. מתור כובד ראש. הכנעה ומורא {א} דכתיב (תהלים ב) עבדו את ה' ביראה, ועבודה זו תפלה היא:. במקום שבאו להתפלל:. ודוקא מלך ישראל אבל מלך עובד כוכבים פוסק שלא יהרגנו:. דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק:

{א} ראש. דרך משל הוא כלומר מפני שראשו הוא עיקר כל האברים וכשמכביד אותו עליו כל האברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר''י: {ב} אחת. אע''פ שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר''ל שעה דוקא אלא זמן מועט. הכא אינו כן אלא שעה ממש ומוכח מהגמרא. הר''י: {ג} . שתהיה כוונתם כולה ברוממות המקום בלבד ואין הפירוש שיכוונו לאמירת התפלה. דמאי קאמר למקום לתפלה הל, 'ל. הר''י: {ד} יפסיק. בדבור דאלו הליכה לא מצינו בשום מקום שנקרא הפסק. הר''י:

. משיב הרוח שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב''ה דכתיב (איוב ה) עושה גדולות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ {ה} משום הכי קרי להו גבורות גשמים:. ותן טל ומטר ל' בקשה:. מתוך שהן פרנסה קבעו שאלתן בברכת פרנסה:. במוצאי שבת:. שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת שאם אין דעה הבדלה מנין. וכן הלכה:

{ה} ה). וכתיב בורא קצות הארץ כו' אין חקר וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. גמרא ריש תענית: {ו} . דתניא ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא) איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. גמרא פ''ק דתענית ותקנו בתחה''מ שכמו שתחה''מ חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם הר''י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקול' כתחה''מ: {ז} . פירוש קודם שיחתום ברכת מודים וטעמו מפני שמודה לשם שזיכה אותו 'להבין ולהשכיל בין קודש לחול. הר''מ:

. כמו שהגיעו רחמיך על צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים כן חוס ורחם עלינו {ח}:. שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים {ט} והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו:. משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה, והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:. דמיחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם:. כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

{ח} רש''י האומר בתפלתו. וטעמייהו דוקא בתפלה שכשאומר בתפלה מחליט את הדבר ולהכי משתקין אותו. משא''כ דרך דרש או פשט כו'. תוי''ט: {ט} הדבר כן שאלו היה דרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר''מ:

. בסוף כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים:. שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי שש''ץ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל:. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:. כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

{י} הבטחתו. והטעם כדי שלא תתבטל נשיאת כפים אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו לא ישא ש''צ את ידיו ואפי אם הבטחתו. הג''מ. וע''ש:

. סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה:. שהחולה מטורך, כמו אך טרוף טורף (בראשית מד). פי' אחר לשון טורפים לו תפלתו בפניו [בגמרא ה]. כלומר התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

{יא} של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דודאי לא היו שוחטין כל ישראל אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא: