. חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו {ג}. וכן הפת:. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא, וזרעים כגון קטניות, ור' יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר' יהודה. והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה, הני מילי ירקות שדרכן לאכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן מבושלים אבל אותן שדרכן לאכלן חיין ואכלן מבושלים או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל. וירקות שאוכלין אותם בין חיין בין מבושלים מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלים:

{א} מברכין. דסברא שמברכין כדי שלא יהנה מעוה''ז בלא ברכה. תוספ'. והר''י כתב דקאי אדתנן בפ''ק לחתום ושלא לחתום. אלא שקודם לזה הוצרך לגמור ולפרש כל דיני ק''ש כו': {ב} פרי העץ. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף. ר''ל ברוך אתה ה' אמ''ה. הר''מ: {ג} ויין ישמח לבב אנוש ועוד אי שתי פורתא סעיד נמי ובפת דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד. גמרא:

. כל היכא דכי שקלי פירא איתיה לענף, ואותו הענף עצמו חוזר ומוציא פרי לשנה האחרת מקרי אילן, ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ, אבל היכא דכי שקלת ליה לפרי לא ישאר ענף שיחזור ויוציא פרי לשנה האחרת אין מברכין על הפירות אלא בורא פרי האדמה:. ואפילו על הפת ועל היין. ומיהו לכתחלה אין לאכול שום פרי אם אינו יודע תחלה שיברך עליו ברכה הראויה לו:

{ד} . בגמרא אמרינן ס''ל דעיקר אילן ארעא היא כלומר הכל הוא מהארץ. בירושלמי מבואר דד''ה דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פרי האדמה בכלל פרי העץ. תוי''ט: {ה} יצא. ודסד''א הואיל ואמרינן חטה מין אילן הוא לברך עליה בפה''ע קמ''ל. גמ':

. פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן:. חגבים טהורים:. נובלות וגובאי ע''י קללה הן באים {ו} ואין הלכה כר''י:

{ו} גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו. וי''מ דלא קאי אלא אחומץ ונובלות לבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל גובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה. הר''י:

. חטה ושעורה וגפן ותאינה ורמון זית ותמרים, דהני עדיפי הואיל ונשתבחה בהן א''י:. דחביב עדיף. והלכה כחכמים:

אין פירוש למשנה זו

. הני מילי בשבתות וימים טובים שרגילים לקבוע על היין לאחר המזון, וכשברך על היין לפני המזון אדעתא דהכי ברך, אבל בשאר ימים שאין רגילים לקבוע עצמן על היין שלאחר המזון אין היין שלפני המזון פוטר היין שלאחר המזון. וכל לאחר המזון דתנן במתניתין היינו לאחר שסלקו ידיהם מן הפת קודם שיברכו ברכת המזון:. כל דבר שמלפתים בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים קרויים פרפרת. ופעמים שהיו מביאים פרפראות קודם סעודה להמשיך האכילה וחוזרים ומביאים פרפראות אחרות לאחר הסעודה אחר שמשכו ידיהם מן הפת:. כגון הריפות וגרש כרמל וקמח שנתבשל במים כגון הלביבות וכיוצא בהן. ואית דמפרשי פרפרת דמתניתין פת הצנומה בקערה שאין בה מראה לחם דמברכים עלה בורא מיני מזונות. והשתא ניחא דאיצטריך לאשמעינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אף על גב דהיא נמי מין פת, אבל מעשה קדרה פטר. ובית שמאי סברי כשם שאם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת כך לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב''ש:

אין פירוש למשנה זו

. בלא הסיבה, וסימן הוא שלא נתועדו לאכול יחד. שרגילים היו כשמתועדים חבורות אנשים לאכול שהיו מסובים על המטות ואוכלים ושותים בהסבת שמאל:. שלא היה להם קבע סעודה בלא הסיבה. ומיהו אם אמרו ניזיל ניכול נהמא בדוכתא פלן, אע''פ שלא הסיבו כהסיבו דמי, ואחד מברך לכולם ומצטרפין נמי לזימון:. הואיל ואין בית הבליעה פנוי ואין לב המסובים פונה אל המברך אלא לבלוע מה שבפיהם. א''נ חיישינן שמא יחנק כשבא לענות אמן:. המברך ברכת המזון {ז} הוא מברך על המוגמר בורא עצי בשמים. ואע''ג דאיכא דעדיף מיניה אפ''ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:. לאחר ברכת המזון, דהשתא לאו מצרכי הסעודה הוא, אפ''ה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן:. רגילין היו להביא אחר הסעודה עצי בשמים במחתה על האש {ח} לריח טוב:

{ז} ולרש''י מדויק לישנא דוהוא ראדסליק מניה קאי שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועתוי''ט: {ח} ו' פרק ב' דביצה כתבו לבונה על גבי גחלים. וזה עיקר שהרי על האש אין הבל תמרתן עולה יפה לפי שמתאכלין מיד אלא על גבי גחלים מתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר שתרגום גחלים גומרין. תוי''ט:

. כל דבר מלוח:. מי שאכל אכילה גסה מפירות מתוקים ביותר {יא} אוכל אחריו דבר מליח לחתך הליחות הנדבקות בגופו מחמת רוב הפירות, ומפני שאינו יכול לאכול המליח לבדו אוכל מן הפת עמו. אבל המליח לבדו עיקר והפת טפלה לו:

{ט} בתחילה. נ''ל לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח''כ שא''כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא בירך עדיין. תוי''ט וע''ש: {י} לו. ואע''ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוספ': {יא} בכי הא ולא בענין אחר וכ''כ הר''מ. וכתבו התוספ' וא''ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי''ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. א''נ בשעה שאכל הפירות לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלוש לבו מחמת מתיקות:

. דכל שהוא משבעת המינים מברך אחריו שלש ברכות, דסבירא ליה לרבן גמליאל דואכלת ושבעת וברכת לאו אלחם בלבד קאי אלא אכל ז' המינין המוזכרים לעיל בפרשה. ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי, וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג) ההר הטוב הזה:. מעין שלש ברכות אם ענבים תאנים רימונים זיתים ותמרים אכל, מברך על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה וכו', וחותם על הארץ ועל הפירות. ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה. וברכה זו עצמה מברך על היין אלא שפותח בה על הגפן ועל פרי הגפן. ועל כל דבר הנעשה מחמשת מיני דגן במקום על העץ ועל פרי העץ אומר על המחיה ועל הכלכלה וחותם על הארץ ועל המחיה {יג}:. של ירק. והוא מזונו, שסומך עליו למזון מברך ג' ברכות דואכלת ושבעת אכל מאי דאכל קאי. והלכה כחכמים שאין מברכין שלש ברכות אלא אלחם, ועל שבעת המינין ברכה אחת מעין שלש, ועל כל שאר דברים בורא נפשות רבות וחסרונן. פירוש חסרונן כמו לחם ומים שאי אפשר להתקיים בלא הם, על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא נבראו יכולין הבריות להתקיים, ולא נבראו כי אם לתענוג ולתוספת טובה. ומפני שיש בברכה זו ב' ענינים הויא ברכה ארוכה ופותחת בברוך וחותמת בברוך, כדאיתא בירושלמי שחותמים בה ברוך אתה ה' חי העולמים:. דוקא, מברך שהכל. אבל השותה מים לבלוע מאכל שנתחב לו בגרונו וכיוצא בזה אינו מברך:. מברך לפני שתיית המים. ואין הלכה כר' טרפון, אלא לפניהם מברך שהכל ולאחריהם בורא נפשות רבות:

{יב} אחת. דס''ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא: {יג} פירש החתימה בברכת היין. משום דס''ל כמ''ש התוספ' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות. תוי''ט: