למימר יהיה: {ב} . והכי דריש דאותם מעוטא הוא ומסתבר להוציא את אלו שיש בהם סכנה {ג} ומחלק. שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו. ירושלמי: {ד} פי' אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאוד גבוה: {ה} . פי' עניים: {ו} שומעין. ואפילו הוא בריא וחזק יותר מחביריו או אוכל יותר מהם:

. שמצותן בתלוש:

{ז} כהלכה. ואפילו הוא זקן ותש כח או חולה שהרי מה שאומר לחלק מפני חלישותו הוא אפ''ה שומעין לו. שם:

. אחד מן העניים מקצת פאה שלקט כבר וזרק לו על השאר כדי לקנות {ח}:. אפילו במה שלקט, דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר {ט}:. אע''ג דארבע אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים, הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע אמותיו. אי נמי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני:

{ח} . ולא נתכוונו לומר דבהכי הוי קנין. אלא ר''ל לפי כוונת העני אבל לפי האמת אין זה קנין כלל: {ט} שכסה הפאה שלא יוכלו העניים לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה שאין זה קנין כלל לכך קונסין אותו אף מה שלקח וזכה בה. הר''מ. ולשון כף נחת כדי שלא יעשה כן פעם אחרת: {י} . דעת הר''מ דבנפל או בפירש ג''כ קונסים אותו ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא כשנטל וזרקו כו' שהרי חולקם לשתי בבות. תוי''ט: {יא} . ה''ה בשכחת קמה אלא דשכחת עומר בהדיא כתיב ושכחת עומר ושכתת קמה מריבוי קאתי:

.אין פירוש למשנה זו

{יב} . הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים. הר''מ: {יג} . מרוב עם הבאים ללקוט ודוחקים זא''ז או שמא יתקוטטו:

. שלש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה. אבעיות לשון גלוי, נבעו מצפוניו (עובדיה א) מתרגמינן אגליין מטמרוהי:. מפני המיניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקט:. מפני התינוקות שדרכן לצאת בחצות והולכים ללקוט פאה {יד}:. מפני הזקנים ההולכים על משענתם ואין מגיעים לשדה עד שעת המנחה:. משלש עתים הללו. והלכה שאין נותנין פאה אלא בשלש עתים הללו, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם:. שם מקום, כדכתיב (במדבר לב) את בית נמרה. קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחים פאה לכל החבל, וחוזרים וקושרים ומניחים פאה, והיינו מכל אומן {טו} ואומן כלומר מכל שורה ושורה ועל זה מזכירין אותן לשבח {טז}:

{יד} ומנחה ישנים הר''ב. והנה השאילו לפאה שם לקט. הר''ש (ע''ש שהעניים מלקטין אותה. תוי''ט): {טו} . ופירש רבינו ז''ל בגור אריה (פ' דברים) לפי שהשורה משוכה בשוה וזה אומנות נקראת אומן ובפירוש הנ''ל כתב פאת ראשיכם ת''י אמנה רישכון: {טז} . וטעמא שיוכלו העניים לקחת מכל אומן ואומן ולא יצטרכו להמתין ולצפות אימתי יניחו הפאה. תוי''ט:

. דכתיב גבי לקט ופאה ובקצרכם פרט לשקצרוה עובדי כוכבים, וגבי שכחה כתיב (דברים כד) כי תקצור קצירך ושכחת עומר, מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור:. ובשעת עמור מיהא גר היה וחייב בכל המצות, ורבנן סברי הואיל ואיכא שכחה בעומר ואיכא שכחה בקמה כדכתיב (שם) ושכחת עומר בשדה לרבות שכחת קמה, את שישנו בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר, והאי עובד כוכבים שקצר שלא היה בשכחת קמה דאותה שעה עובד כוכבים היה אע''פ שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עומר. ואין הלכה כרבי יהודה:

{יז} הלקט. תנא נקטינהו בהווה ורגיל להיות שכן בתחלת הקצירה אפשר ושכיח להיות נושר אבל שכחת עומר וקמה אינו רגיל שישכח בתחלת הקצירה והדר תנא פאה שמקומה בסוף השדה אבל בקראי כתיבי בהיפך כסדר אזהרתן כשקוצר מזהירו שלא יקצור כל שדהו. וכשקצר דרך ללקט הנושר. שכחת עומר וקמה דלא שכיח כו'. תוי''ט:

. דמקרא דממעטינן קציר עובדי כוכבים ממעטינן נמי קציר הקדש דלאו קצירך הוא ולענין שכחה פליגי רבי יהודה ורבנן בהקדיש קמה ופדה עומרים כי היכי דפליגי בעובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר:

{יח} . בשכחה. הר''מ:

. היינו מרוח {יט} כשהוא משוה פני הכרי ברחת, אם באותה שעה היו ביד הגזבר פטורים, ואם לאו אין ההקדש פוטרן:. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:

{יט} הר''ש ונקטי חיוב דתבואה דבה איירינן בפירקין. אבל למאי דתנינן פירותיו מדויק פירוש הר''מ עונת וכו' וזמנם משתנה כפי שינוי הזרעים וכ''ב הר''ב (והר''ש) בפירוש משנה זו ששנויה בפ''ג מ''ד דחלה:

. פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני. דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה. ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן. אבל מעני לעני, דברי הכל זכה לו:. דהואיל ואין העובד כוכבים חייב בלקט שכחה ופאה הוו להו כשאר תבואה של עובד כוכבים שחייבת במעשר:. לעניים ולעשירים, דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין ר''מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה:

{כ} ראשון. כלומר שלא יעכבם עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננו לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אה''נ דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל מ''ג דאותו עני לא עביד ולא מידי:

. שבלים הנופלים בשעת הקצירה:. כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט, דכתיב (ויקרא יט) ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת קציר:. אנשר קאי, כלומר תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר {כא}, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו {כב} ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה:. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו {כג}, הנושר משם, וכן הנושר מראש המגל:. דדמי לתוך היד ולתוך המגל:. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא:

{כא} תוך היד קאי אנשר וכאלו תני תוך היד ונשר וכן נמי תוך המגל כאלו תני תוך המגל ונשר: {כב} שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס: {כג} במקום שראשי אצבעותיו מונחים על הפס יד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:

. דרך הנמלים לכנוס תבואה בחוריהן:. עד שלא התחילו לקצור:. שאין לעניים בקמה כלום:. לאחר שהתחילו לקצור חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט {כד}. הלכך החטים העליונים שבחורים או שבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט, אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ואלו הן עליונים כל שהן לבנים, ואלו הן תחתונים הירוקים שנוטים להשחיר ונכרים שהם ישנים {כה}:. שאי אפשר לגורן בלא ירקון, ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים:. דכתיב (שם) לעני {כו} ולגר תעזוב הנח לפניהם משלך {כז}. והלכה כר''מ:

{כד} קמא נמי סבירא ליה ספק לקט לקט ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דודאי משל קמה כנסום: {כה} קשה מה ישן שייך בין קמה לקציר ונ''ל שדבריו מורכבים שמה שכתב דמן הקמה היה הוא מהר''ש שכתב הירוקים ככרתי כו' שעדיין לא נגמרו כו' ולא נתבשלו כדי לקצור וכשהתבואה יבשה ומתלבנת קוצרים אותה. ומה שכתב נוטים להשחיר הוא מהר''מ והוא כתב ונאמר משנה שעברה הוא. תוי''ט: {כו} מקום הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן כו' דאם לא כן מה ספיקא איכא כמו לתנא קמא. אות כ''ד: {כז} פירקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו. ונ''ל דאי להך לחודא אתא הוה ליה לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי. תוי''ט: