את ההרים . את האבות : הגבעות . האמהות :

קום ריב את ההרים . אל הנביא אמר התווכח עם ישראל אל ההרים ר''ל הרם קול להתווכח בפרסום רב וישמעו ההרים והוא ענין גוזמא והפלגה : ותשמענה וגו' . כפל הדבר במ''ש :

נא . עתה : קום . הוא ענין זרוז : ריב . ענין ויכוח : את ההרים . אל ההרים :

שמעו הרים . ר''ל וכה אמור שמעו הרים את ויכוח ה' : והאתנים מוסדי ארץ . הם ההרים שהם החזקים ומוסדי הארץ וכפל הדבר במ''ש : ועם ישראל יתוכח . כפל הדבר במ''ש :

והאיתנים . ענין חוזק כמו איתן מושבך ( במדבר כ''ד ) : מוסדי . מלשון יסוד : יתוכח . ענין ברור דברים :

מה עשיתי לך . תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך : ומה הלאתיך . בעבודתי : ענה בי . העד בי :

עמי מה עשיתי לך . זכור מה מאד רוב טוב עשיתי לך : ומה הלאתיך . ומהו הדבר אשר יגעתיך בו להכביד העול : ענה בי . העד בי לומר הנה בזה הגעתנו :

מה . המלה ההיא יורה על הפלגת הרבוי כמו מה רב טובך ( תהלים ל''א ) : הלאתיך . ענין יגיעה כמו ונלאו מצרים ( שמות ז ) : ענה . עדות כמו לא תענה ( שם כ ) :

כי העליתיך . אע''פ שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים : את משה אהרן ומרים . ת''י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא :

כי העליתיך . עתה יפרש מהו רוב הטובה שעשה ואמר כי העליתיך וגו' : ומבית עבדים . ממקום שהייתם עבדים פדיתי אותך וכפל הדבר במ''ש : ואשלח . שלחתי לפניך מנהיגים הגונים והם משה ואהרן ומרים :

ומה ענה אותו בלעם בן בעור . מה אזעום לא זעם ה' ( במדבר כג ) שלא כעסתי כל אותן הימים : מן השטים . שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ :

מה יעץ וגו' . כאמר הלא עצתו היה לכלותך מן העולם ע''י בלעם לקללך בעת הזעם : ומה ענה וגו' . ומה השיב לו בלעם מה אזעום לא זעם ה' ( במדבר כג ) : מן השטים . ר''ל זכרו הטובה שעשה לכם מן השטים עד שהביא אתכם לגלגל והוא בקצה עבר הירדן המערבי וכאומר עם כי עבדתם בשטים לבעל פעור מ''מ לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ : למען דעת . כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה' שעושה לפנים משורת הדין :

ענה . מלשון ענייה ותשובה :

אכף . אהיה כפוף :

במה אקדם ה' . הוא מאמר הנביא בשם ישראל לומר הנה באמת הרבה טובה עשית עמדי ובמה אתרצה לבוא לפני ה' ובמה אהיה כפוף ומוכנע לאלהי מרום ר''ל מהו התשורה שאביא לו : האקדמנו . וכי אבוא לפניו בעולות מן העגלים בני שנתם שהם היותר טובים ונבחרים וכאלו יאמרו וכי צריך הוא לתקרובות וכי תועלת יש לו בהם :

אקדם . אבוא לפניו וכן לא יקדמנה מגן ( ישעיה ל''ז ) : אכף . מלשון כפיפה והכנעה :

נחלי שמן . למנחות : האתן בכורי . קרבן לפשעי :

הירצה . וכי ירצה ה' בכמה אלפי אילים לקרבנות וברבבות נחלי שמן לצקת על המנחות : האתן . וכי אתן לו בכורי לקרבן על כי מחל פשעי וכי אתן פרי בטני מיתר בני על כי כפר חטאת נפשי וכאלו ישאלו אם כן מהו הגמול שאעשה לו :

הירצה . מלשון רצוי : ברבבות . רבבה הוא עשרת אלפים : פרי בטני . הם הבנים :

הגיד . הקב''ה לך אדם מה טוב לך לעשות : והצנע לכת . ת''י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך , ד''א והצנע לכת לא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקב''ה אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו :

הגיד לך אדם . כאלו הנביא משיב אתה בן אדם הנה מאז הגיד לך ה' מה טוב בעיניו ומהו הדבר אשר הוא דורש ושואל ממך : כי אם . ר''ל אין שום דבר כ''א לעשות משפט ולאהוב את הצדק וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה לא בפרסום רב ולהתייהר :

והצנע . מלשון צניעות והסתר :

קול ה' לעיר יקרא . קל נבייא דה' על קרתא מכריזין להם תשובה : ותושיה יראה שמך . ותושיה קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן לב להתבונן ולראות דרכיך ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו : שמעו מטה ומי יעדה . הטו אזן ושמעו מטה הפורענות אשר תרדה אתכם שהנביאים מתרים בכם ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר ויונתן לא כן תירגם . ( ותושיה יראה שמך . מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהנם ) :

קול ה' לעיר יקרא . הנה קול ה' קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה : ותושיה יראה שמך . ר''ל הקול ההוא בא ע''י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה' : שמעו מטה . וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר''ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה' שהיכולת בידו וכאומר הנה הנביא הוא הקור' הנאמן במאמרו והפורעניות המיועד' היא גדול' וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א''כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה' :

ותושיה . ר''ל ואיש תושיה כמו ואני תפלה ( תהלים ק''ט ) והראוי איש תפלה ותושיה הוא ענין חכמת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים וכן יצפון לישרים תושיה ( משלי ב ) : יראה . מלשון ראיה : יעדה . ענין הזמנה וקביעות כמו שם יעדה ( ירמיה מ''ז ) :

עוד האש בית רשע אוצרות רשע . ה''א האש נקודה פתח לפי שהיא תמוה וכן פירושו עוד ל' אורך ימים הוא , האש כמו היש ( ובד''ה א ב ) מצינו אישי אבי דוד במקום ישי אף כאן אש במקום יש וכן ( בשמואל ב יד ) אם אש להמין ולהשמאיל אם יש להאמין ולהשמאיל , וי''ת כן האית שיעלה בלבבכם שיתקיים בית רשע לאורך ימי' ואוצרות רשע : ואיפת רזון זעומה . מדה קטנה שעשיריכם מרמים בה העניים ומביאין אותן לידי רזון והוא זעומה באפו של הקב''ה :

עוד האש . ר''ל עכ''ז ראו עוד האם יש בבית רשע אוצרות הרשע שאסף בגזל ועושק או אם החזיר לבעליו וכאומר הלא עם כל זה לא שב ולא החזיר העושק : ואיפת רזון זעומה . ר''ל ראו אם עדיין בביתו איפה כחושה וחסרה להונות בה הבריות המעלות זעם באפו של הקב''ה :

האש . היא כמו היש וכן אם אש להאמין ( ש''ב י''ד ) : בית רשע . כמו בבית : ואיפת . שם מדה : רזון . מלשון רזות וכחשות ואמר בדרך שאלה על החסרון : זעומה . מלשון זעם וכעס :

האזכה . ר''ל אשר היה ראוי להם לומר הנה הואיל וכן הוא שעדיין לא שבנו וכי אמצא זכות במאזני הרשע אשר עמדי ובכיס אבני המרמה ר''ל איך אוכל להצטדק במשפט אם עדיין העון שמור אצלינו :

האזכה . מלשון זכות : במאזני . כף המאזנים : ובכיס . אמתחת ושק ישימו בו אבני המשקל :

עשיריה . עשירי העיר ההיא : ולשונם רמיה בפיהם . לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה :

החליתי הכותך . האנשתי מכותיך חזקות וחולות ואנושו' : השמם . להשמימך על חטאתיך :

וגם אני . ר''ל הואיל וכן עשו לכן גם אני מוכן להפליא אותך : הכותך . במה שאכה אותך מכה חזקה ולהשמים אותך בעבור חטאותיך :

החליתי . מלשון חולי : הכותך . מלשון הכאה : השמם . מלשון שממון :

וישחך בקרבך . המאכל שתאכל אכניס בו מארה בתוך המעים ויגרום לך חולי שתהא חולה והולך שחוח וכן מפרש אותו בספרי מניין אף בתוך המעים ת''ל וישחך בקרבך בפרשת והיה עקב במדרש תמיד עיני ה' אלהיך בה ואף יונתן תירגם כן ויהי לך למרע מתא במעיך : ותסג . את אויביך המוליכים בניך ובנותיך בשבי ולא תפלטם ואם תפלטם סופם לחרב ומשמו של ר' מנחם שמעתי ותסג לתאות תשמיש ולא תפליט לא יהי' לך כח לפלוט שכבת זרע ואם תפלטם סופה לחרב אתן אתכם וי''ת ל' הראשון :

ולא תשבע . כי תהיה המארה במעים : וישחך בקרבך . ותשאר א''כ הכנעתך בקרבך כי כשהאדם שבע רם לבבו אבל כשהוא רעב הוא שפל ומוכנע : ותסג . אף אם תשיג את האויב המוליכים את בניך בשבי עכ''ז לא תוכל להציל אותם מידו ומה אשר תציל מידו אתן לחרב כי יגבר יד האויב להכותם נפש אף אם לא יגבר ידו לקחתם בשבי :

וישחך . ענין שפלות והכנעה כמו וישח אדם ( ישעיה ב' ) : ותסג . ענין השגה וקרוב וכן לא יסג כלימות ( לעיל ב' ) : תפליט . ענין הצלה כמו רני פלט ( תהלים ל''ב ) :

ולא תקצור . כי האויב יקצרוהו לעצמו : ולא תסוך שמן . לא תסוך עם השמן כי העכו''ם יקחהו : ותירוש . תדרוך את ענבי היין :

תדרוך . הדרך לדרוך ברגל על הזתים להוציא השמן : תסוך . ענין משיחה : ותירוש . ענבי היין :

וישתמר חוקות עמרי . וידעתי כי לא תשמעו אלי כי ישתמר על ידיכם וביניכם כל חוקות עמרי ואחאב : וחרפת עמי תשאו . אתם תקבלון עון החרפה שהעכו''ם מחרפין את עמי שהעידה בהם תורה על כך ( דברים כה ) לא יהיה לך איפ' ואיפה והם אינם שומרים :

וישתמר . ר''ל עם כל הייעודים הרעים ההם ידעתי שלא תשמעו לי ויהי נשמר על ידכם חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב בנו שהיו מלכי ישראל והרשיעו לעשות בעבודת הפסילים והנה אתם לומדים מהם ושומרים את החקים והמעשים האלו : במועצותם . של עמרי ואחאב בנו : למען תתי . ר''ל שיהיה זה סבה שאתן אותך ירושלים לשמה הכל יתמהו על חרבנך ויושבי העיר יהיו לשרקה כי העכו''ם ישרקו על גודל האבדון : וחרפת עמי תשאו . גם אתם תשאו החרפה שסבלו עמי הם בני עשרת השבטים להיות גולים כמותם הואיל ואחזתם בדרכיהם :

במועצותם . מלשון עצה : לשמה . ענין תמהון : לשרקה . הוא קול הבאה בקבוץ השפתים והדרך לעשותם כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן לשמה ולשרקה ( ירמיה יט ) : תשאו . מלשון משא וסבל :