מידת הכעס קשה ביותר וצריך האדם לידע, כאשר כעס בא לידו, סימן שפרנסה גדולה עומדת לו מנגד. והכעס אשר כועס מרחיק את הפרנסה ממנו. אם כך, כל כעס אשר כעס הפסיד פרנסתו; כעס גדול פרנסה גדולה, כעס קטן פרנסה קטנה. לכן ישתדל האדם, בכל כוחו, לעבוד על מידת הכעס ואמרו חז"ל: אדם נבחן בכוסו, כיסו וכעסו. אם כך, הכעס הוא, מהמבחנים העיקריים והחשובים בחיי האדם, לכן, ישתדל, בכל כוחו, לשמור ולנצור את מידותיו ולא יאמר האדם: אלו טבעיי מה אעשה? כך ברא אותי הקב"ה! אלא, ידע האדם, שיש לו כוחות חזקים ביותר לשנות את טבעיו ולעשות עצמו כאדם חדש. וידוע המובא באגדות חז"ל: מלך גדול שמע, על האיש הגדול שבגדולים, אשר זכה לעלות לשמים ולהוריד את התורה ולדבר עם האלוקים. שלח המלך ציירים, לצייר את דיוקן פניו של משה רבנו. באו הציירים למדבר, עמדו רחוק וציירו את פני משה. חזרו לממלכה והמלך, לא גילה לאף אחד, מיהו דיוקנו של משה, אך קרא למומחים לחכמת הפרצוף וביקש מהם: בבקשה, אמרו לי מי האדם הזה? מה מידותיו? מה מעשיו? ישר, הגון או לאו עמדו ובחנו ובסיום אמרו למלך: איש זה, גנב וגזלן, נואף ורוצח, כל מידות רעות וקשות בו. כעס המלך, כעס גדול, עליהם וציווה להכניסם לבית האסורים, תמהו מדוע? אמר להם המלך: זהו גדול שבגדולים, ענק שבענקים, זהו משה! אמרו לו המומחים: תביא מומחים אחרים לחוכמת הפרצוף ותראה מה יאמרו, אנו בנאמנות אמרנו את שלנו; הביאו מומחים אחרים, אשר, אף אמרו, כדברי הראשונים: גזלן רמאי, נואף, מידות קשות ביותר - לא הבין המלך, אמרו חכמי הפרצוף: אולי הציירים לא הגונים. ציווה המלך, לחבוש את הציירים ולשלוח ציירים אחרים, לילך ולבדוק ולצייר שוב, את פני משה; הלכו וציירו, כששבו, השוו את התמונות ומצאו, זהים הם - וזה משה הראשון וזה אותו משה. ביקש המלך, לחבוש את מרכבתו ויצא למדבר לקראת משה. עמד ופגש את משה, הסתכל בתמונות וראה, שעבדיו עשו מלאכתם נאמנה וזה משה האיש! עמד המלך ושאל את משה אתה הוא משה הצדיק הגדול וכו'?! ישמע מה אומרים, חכמי הפרצוף על פניך; גזלן, רמאי וכו' ענה משה ואמר: אמת בדברים, יש בתוכי יצר גדול של גזל, של כל הדברים הקשים, אשר דיברתם, אך נלחם אני עם עצמי ומונע את עצמי אני, מכל דבר. כך צריך האדם, לשים מול עיניו, אף אם מרגיש מידות קשות, אשר טמונים וחקוקים בנשמתו. מעלת האדם, שעומד ונלחם בהם ומכניעם - איזהו גיבור? הכובש את יצרו! הקב"ה, ברא אותנו עם יצר הרע, בכדי שנשלוט בו ונכניעו ונאסוף, מעלות וזכויות ומדרגות גבוהות, לזכך את נפשנו, לעלות ולהתעלות; ניסיונות ומשברים, הם כמו מדרגות, כל ניסיון עולים עוד מדרגה, כל משבר עוברים עוד משוכה. אדם, אשר עומד במקום אחד, אינו יכול להשיג את המדרגות הגבוהות, אשר הקב"ה דורש מאיתנו. וידע, שהתמימות אינה חולשה, התמימות היא כח גדול, אשר אין כדוגמתו וכך מצאנו אצל אברהם אבינו, אשר אומר לו הקב"ה: "התהלך לפני והיה תמים" 'התהלך לפני' - אחרי שתלך, דרך ארוכה, אז תגיע לתמימות - אנשים חושבים, שכמה שיש יותר ניסיון חיים, יש יותר עורמה, אבל זה לא האמת, אלא כמה שמתהלך האדם, יותר בדרך אמיתית וישרה, זוכה להגיע, לתמימות אמיתית ותמים תהיה עם ה' אלוקיך! זהו מהכוחות החזקים ביותר!

אחד מן הנסיונות הקשים בחיים, הוא ניסיון הכעס. וצריך האדם להיזהר ממדה קשה זאת, אשר כל חורבן בה נמצא, והורסת את חיי האדם, ומי שלא עובד על מידה זאת הולכת איתו המידה עד המוות. שמענו בקטנותנו מעשה, אשר השאיר רושם עלינו עשרות שנים, על אדם אשר היה ידוע בתור כעסן גדול, כל דבר ואפילו הקטן ביותר היה כועס כעס גדול ביותר, וכל אנשי העיר היו נזהרים, שלא להגיע איתו לשום עניין. אותו אדם חלה ומחלתו ניצחה אותו, ועת החזרת הנשמה לבורא עולם קרב ובא, היה אותו כעסן שוכב במיטה ואנשי חברה קדישא עמדו לידו, לקרוא וידוי וקריאת שמע וכו'. והנה כמה נערים שובבים טיפסו על החלון, להסתכל מה קורה בחדר, האדם הכעסן, אף שכבר היה ברגעיו האחרונים, קימץ את ידו ובשארית כוחותיו רצה לצעוק על הנערים האלו, אך כבר נפשו יצאה, ונשאר עם הכעס על פניו. לכן יזהר האדם לעבוד על עצמו לא להיות מאנשי הכעס, אשר חייהם נהרסים מן הכעס, אנשים אשר לא חושבים ולא מתעמקים בדברים אלא נותנים לכעס לשלוט על חייהם, וכך מאבדים את כל חייהם, את קרוביהם, אהוביהם, מחריבים כל חלקה טובה. וידוע בשם האר"י הקדוש, שכל עברה שאדם עובר פוגם באיבר אשר עבר בו את העבירה, אך כאשר האדם כועס, פוגם הוא בכל האברים שבגופו, הכעס פוגם בכל אשר לאדם. ואחד הדברים העיקריים אשר נפגם זה הפרנסה, ידע האדם שבכל פעם אשר דבר כעס בא לידו, עומד כוח של פרנסה ברוח לפניו, אם יכעס, יאבד את השפע אשר צריך לבא עליו, לכן יזהר האדם מאוד מן הכעס. ורבנו המהרח"ו, בשער רוח הקודש, אומר: אף על פי שעושה האדם תיקונים לנפשו, ותשובה מעולה על כל עוונותיו ומצוות רבות וגדולות, הכל נאבד ממנו לגמרי לפי שאותה הנשמה הקדושה, שעשתה את כל המעשים הטובים, נתחלפה לטמאה והלכה לה, ואז צריך לחזור ולתקן כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה. וכך כל פעם ופעם שכועס מקלקל הכל וצריך לחזור ולתקן מראשית, והוא ככלב שב על קיאו. עוד ידע האדם, כאשר כועס כל אויביו ושונאיו שולטים בו וידו על התחתונה. מצאנו מעשה באחד מגדולי עם ישראל, אשר היה מזכיר בכל פעם כעס אשר כעס והיה מתחרט על הכעס הזה. כן ידוע על גדול ישראל, רבי ישראל מסלנט, שהיה קודש קודשים ובכל פעם אשר היה כועס על הציבור, היה מסתובב לקיר והיה אומר זה כעס רק בפנים, שלא חס ושלום יכנס ללב. אך באחד הפעמים מסופר שכעס כעס ממש. וכך היה: בשנת תר"ח התפשטה מחלת החולירע בווילנא, ורבים מתו ממחלה קשה זאת, רבי ישראל מסלנט השכיר בית חולים עם אלף וחמש מאות מיטות וטובי הרופאים טיפלו בחולים. וכן גם לקח רבי ישראל את כל האברכים של העיר והכשיר אותם לטפל בחולים, ובימי שבת ציוה אותם שהם בעצמם יעשו את כל המלאכות הנצרכות, ולא צריך לתת לגוי של שבת. באחד מימי שישי, חלה נכדו של הגביר הגדול בעיר והובל אל בית החולים וטיפלו בו טיפול גדול והצילו את חייו. אחרי שקם ממיטת חוליו, בא הסבא אל רבי ישראל ואמר לו: רבי, באתי להודות לך על החסד הגדול אשר אתה עושה ועשית, הנה נכדי ניצל בזכותך, אך יש בליבי דבר אחד אשר חייב אני לומר, קשה לי מדוע כל אברכי העיר נמצאים בבית חולים בשבת ומחללים שבת, ניקח גויים של שבת שיעשו את כל המלאכה הזאת. כעס רבי ישראל וצעק ואמר: אני נדרתי לכל האברכים שיטפלו בחולים ואני ערב ששום אחד מהם לא ידבק במחלה, אתה יכול לעשות זאת, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה וכו'. מיד הוריד אותו גביר את נעליו ובכה וביקש את סליחתו של רבי ישראל, וכל חייו של רבי ישראל היה חוזר על מעשה זה. כל אדם עומד בחייו ברגעים קשים של כעס, אך צריך האדם להשתדל בכל כוחו לעבוד על עצמו ולהכין את עצמו לא ליפול באותם רגעים קשים. גם הלל הזקן עמד במצב של התמודדות קשה שלא לכעוס, עם אותם שני אנשים אשר חלקו על סכום גדול של כסף מי יכעיס את הלל הזקן, ובא אחד האנשים בערב שבת עם שאלות מטרידות ומביישות להלל, והלל נשאר רגוע ושליו, ולא נפל למלכודת הכעס )עי' שבת לא,א(. וידע האדם, בכדי להגיע לדרגה גדולה לשלוט על הכעס, צריך עבודה רבה של מוסר יום יומי, ללמוד ולקבל ולשמוע, רק כך אפשר להתגבר על מידת הכעס. וסגולה גדולה למתק הכעס ולהרבות בפרנסה ובחיים ארוכים, לאמר בכל יום פיטום הקטורת, והנה ב"ה בשבוע זה קבלנו ידיעות שרבים וטובים מקפידים, בשבוע זה וכן בכל השנה, לומר את פיטום הקטורת, אשר סגולותיו רבות ומעלותיו עצומות. נעבוד על מידת הכעס להכניעה, אף שרואים דברים אשר הדעת לא מקבלת, אך כל יום שעובר הסוף קרב ובא ולא יהיה חרטה בליבנו ושלמים אנו במעשנו, ה' ישמח ויגן ויושיע. נשתדל לעשות תענית כעס, לקבל על עצמנו לא לכעוס על שום דבר אשר יעמוד לצערנו להכעיסנו.

יהודי, צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה ומעשה טוב, למעשה שני טוב וכן הלאה.והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן, בא לפניו מעשה שני טוב, סימן, שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם אדם עושה מעשה, אך אינו רואה, המשך של עוד מעשים טובים, הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה, אינו מושלם וזה "ילכו מחיל אל חיל"כאשר חיל ראשון, טוב ואמיתי ומושלם, בא החיל השני, טוב ממנו וכך, עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים. הנה, כשנתבונן, בזמן הזה, נמצא, זמן מורכב ביותר, זמן אשר אינו מובן העולם נמצא על בלימה ויום רודף יום, וחוסר הוודאות, היא מנת חלקם של העולם כולו ובזמן הזה רק מי שישתדל לקרב יהודים לאבינו שבשמיים, הוא יכול בנקל לעבור את הזמן הזה ולהיות נושא בעול עם חברו - להרגיש את צער החבר "עימו אנוכי בצרה" זה מי שיזכה לעבור את הימים הקשים והלא ברורים האלו. וילמד האדם יסוד בחייו, לא לדון שום אדם לכף חובה, אלא, יראה את מעלת חברו ולא חסרונו. ומובא מעשה, אשר מוסר גדול נלמד ממנו על אדם, אשר חטא לפני המלך בגנבה, גזר עליו אחת דתו להמיתו והאדם ההוא היה מחכה לביצוע גזר הדין, הוא היה יום ולילה עומד ומנדנד לפני השומרים: יש לי סוד גדול, אשר לפני הוצאתי להורג, אני רוצה לגלות את הסוד הזה למלך. המלך שמע דבר זה הרבה פעמים, אבל בסוף החליט לשלוח שליח ולשמוע באיזה עניין רוצה בן המוות הזה לדבר עימו. והנה, באו שומרי המלך לפניו והאדם עומד ואומר שיש לו סוד גדול, איך אפשר לקחת כל פרי ולעשות איזה מרקחה ולזרוע באדמה ואחרי שעה, גודל עץ שלם, המלך שמע והאמין מיד, קרא לסגן המלך ולשר האוצר ואמר להם: יש סוד גדול, אשר יכול לרומם את המלכות להיות הראשונה בין ראשונות ולהעשיר את קופת המלכות. הלכו לאותו נידון למוות לשדה לראות את אשר יעשה, עמדו כולם ברטט ובחלחלה, באימה וביראה והנידון למות, מערבב וכו' את המרקחה ובסוף כל התהליך הארוך אשר עושה עומד ואומר, הידיים האלו, גנבו וחטאו לפני המלך, טוב, לא יצא מידיים כאלו, אשר עשו רע, לכן, שר האוצר, הוא המשיך, וודאי ידיו טהורות, לא גנבו מעולם והוא יזרע את כל המרקחה הזאת ויצא פרי בתוך שעה. פחד ואימה שרר על כולם, שר האוצר עמד נבוך ואמר גם אני כשהייתי קטן, פעם גנבתי, אז וודאי לא יצא מידי מאומה. העבירו את הדברים לסגן המלך, אף הוא עמד משתומם ונבוך וגם הוא הודה, גם אני כשהייתי קטן, גנבתי. עבר הדברים למלך, ואף המלך אמר, גם אני פעם לקחתי דבר, אשר אינו שייך לי.עומד הנידון למוות ואמר: כולם פה גנבים ומדוע רק אני יוצא להורג?כך, יראה האדם, לפני שדן את חברו לחובה, יראה היכן הוא נמצא, מה עם מעשיו ורק אז יטען על חברו.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.. ושפטו את העם משפט צדק..צדק צדק תרדוף למען תחיה..." וקשה להבין מדוע הציווי על השופטים נאמר ביחיד? היה צריך לומר ברבים, משום שזה ציווי של רבים, היה צריך לומר שופטים ושוטרים "תתנו" לכם? אלא, אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, הגמרא במסכת שבת קכ"ז אומרת: הדן את חברו לכף זכות דנים אותו לזכות. ומעשה באדם אחד, שירד מגליל העליון והשכיר עצמו אצל בעל בית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים, אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אישתי ובני. אמר לו: אין לי מעות אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי; תן לי קרקע, אין לי; תן לי בהמה, אין לי; תן לי כרים וכסתות, אין לי, הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר החג, נטל בעל הבית שכרו בידו ועימו שווי 3 חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של כל מיני מגדים והלך לו לביתו של הפועל. אחר שאכלו ושתו, נתן לו שכרו אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמר לו: שמא סחורה גדולה בא לידך בזול וקנית אותה בכל כספך. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי במה חשדתני? אמרתי, שמא מושכרת ביד אחרים; בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת בידי אחרים; בשעה שאמרתי לך תן לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינם מעושרות; בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו: כך היו הדברים הקדשתי הכל לשמים ואחרי כן, התירו לי את נידרי. אמר לו :כשם שדנת אותי לזכות המקום ידון אותך לזכות. והנה, שנים רבות הייתה קשה לנו קושיה: יום כיפור הוא יום הגדול והנורא, יום הדין הקב"ה דן ושופט את האדם ואין ה' סולח על בן אדם למקום, עד אשר מתרצה האדם עם בן אדם לחברו ועל פי חז"ל בעל הבית היה רבי אלעזר בן הורקנוס, שהיה מהתנאים הגדולים והפועל היה רבי עקיבא. איך התנהג רבי אלעזר בן הורקנוס בערב יום כיפור בצורה קשה כזאת? תסביר לו, תפרט לו שנכסיך מוקדשים ואין אתה יכול כעת לתת לו את שלו ושימתין לו לאחר המועד מדוע התשובה הזאת, בקרירות הגובלת בצורה לא הגונה?! אלא, אפשר לפרש ולומר, הגמרא בסוטה דף ח' אומרת: כשאדם דן את חברו לכף זכות, מעורר כן למעלה שדנים גם אותו לזכות, וכפי שאדם נוהג, אפילו אם אדם רואה 99 אחוז, לדון את חברו לחובה ורק אחוז אחד לזכות, כך גם בשמים אם 99 אחוז הכל חובה אצלו ורק אחוז אחד טוב אצלו, אף הקב"ה ידון אותו לזכות. ועל פי זה יובן, רבי אלעזר בן הורקנוס, בעל הבית ראה את רבי עקיבא, אשר היה בזמן מורכב בחייו בן 40 שנה, חזר בתשובה, היה בזמן הדימדומים, בפרשת דרכים לקיים את הבטחתו ונידרו לרחל אישתו, אשר עזבה את בית אביה כלבא שבוע, אינו יודע קרוא וכתוב מה יעשה ואיך יעשה, רבי אלעזר בן הורקנוס העמידו בניסיון גדול, אחרי עבודה קשה של 3 שנים, מה יאמר אדם לבני ביתו? איפה הכסף שעבד? מה יענה להם על הציפייה שציפו לו 3 שנים ובא בידיים ריקות? אדם אחר היה מתלונן היה כועס היה מקטרג, רבי עקיבא לא קיטרג, לא כעס, לא התלונן, קיבל את הכל באהבה גדולה ובזכות הלימוד, זכות אשר לימד על בעל הבית, שזה רבי אלעזר בן הורקנוס, זכה שיפתחו לו שערי שמים ומפה החלה עלייתו הגדולה של רבי עקיבא, אשר הגיע לדברים הגדולים והנצורים, מהבודדים בעם ישראל שהגיעו לדרגתו. ועל פי זה יובן "שופטים ושוטרים תתן לך" האדם בטבעו, הוא שופט מידי יום ביומו, את כל מי שרואה בעיניו ובעוונות הרבים, בדרך כלל שופט את כולם לחובה והתורה מזהירה להיזהר איך לשפוט, להשתדל לשפוט את כולם לצד הטוב ולחפש הזכות שבכולם ומצא בכל אדם את הצד הטוב שבו וכדברי דוד המלך בתהילים מ"ה: "אהבת צדק ותשנא רשע" ובמדרש רבה בראשית מ"ט ביאר ואמר: "אהבת" לצדק את הבריות "ותשנא רשע" מיאנת לחייבם שהיה אברהם אבינו דן את כולם לכף זכות. וזה "ושפטו את העם משפט צדק" - ישתדלו להצדיק את כולם ואם צריך לחפש ולחקור ולדרוש את הצדק של השני, זה מה שנאמר "צדק צדק תרדוף" ובמעשה זה, יש מוסר גדול איך לנהוג ואף רבנו הרי"ף שדרכו לכתוב רק הלכה למעשה יוצא מגידרו והביא את כל הסיפורים האלו ללמדנו שזו היא ההלכה למעשה, המחייבת כל אדם בישראל להתנהג כך.

וכאשר רואה אדם, אשר התנהגותו משתנת, ומתנהג שלא כשורה, סימן שנטמא במאכלים לא כשרים. וכך אמרו חז"ל: ונטמטם בה מטמטמים את לב האדם. ומי שמשתדל לשמור בעניין המאכלים, משמיים מסייעים לו שלא תבוא תקלה על ידו. וכאשר, אדם מזלזל בעניין המאכלים יורד ומדרדר מטה מטה, ועבירה גוררת עבירה, ובסופו, מי ישורנו. לכן, ישתדל לשמור האדם, בכל כוחו, ויתפלל להקב"ה שלא תצא תקלה תחת יחטא במאכלים האסורים. וידוע מעשה בעיר אחת, צדיק גדול היה רבה. בא אליו אחד מיושבי העיר, ירא שמים וסר מרע וסיפר לו - ישנה ברית מילה לגנב של העיר, הגנב היה ידוע, פורץ בתים, פורץ חנויות, זוהי מלאכתו ושאל היהודי את הרב: האם מותר לי להשתתף בברית מילה של הגנב, לאכול שם סעודת מצווה ואיך לנהוג? ענה לו הרב: תחזור בערב ואענה לך תשובה. קרא הרב לגנב, והכניסו לפני ולפנים, חדר בתוך חדר, במקום שאין איש שומע ואמר לו: יאמר לי את האמת, ביני ובינך ורק הקב"ה שומע ואמר לו: מה מלאכתך? ענה הגנב לרב: כבודו ודאי יודע, גנב אני. שאלו הרב: תספר לי על מלאכתך והאם יש לך שותפים. ענה הגנב: יש לי שותפים יהודים וגויים, ואנו עובדים כל לילה, מלילות השבוע, במשמרות, יוצאים פורצים בתים, פורצים חנויות, כל דבר אפשרי, מוכרים את השלל ומתחלקים בכסף, ויש דברים אשר אנו לוקחים לביתינו. שאלו הרב: ואם יצא משמרתך בשבת, האם גם הולך אתה לפרוץ? ענה לרב: ודאי, זו פרנסתי. אמר לו הרב: ואם יש ברזלים ומנעולים חזקים, איך פורצים? ענה לרב: עם מסור ופטיש וכל כלי מלאכה. שאלו הרב בשבת קודש? ענה לרב: מה נעשה זוהי הפרנסה. אמר לו: ואם מזדמן לפרוץ חנות של בשר של גויים, ענה: לוקחים את הבשר ומוכרים לגויים ועם הכסף מתחלקים. שאלו הרב: מדוע לא תיקח את הבשר של הגויים לביתך, לבני משפחתך? הזדעדע הגנב: חס ושלום, בני משפחתי לא יאכלו נבלות וטרפות! פטרו הרב לשלום. בלילה כשבא היהודי, לשאול אם לאכול בברית מילה או לא, ענה לו הרב, כן יאכל. מדבר זה ישנו מוסר גדול, יש הרבה יהודים, שעושים דברים קשים, נגד תורת ישראל, אך יש יסודות, שעדיין נשמרו ושומרים עליהם - עניין אכילת כשר, הוא מהיסודות המיוחדים בעם ישראל, נבדלנו בכל הזמנים רק על שחיטת בהמה כשרה ומאכלים כשרים - בדור האחרון, השתבש אצל חלק מאחינו ישראל, עניין שמירת הכשרות - וצריך לדעת בפשטות - אכילת אוכל שאינו כשר, מעבה את הנשמה ובונה מחסומים, בין האדם לבין הקב"ה - צריך להיזהר ולהישמר מאכילת מאכלים לא כשרים. הדבר נראה קטן, לסוג מסוים של אנשים, אך הנזק הוא מהחמורים ביותר, אשר נגרמים לנפש. וכן, נשתדל להקפיד יותר מכל, עניין המאכלים ולהזהר בטעות בין בשר וחלב. נהגו לשמור את ה - 6 שעות מאכילת בשר לחלב, שצריך להקפיד בזה הקפדה חמורה ולשים מול עיניו, שאין פשרות בדבר קדוש זה. צדיקים גדולים נהגו, שביום שאכלו בשר, לא אכלו חלב, אך אלו הקפדות חמורות. את המחוייבות שלנו נפקיד ונשמור וננצור וכך נשמור את נפשנו טהורה וקרובה להקב"ה. אכילה שאינה כשרה, מולידה תולדות רעות בהתנהגות האדם, חוצפה, שנאה, מחלוקת, גאווה, רוע לב, נקמה, נטירה ועוד תחלואים רבים, אשר מי יישורנו.