משנה - ברכות-פרק גפרק ג - משנה א
מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע {א}, (וּמִן הַתְּפִלָּה) וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי המִּטָה וְחִלוּפֵיהֶן וְחִלוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִפְנֵי הַמִּטָה וְאֶת שֶׁלְאַחַר הַמִּטָה, אֶת שֶׁלַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִים, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָה צֹרֶךְ בָּהֶן חיָּבִין. אֵלוּ וָאֵלוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָה:
. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם מוטל עליו לקברו:. משום דטריד טרדא דמצוה:. שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:. המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם:. כלומר בין אותם שלפני המטה ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם לשאתה, פטורים:. כגון ההולכים ללוות את המת לכבודו בלבד {ב}, חייבין:. דלאו דאורייתא היא כמו קריאת שמע. ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:
{א} כו'. וה''ה דפטור מכל שאר המצות, אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, וכדאמרינן בגמרא, הרוצה לקבל עול כו', מניח תפלין וקורא ק''ש ומתפלל. הר''י: {ב} דאכתי ג''ח הוא דיש לו ג''כ דין העוסק במצוה שיש בו טרדא דפטור. דיש לחלק בין תנחומים שיש לו עסק לנחם משא''כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מקרי טרדא. תוי''ט:
פרק ג - משנה ב
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, לֹא יתְחִילוּ {ד}. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:
. פרשה אחת של קריאת שמע {ג}:. שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר:. שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:. הרואים האבלים:. שאינם רואים פני האבלים:
{ג} . אפילו פסוק ראשון וטעמא דפסוק ראשון מקרי פרק כמ''ש בפ''ב מ''ג לעיל: {ד} יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל ג''ח הוא שהוא מן התורה כדאמרינן והודעת להם את הדרך (שמות יח) זו ג''ח, והעוסק כו'. הר''י:
פרק ג - משנה ג
נָשִׁים וַעְבָדִים {ה} וּקְטנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:
. אע''פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד''א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ''ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד''א דואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ''ל {ו}:. אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק''ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן:. דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:. דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם הכי נמי נפטרו ממזוזה אע''פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא קא משמע לן {ז}:. מיבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא כיון דכתיב (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב (שם) על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא:
{ה} . בגמ' חגיגה ד''ד גמרינן לה לה, ופרש''י דבאשה כתיב וכתב לה. ובשפחה כתיב או חפשה לא ניתן. לה: {ו} , דתפלין אתקשו בפרשה ראשונה לת''ת דכתיב ושננתם וקשרתם, וכן בשניה והיו לטוטפות ולמדתם. ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בת''ת. קדושין דף ל''ד: {ז} למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. גמ' שם:
פרק ג - משנה ד
בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ {ח} לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם {ט}:
. עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה בין שראה קרי לאונסו בין לרצונו עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים:. ק''ש בלבו כשהגיע זמן המקרא:. ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן:. דחיובא דאורייתא הוא:. דלאו חיובא דאורייתא היא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק''ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות ואין מערער בדבר:
{ח} . כלומר מהרהר לאחריו. הר''י: {ט} בפה ופליג בתרתי. הר''י:
פרק ג - משנה ה
הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְּרוֹת עַֹד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת:
. תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה {י}:. שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש:. ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא:. מים סרוחים:. מים ששורין בהם פשתן:. חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת רביעית:. מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה:. ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:
{י} פתיחתה וחתימתה בלבד. והשתא ג' מחלוקת בדבר ק''ש דמדאורייתא יהרהר ואפילו לא התחיל. ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה מדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפל' אמרו שיקצר. וברכת ק''ש דמדרבנן ואינן רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק. תוי''ט:
פרק ג - משנה ו
זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע {יא}, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת {יב} שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר {יג}:
. אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמא האשה בפליטתו כל שלשה ימים לאחר תשמיש. ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה צריכין טבילה:. אף במשמשת שראתה נדה פטר ר' יהודה, ואף על גב דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעא חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
{יא} . שע''י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצוים כו': {יב} . טמאה אף בלא פליטה הר''מ מטעם דלעיל ועוד דכל דתקון כעין דאו' תקון כו'. תוי''ט: {יג} יהודה פוטר. לדברין דת''ק קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לק''ש ולא לברכותיה כדלעי' במ''ד א''נ בת''ת מיירי דמודה בה ר''י שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם. תוי''ט: