. בין שדה לשדה ויהיו נחשבים כשתי שדות, לענין שאם הניח פאה באחת מהן על חברתה לא עלתה לו לפאה, דכתיב (ויקרא יט) פאת שדך שלא יניח פאה משדה לחברתה:. נהר:. אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה שאמות אחרות של מים שותות ממנה:. ד' אמות:. שש עשרה אמה, ומשום סיפא נקט לה דבעי למתני סיפא שכל אלו אין מפסיקין באילן, וקמ''ל דאפילו דרך הרבים שהיא רחבה ט''ז אמה אינה מפסקת באילן:. שביל זוטר טובא דשקיל כרעא ומנח כרעא. ואשמעינן דאפילו שביל דרבים אם הוא קבוע לימות החמה ולימות הגשמים, כלומר שמהלכין בו אפילו בזמן שהשדות זרועות בימות הגשמים מפסיק בין השדות הזרועות ואי לא לא מפסיק:. שדה שאינה זרועה. והאדמה לא תשם (בראשית מז) מתרגמינן וארעא לא תבור {ג}:. חרישה. כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד):. כגון ששתי השדות זרועים חטים וביניהם קרקע זרוע מין אחר. ושיעור רוחב הבור והניר וזרע אחר כדי שלשה תלמים של מענית המחרישה:. דקסבר כל לשחת לאו קצירה היא, דלא חשבינן לה אתחלתא דקצירה. שחת תבואה שלא הביאה שליש, וקוצרים אותה להאכיל לבהמות. ואין הלכה כרבי מאיר:

{א} לא זו אף זו קתני דזוטר מנחל. הר''ש: {ב} כו'. והשתא כולהו צריכי דאי תנא דרך הרבים למימרא דאפילו לאילן אינו מפסיק ושביל היחיד דאפי' לזרעים מפסיק ולשתוק מכולהו הוי אמינא דרך היחיד דלא קבוע גרע משבי, ל היחיד דקבוע ושביל הרבים דקבוע עדיף להפסיק לאילן מדרך הרבים דלא קבוע. תוי''ט: {ג} דהא חרושה מיהא הוי. וקשה דאם כן היינו ניר. והר''מ פירש בור הארץ שלא זרועה ולא נעבדה אבל נשארה שממה וכ''פ הר''ב מ''א פ''ב דכלאים וספ''ד. (וכ''מ מל' הר''ב מ''ב מש''ש): {ד} . את מקום הקרחה והו''ל שדה ניר לא חרש לא. דקוצר לשתת תחלת קצירה היא וכי גמר בישוליה וקצר ליה לכולי שדה כגומר קצירתו דמי. ופאה אחת על הכל. רש''י מנחות דע''א:

. שהיא רחבה כל כך עד שהעומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן {ה}:. ופליג את''ק דאמר לעיל על שלולית דהיינו אמת המים דבכל ענין מפסיק, ור' יהודה סבר דאם יכולה להקצר כאחת אינה מפסקת. והלכה כר' יהודה:. הר שחודו זקוף ואין בקר בכליו יכולין לעבור שם, ומפסיק בין שתי השדות:. כלומר נותן פאה אחת לכל שתי השדות ולא חשיב הפסק. הואיל והם נעדרים במעדר, כלומר שבני אדם חופרים אותו הר בכלי שחופרים בו את הקרקע, אין זה הפסק. שהרואה אומר אין זה קרקע בור אלא למחר חופרים אותו במעדר וזורעים אותו ושתי השדות הם אחת:

{ה} הר''ש אמת המים היינו שלולית דקאמר ת''ק דבכל ענין מפסיק ואתא ר''י למימר דוקא באינה יכולה להקצר כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן. ובתוספתא רי''א אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ולת''ק מפסיק אע''פ שעומד מצד הא' וקוצר מצד הב'. ולכך צ''ל בדברי הר''ב עד שאם אינו עומד באמצע כו'. תוי''ט:

. מפרש בגמרא בירושלמי דהכל לאתויי סלע שהיה עובר על פני כל השדה. אם צריך הוא לעקור את המחרישה מצד זה כדי לתת אותה לצד זה, מפסיק:. גבוה עשרה טפחים:. ענפי האילן קרויין שער. ופירוש שער כותש, שהנופות של אילנות מתערבין זה עם זה למעלה מן הגדר כעלי זה התקוע במכתש:

{ו} . לא לכל האילנות דלחרובים וזתים אינו כן כמ''ש לקמן: {ז} . פירוש הענפים והוא לשון עברי כדכתיב וימלט השעירתה (שופטים ג):

. כל זמן שהעומד אצל אחד מהאילנות יכול לראות האילן האחר, אע''פ שיש ביניהן גדר, אינו מפסיק, ולוקח פאה מאילן אחד על חבירו:. פאה אחת היו נותנים על כל הזיתים שהיו להם לצד מזרחה של עיר, ופאה אחרת על כל הזיתים שהיו להם לצד מערבה, וכן לארבע רוחות:. אין נותנים כי אם פאה אחת לכולן, אע''פ שאין רואין זה את זה, ואין הלכה כרבי אליעזר בר' צדוק שאמר משמו, אבל הלכה כר''ג:

{ח} . מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בפ''ב דבבא בתרא דמ''ז בחרוב ובשקמה חמשים אמה. הראב''ד:

. כגון שחמתית ולבנה {ט}:

{ט} דבשאר מיני תבואה לא נמצאו חלוקים במין אחד. אבל בירושלמי תני ב' מיני חטים ב' מיני שעורים:

. הסופר:. הם כל אותן שנים שנים הנזכרים בפ''ק דמסכת אבות, שקבלו שנים מפי שנים [עד] מפי שמעון הצדיק:

{י} אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ''ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח:

. לעצמן. ולא שקצרוה פועלי כותים לישראל, דאז הוי כאילו קצרוה ישראל:. דרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה. ולזה קורים קרסום, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ):. דכתיב גבי פאה ובקצרכם, עד שתהיו אתם הקוצרים:. כלומר חובת הפאה של זה הניחה בקמה. ונהי דאם כלה שדה, חזרה פאה לעומרים וחייב להפריש פאה מן העומרים, ה''מ היכא דכלה הוא אבל הכא הוא לא כלה:

. שחובת הפאה ממה שקצר נשאר בזה החצי שקנה הלוקח, והוי כאילו לא מכר לו אלא מה שגשאר בשדה אחר שיוציא ממנה הפאה שראוי להוציא מאותה שדה. וכן הפודה מיד הגזבר מוציא מן החצי שפדה הפאה הראויה לשדה כולה: