. שכן תמיד של שחר קרב עד חצות לרבנן, ולר' יהודה אינו קרב אלא עד ארבע שעות ביום. ועד ד' שעות היינו עד סוף שעה רביעית שהוא שליש היום בזמן שהיום י''ב שעות, וכן זמנה לעולם עד סוף שליש היום לפי אורך הימים וקטנן כדכתבינן לעיל גבי ק''ש. והלכה כרבי יהודה:. עד שתחשך:. זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה עד הלילה, שהם שתי שעות ומחצה, נמצא פלג המנחה שהוא חצי שיעור זה שעה ורביע. ופסק ההלכה בזה, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, והרוצה לעשות כדברי חכמים ולהתפלל תפלת המנחה עד הערב יעשה, ובלבד שלא יתפלל ערבית בזמן זה, שכיון שמחשיב אותו יום לענין שמתפלל בו מנחה אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית. ואם בא לעשות כדברי רבי יהודה שלא להתפלל מנחה אלא עד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה עושה ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית:. זמנה כל הלילה. והא דתני אין לה קבע ולא קתני זמנה כל הלילה, לאשמעינן דתפלת ערבית רשות, לפי שהיא כנגד הקרבת איברים ופדרים שקרבים כל הלילה, והנך רשות נינהו שכיון שנזרק הדם נרצה הקרבן אף על פי שנטמאו איברים ופדרים או שאבדו. ומיהו האידנא קבלוה עליהם כחובה:. אם אחרה אחר שבע יצא, אבל נקרא פושע וכן הלכה:

{א} . הרמב''ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמי': {ב} הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה: {ג} היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ''ה דפסחים. ומ''מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין: {ד} שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס''ל כותיה:

. כלומר מה טיבה:. שלא יבא מכשול על ידי, כדמפרש בברייתא שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו חבירי, הרי רעה שתבא על ידי שאגרום להם שיענשו {ה}:. מודה על הטובה שחלק לי ששם חלקי מיושבי בית המדרש. ושתי תפלות הללו בכניסתו לבית המדרש וביציאתו חובה על כל איש ואיש לאמרן, דהכי אמרינן בברייתא בכניסתו מה הוא אומר וביציאתו מהו אומר משמע דחובה למימרינהו {ו}:

{ה} הכשלון בדבר הלכה לא חשיב ליה רעה כיון שתביריו רבו עליו והרי הלכה כרבים ולא יבא מזה שום כשלון. אבל רש''י חשיב בתרתי: {ו} אמרינן מה היה אומר דהיה ספור למה שאמר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אמר מה הוא אומר ר''ל כשיכנוס לבית הכנסת מה חייב לומר. הר''מ:

. אית דמפרשי בגמרא שאומר מכל ברכה וברכה מן האמצעיות בקוצר {ח} וחותם על כל אחת ואחת. ואית דאמרי, הביננו ה' אלהינו לדעת דרכך, שהיא ברכה אחת שיש בה מעין כל הברכות האמצעיות של שמונה עשרה, וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:. שהוא למוד ורגיל בה {ט}. והלכה כרבי עקיבא שמי שאין תפלתו שגורה בפיו, או בשעת הדחק, מתפלל אדם שלש ראשונות ושלש אחרונות והביננו באמצע שהיא מעין כל האמצעיות, חוץ מימות הגשמים שאינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וחוץ ממוצאי שבתות וי''ט שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

{ז} עשרה. ואע''פ שהן תשע עשרה ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי רבן גמליאל ואלו י''ח אנשי כנסת הגדולה תקנום: {ח} אתה חונן לאדם דעת בא''י חונן הדעת. סלח לנו אבינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. הר''מ: {ט} דלקמן פירוש סדורה בפי במרוצה ובערוך מפ' מלשון נבלתם למאכל שתרגומו משגרא למיכל:

. שתפלתו דומה עליו כמשאוי. ולשון קבע שאומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ממנה:. ומה היא תפלה קצרה, שאומר הושע ה' את עמך וגו':. אפילו בשעה שהם פורשים לעבירה, יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם. פרשת לשון פרישה, העבור של עבירה. ואין הלכה כרבי יהושע, אלא התפלה שמתפללים במקום סכנה היא צרכי עמך מרובים וכו'. ומתפלל אותה אדם כשהוא מהלך. ואינו מתפלל לא ג' ראשונות ולא ג' אחרונות. וכשיעבור מקום הסכנה ותתיישב דעתו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כתקנה אם לא עברה עונתה:

אין פירוש למשנה זו

. אין הלכה כסתם משנה זו, אלא בין יש לו מי שיאחוז חמורו בין אין לו מי שיאחוז חמורו לא ירד, מפני שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא יורד:. לצד ירושלים {י}, שנאמר (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם {יא}:. שנא' (שם) והתפללו אליך אל המקום הזה:

{י} ולא תימא נגד ירושלים לחוד אלא כנגד ירושלים וכנגד בהמ''ק וכנגד בית קדשי קדשים: {יא} רהיטא לא דק דהול''ל והתפללו אליך דרך העיר (מלכים א' ח) והך קרא דרך ארצם קאי להעומדים בחו''ל ומיהו פרש''י במתני' לצד ירושלים משום דתנא בא''י קאי. תוי''ט:

. עצים הרבה קשורים ומהודקים יחד, ומשיטים אותם בנהר ובני אדם הולכים עליהם. ובלשון מקרא (ד''ה ב ב) קרוין רפסודות:

{יב} יושב. ולא תנן יחזיר את פניו. דאפי' לעמוד א''צ אלא יושב ויתפלל דבקרון א''א לעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן והך טעמא שייך נמי בספינה. טור וב''י סי' צ''ד:

. בחבורת העיר, כלומר בצבור ולא ביחיד:. בין בצבור בין ביחיד:. של ר' אלעזר בן עזריה. ואיכא בין ת''ק לרבי יהודה יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת''ק אליבא דר' אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בחבר עיר יחיד זה פטור, ולר''י אין יחיד פטור אלא כשהוא במקום עשרה שש''צ פוטרו. והלכה כחכמים:

{יג} עיר. דס''ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי''ח וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תדזנונים של חול כמו שמתפללים תפלת יוצר או תפלת מנחה די שהצבור בלבד יתפללו אותה. הר''י: