וַעֲבַד בְּצַלְאֵל יָת אֲרוֹנָא דְאָעֵי שִׁטִין תַּרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פְתָיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵהּ:

וְעָבַד בְּצַלְאֵל יַת אֲרוֹנָא דְקִיסֵי שִׁיטָא תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פּוּתְיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵיהּ:

ויעש בצלאל. לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים, נקראת על שמו:

{{א}} כלומר בכל הענין כתיב ויעש ולא כתוב בצלאל כמו גבי ארון. לפי שאין בהם קדושה כ"כ כמו הארון לא רוצה בצלאל להטריח כ"כ בעשיתן. אלא אהליאב ושאר התלמידים שהיו לו והוא מראה להם והם עושין, אבל הארון שהיה בו קדושה גדולה משום הכי בצלאל עצמו היה מטריח בו ונתן נפשו על המלא יותר וכו':

ויעש בצלאל. בעבור כבוד הארון. גם הוא עשה כל כלי הקדש. והנה הזכיר המשכן והאהל והפרכת והמסך כי דרך אחד להם ואחר כן הזכיר שמן המשחה עם קטורת הסמים. כי יש בשמים בשמן המשחה גם בקטורת הסמים:

ויעש בצלאל את הארון. בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לו' שהיה בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא כנגד כסא הכבוד:

וַחֲפָהִי דְהַב דְכֵי מִגָּו וּמִבָּרָא וַעֲבַד לֵהּ דֵיר דִדְהַב סְחוֹר סְחוֹר:

וְחַפְיֵיהּ דְּהַב דְּכֵי מִגֵּיו וּמִבָּרָא וְעָבַד לֵיהּ דֵּיר דִּדְהַב חֲזוֹר חֲזוֹר:

וְאַתִּיךְ לֵהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִדְהַב עַל אַרְבַּע זִוְיָתֵהּ וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל סִטְרֵהּ חַד וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל סִטְרֵהּ תִּנְיֵתָא:

וְאַתִּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִּדְהַב עַל אַרְבַּע אִסְתַּוָורוֹי וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל סִטְרֵיהּ חָד וְתַרְתֵּין עִזְקַן עַל סִטְרֵיהּ תִּנְיָינָא:

וַעֲבַד אֲרִיחֵי דְאָעֵי שִׁטִין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַהֲבָא:

וְעָבַד אֲרִיחֵי דְקִיסָא שִׁיטָא וַחֲפָא יַתְהוֹן דַּהֲבָא:

וְאָעֵיל יָת אֲרִיחַיָא בְּעִזְקָתָא עַל סִטְרֵי אֲרוֹנָא לְמִטָל יָת אֲרוֹנָא:

וְאָעֵיל יַת אֲרִיחַיָא בְּעִזְקָתָא עַל סִטְרָא דַאֲרוֹנָא לְמֵיטַל יַת אֲרוֹנָא:

על צלעות הארון. ג' פעמים נזכר הארון בפרשה זו כנגד ג' ארונות שעשה בצלאל כאומרם ז''ל (יומא ע''ב:):

וַעֲבַד כַּפֻּרְתָּא דְהַב דְכֵי תַּרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אֻרְכַּהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פְתָיַהּ:

וְעָבַד כַּפּוּרְתָּא דִדְהַב דְּכֵי תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָא אוּרְכָּא וְאַמְתָא וּפַלְגָא פּוּתְיָא בְּרַם סוּמְכָא הֲוַת פּוּשְׁכָא:

וַעֲבַד תְּרֵין כְּרוּבִין דִדְהָב נְגִיד עֲבַד יָתְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרֵי כַפֻּרְתָּא:

וְעָבַד תְּרֵין כְּרוּבִין דִּדְהַב דְּכֵי נְגִיד עָבַד יַתְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרֵי כַּפּוּרְתָּא:

כְּרוּבָא חַד מִסִטְרָא מִכָּא וּכְרוּבָא חַד מִסִטְרָא מִכָּא מִן כַּפֻּרְתָּא עֲבַד יָת כְּרוּבַיָא מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי:

כְּרוּבָא חָד מִסִטְרָא מִכָּא וּכְרוּבָא חָד מִסִטְרָא מִכָּא נְגִידִין וְאַדִּיקִין הֲווֹן כְּרוּבַיָא וְלָא מִתְפַּרְשִׁין מִן כַּפּוּרְתָּא אֲרוּם בְּחוּכְמַת רוּחַ נְבוּאָה עָבַד יַת כְּרוּבַיָא מִתְּרֵין סִטְרוֹי:

במראות. ד' במסו' במראות הצובאות. ויאמר אלהים. לישראל במראות. במראות אלהים. תרי ביחזקאל. שאלו הנשים סרו מתאות העולם ונתנו מראותיהן לנדבת המשכן ונחה עליהם רוח אלהים: הצובאות. ב'. במראות הצובאות אשר ישכבון את הנשים הצובאות גבי בני עלי כמו התם ישכבון הנשים הצובאות גם בכאן ע''י המראות היו שוכבין הנשים כדאיתא במדרש שהיו מתקשטות במראות ומשדלות לבעליהן ונזקקין להם:

משני קצותיו. אולי שיכוין לומר שלא עשה הכפורת שוה והיה מכה בקורנס בכל רוחב הכפורת וכו' אלא בשעת ההתכה התיך במקום רחב כשיעור הכפורת ובב' קצותיו הרבה זהב שיעור שיספיק לכרובים ובזה ידוייק אומרו משני קצותיו:

וַהֲווֹ כְרוּבַיָא פְּרִיסָן גַדְפֵיהוֹן לְעֵלָא נָטְלִין בְּגַדְפֵיהוֹן עַל כַּפֻּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵל חַד לָקֳבֵל כַּפֻּרְתָּא הֲווֹ אַפֵּי כְרוּבַיָא:

וַהֲווֹן כְּרוּבַיָא פְּרִיסִין גַּדְפֵיהוֹן בַּהֲדֵי רֵישֵׁיהוֹן לְעֵילָא מְטַלְלִין בְּגַדְפֵיהוֹן עַל כַּפּוּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לִקְבֵיל חָד כָּל קֳבֵיל כַּפּוּרְתָּא הֲווֹן אַנְפֵּי כְּרוּבַיָא:

וַעֲבַד יָת פָּתוֹרָא דְאָעֵי שִׁטִין תַּרְתֵּין אַמִין אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא פְתָיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵהּ:

וְעָבַד יַת פָּתוֹרָא דְקִיסֵי שִׁיטָא תַּרְתֵּין אַמִּין אוּרְכֵּיהּ וְאַמְתָא פּוּתְיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵיהּ:

וַחֲפָא יָתֵהּ דְהַב דְכֵי וַעֲבַד לֵהּ דֵיר דִדְהַב סְחוֹר סְחוֹר:

וַחֲפָא יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי וְעָבַד לֵיהּ דֵּיר דִּדְהַב חֲזוֹר חֲזוֹר:

וַעֲבַד לֵהּ גְדַנְפָא רוּמֵהּ פּוּשְׁכָא סְחוֹר סְחוֹר וַעֲבַד דֵיר דִדְהַב לִגְדַנְפֵהּ סְחוֹר סְחוֹר:

וְעָבַד לֵיהּ גִּפּוּף רוּמֵיהּ פּוּשְׁכָא חֲזוֹר חֲזוֹר וְעָבַד דֵּיר דִּדְהַב לְגַפוּפֵיהּ חֲזוֹר חֲזוֹר:

וְאַתִּיךְ לֵהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִדְהָב וִיהַב יָת עִזְקֳתָא עַל אַרְבַּע זִוְיָתָא דִי לְאַרְבַּע רַגְלוֹהִי:

וְאַתִּיךְ לֵיהּ אַרְבַּע עִזְקַן דִּדְהַב וִיהַב יַת עִזְקָתָא עַל אַרְבַּע זִוְיָתָא דִלְאַרְבַּע רִגְלוֹי:

לָקֳבֵל גְדַנְפָא הֲווֹ עִזְקָתָא אַתְרָא לַאֲרִיחַיָא לְמִטַל יָת פָּתוֹרָא:

כָּל קְבֵיל גִּפּוֹף הֲוָאָה עִזְקָתָא אַתְרָא לַאֲרִיחַיָא לְמֵיטַל יַת פָּתוֹרָא:

וַעֲבַד יָת אֲרִיחַיָא דְאָעֵי שִׁטִּין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַהֲבָא לְמִטַל יָת פָּתוֹרָא:

וַעֲבַד יַת אֲרִיחַיָא דְקִיסֵי שִׁיטָא וַחֲפָא יַתְהוֹן דַּהֲבָא לְמֵיטַל יַת פָּתוֹרָא:

וַעֲבַד יָת מָנַיָא דִי עַל פָּתוֹרָא יָת מָגִיסוֹהִי וְיָת בָּזִיכּוֹהִי וְיָת מְכִילָתֵהּ וְיָת קַשְׂוָתָא דִי יִתְנַסַךְ בְּהוֹן דְהַב דְכֵי:

וַעֲבַד יַת מָנַיָא דְעַל פָּתוֹרָא יַת פְּיַלְוָותֵיהּ וְיַת בָּזִיכוֹי וְיַת מְכִילָתֵיהּ וְיַת קַסְוָותָא דִמְחַפְיַין בְּהוֹן דִּדְהַב דְּכֵי:

וַעֲבַד יָת מְנַרְתָּא דְהַב דְכֵי נְגִיד עֲבַד יָת מְנַרְתָּא שִׁידַהּ וּקְנַהּ כַּלִידָהָא חֵזוּרָהָא וְשׁוֹשַׁנָהָא מִנַהּ הֲווֹ:

וַעֲבַד יַת מְנַרְתָּא דִּדְהַב דְּכֵי נְגִיד עֲבַד יַת מְנַרְתָּא בָּסִיס דִּידָהּ וּקְנָהָא כַּלִידָהָא חֲזוֹרְיָיהָא וְשׁוֹשַׁנְהָא מִינָהּ הֲווֹן:

ויעש את המנורה וגו'. תמצא בכל המעשה שידייק לשון המעשה כלשון המצוה וצריך לדעת למה שינה במנורה שבמצוה אמר מנורת זהב וכאן אמר את המנורה. ואולי כי לפי מה שאמרו ז''ל בהקומץ רבה (מנחות כ''ח:) כי המנורה באה גם מהמתכות דכתיב תעשה לרבות, לזה אמר ה' מנורת זהב לומר כי מה שהתיר בריבוי תעשה אינו אלא לדורות אבל במשכן מעכב להיות זהב, ולזה הסמיך מנורת זהב בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב. או על זה הדרך מנורת זהב ולא מנורת שאר מתכות הגם שהכשרתים לך, ודקדוק זה אין שייכות להודיע במעשה אלא הודיע שקיים מצות ה' ועשאה זהב והבן:

וְשִׁתָּא קְנִין נָפְקִין מִסִטְרָהָא תְּלָתָא קְנֵי מְנַרְתָּא מִסִטְרַהּ חַד וּתְלָתָא קְנֵי מְנַרְתָּא מִסִטְרַהּ תִּנְיָנָא:

וְשִׁתָּא קְנִין נַפְקִין מִסִטְרָהָא תְּלָתָא קְנֵי מְנַרְתָּא מִסִּטְרָא חָד וּתְלָתָא קְנֵי מְנַרְתָּא מִסִּטְרָא תִּנְיָנָא:

תְּלָתָא כַלִידִין מְצַיְרִין בְּקַנְיָא חַד חֵזוּר וְשׁוֹשָׁן וּתְלָתָא כַלִידִין מְצַיְרִין בְּקַנְיָא חַד חֵזוּר וְשׁוֹשָׁן כֵּן לְשִׁתָּא קְנִין דְנָפְקִין מִן מְנַרְתָּא:

תְּלָתָא כַּלִידִין מְשַׁקְעִין בְּצִיּוֹרֵיהֶן בְּקַנְיָא חָד חֲזוֹר וְשׁוֹשַׁן וּתְלָתָא כַּלִידִין מְשַׁקְעִין בְּצִיּוֹרֵיהֶן בְּקַנְיָא חָד חֲזוֹר וְשׁוֹשַׁן הֵיכְדֵין לְשִׁתָּא קְנִין דְּנַפְקִין מִן מְנַרְתָּא:

וּבִמְנַרְתָּא אַרְבְּעָא כַלִידִין מְצַיְרִין חֵזוּרָהָא וְשׁוֹשַׁנָהָא:

וּבִמְנַרְתָּא אַרְבָּעָא כַּלִידִין מְשַׁקְעִין בְּצִיּוּרֵיהֶן חִיזוּרָהָא וְשׁוֹשַׁנָהָא:

וְחֵזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין מִנַהּ וְחֵזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין מִנַהּ וְחֵזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין מִנַהּ לְשִׁתָּא קְנִין דְנַפְקִין מִנַהּ:

וְחֵיזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִינָהּ וְחֵיזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִינָהּ וְחֵיזוּר תְּחוֹת תְּרֵין קְנִין דְּמִינָהּ לְשִׁתָּא קְנִין דְּנַפְקִין מִינָהּ:

חֵזוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִנַהּ הֲווֹ כֻּלַהּ נְגִידָא חֲדָא דְהַב דְכֵי:

חִיזוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִינָהּ הֲווֹ כּוּלָה נְגִידָא חֲדָא דִדְהַב דְּכֵי:

וַעֲבַד יָת בּוֹצִינָהָא שִׁבְעָא וְצִבְיְתָהָא וּמַחְתְּיָתָהָא דְהַב דְכֵי:

וַעֲבַד יַת בּוֹצִינָהָא שַׁבְעָא וּמַלְקְטְיָיהָא וּמַחְתְּיָיהָא דִדְהַב דְּכֵי:

כִּכְּרָא דְהַב דְכֵי עֲבַד יָתַהּ וְיָת כָּל מָנָהָא:

קַנְטִינָר דִּדְהַב דְּכֵי עָבַד יָתָהּ וְיַת כָּל מָנָהָא:

וַעֲבַד יָת מַדְבְּחָא דִקְטֹּרֶת בּוּסְמַיָא דְאָעֵי שִׁטִין אַמְתָא אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא פְתָיֵהּ מְרַבַּע וְתַרְתֵּין אַמִין רוּמֵהּ מִנֵהּ הֲווֹ קַרְנוֹהִי:

וַעֲבַד יַת מַדְבְּחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא מִן קִיסֵי שִׁיטָא אַמְתָא אוּרְכֵּיהּ וְאַמְתָא פּוּתְיֵיהּ מְרַבַּע וְתַרְתֵּין אַמִּין רוּמֵיהּ מִינֵיהּ הֲווֹן קַרְנוֹי זְקִיפִין:

ויעש את מזבח הקטורת. זה הוא מקום זכרונו כי פנימי מהאמור אחריו, ומה שצוה ה' עליו מאוחר מהכל כתבתי בפ' תרומה בפסוק וכן תעשו (כ''ה ט'): חסלת פרשת ויקהל

וַחֲפָא יָתֵהּ דְהַב דְכֵי יָת אִגָרֵה וְיָת כָּתְלוֹהִי סְחוֹר סְחוֹר וְיָת קַרְנוֹהִי וַעֲבַד לֵהּ דֵיר דִדְהַב סְחוֹר סְחוֹר:

וַחֲפָא יָתֵיהּ דְּהַב דְּכֵי יַת אִיגְרֵיהּ וְיַת כּוֹתְלוֹי חֲזוֹר חֲזוֹר וְיַת קַרְנוֹי וְעָבַד לֵיהּ דֵּיר דִּדְהַב חֲזוֹר חֲזוֹר:

וְתַרְתֵּין עִזְקַן דִדְהַב עֲבַד לֵהּ מִלְרַע לְדֵירֵהּ עַל תַּרְתֵּין זִוְיָתֵהּ עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי לְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָא לְמִטַל יָתֵהּ בְּהוֹן:

וְתַרְתֵּין עִזְקַן דִּדְהַב עָבַד לֵיהּ מִלְרַע לְדֵירֵיהּ עַל תְּרֵין זִיוְיָתֵיהּ עַל תְּרֵין סִיטְרוֹי לְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָא לְמֵיטוֹל יָתֵהּ בְּהוֹן:

וַעֲבַד יָת אֲרִיחַיָא דְאָעֵי שִׁטִין וַחֲפָא יָתְהוֹן דַהֲבָא:

וַעֲבַד יַת אֲרִיחַיָא דְקִיסֵי שִׁיטָא וַחֲפָא יַתְהוֹן דַּהֲבָא:

וַעֲבַד יָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיָת קְטֹרֶת בּוּסְמַיָא דְכֵי עוֹבַד בּוּסְמָנוּ:

וַעֲבַד יַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיַת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא דְכֵי עוֹבַד בּוּסְמָנוּ:

ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור. לא פירש באלו כאשר פירש באחרים, שעל דרך השאר ראוי שיאמר ויקח בשמים ראש מר דרור וגו' ויעש אותו שמן משחת קדש, ויקח סמים נטף ושחלת וגו', ויעש אותה קטרת רקח מרקחת מעשה רוקח. והטעם, כי בעבור שלא נאמרה בהם הצואה בתשלום המעשה כאשר פירשתי שם (לעיל ל כה, לד), ובקטרת לא הזכיר גם כל הסמים, וסמך עליהם במה שאמר מעשה רוקח, לא הזכיר במעשה כלום, אבל אמר שעשוהו על דעת הרקחים. וזה טעם קדש טהור מעשה רוקח:

ויעש את שמן המשחה קדש. בכונת היותו בלתי נפסד, כאמרו קדש יהיה זה לי לדורותיכם: ואת קטרת הסמים טהור. בבשמים מנוקים מפסולת, כאמרו ממולח טהור: