ובכדי שנבין את עומק ימים אלו, נבארם על פי משל המובא בקדמונים: בן של עשיר גדול, אשר היה סמוך על שולחן אביו, אוכל ומתפרנס ואביו היה ממלא את כל משאלותיו ואת כל צרכיו. באחד הימים בא הבן לאביו ושאל ודרש וביקש: אבא רוצה אנוכי לעשות גם לביתי. נתן לו האבא קרן של כסף ואמר לו קח ולך תעשה גם לביתך כרצונך. הבן, לקח את הקרן והלך לעשות לביתו. כשבא לבקש את מחייתו ופרנסתו היומית, אמר לו אביו כבר נתתי לך את שלך ותתפרנס ממה שנתתי לך ובזה תמלא את כל משאלותיך. אמר הבן לאביו: הרווח מן הקרן אינו מכסה את פרנסתי. אמר לו אביו: זה שלך, זה פרנסתך, גדול אתה ותדאג למשפחתך. הצטער הבן מאוד על עצמאותו החדשה, אשר גורעת ממנו את השפע ואת הביטחון, אשר היה לו בבית אביו, אך זוהי גזרת אביו ובעל המאה הוא בעל הדעה; קיבל בלב כבד והמשיך את פרנסתו במלחמה להשלים את צרכיו. עברו ימים ובאחד הבקרים כאשר היה הולך לחנותו, באו שכניו ומכריו צועקים ואומרים לו: פרצו את חנותך ושדדו ובזזו את כל סחורתך ולא נשאר בחנותך מאומה. עמדו חבריו ברחמים, מסתכלים איך מקבל את הדברים ומצאוהו שמח וטוב לבב ולא כפי שחשבו, שיצטער על אשר קרה לו. שאלוהו חבריו: מדוע שמח אתה? ענה ואמר להם: כל עוד היה לי את כספי, אשר נתן לי אבי, לא יכולתי עוד להיות, שוב, סמוך על שולחנו. כעת, שלא נשאר לי מאומה ולקחו לי את כל אשר יש לי, חוזר אני אל שולחן אבי ואינני צריך לדאוג לפרנסתי ולרווחתי יום יום. כך ידע האדם, ישנם שתי הנהגות בעולם, הנהגת טבע והנהגה ניסית; כאשר האדם מתנהל על פי הטבע, צריך לדאוג לחייו ולחיי משפחתו כמנהג העולם, אך כאשר מסיים הוא את דרך הטבע, נכנס הוא להיות סמוך על שולחן אביו, ומי הוא אבינו שבשמים הקב"ה. כאשר נחרב לאדם, כל אשר לו, האבא הרחום והחנון, דואג לו כבן והרבה שלוחים למקום למלא את משאלות ליבו לטובה. וזה אשר נאמר בתהילים ע"ט: "אל תזכור לנו עוונות ראשונים מהר יקדמונו רחמך כי דלונו מאוד" - פרוש: ריבונו של עולם, אל תזכור לנו את ימי צעירותינו, אשר עמדנו וביקשנו בקשות שרוצים להיות ככולם, רוצים קרן שלנו, רוצים מה שמגיע לנו, כי אחרי שקיבלנו את הקרן וניהלנו כמו כולם: מצאנו שלרעתנו היה כל זה. "מהר יקדמונו רחמיך" פרצו לנו, לקחו לנו איבדנו את כל אשר לנו, "כי דלונו מאוד" לא נשאר לנו מאומה ולכן מהר ריבונו של עולם, תחזיר אותנו לתחילה, להנהגה של בן הסמוך על שולחן אביו וזוהי הנהגה ניסית. וזה מה שמבקש משה רבנו "ואתחנן אל ה'" אדונות י- ה- ו- ה "אתה החילותה להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה". משה מבקש מהקב"ה, שינהג איתו בהנהגה של חסד, הנהגה ניסית, אם בדרך טבע לא מגיע לו להכנס לארץ ישראל, מבקש שבדרך רחמים, כבן הסמוך על שולחן אביו, ירחם עליו ויזכהו להכנס לארץ ישראל. האדם בתחילת חייו רוצה ביטחון לעצמו הנהגה טבעית, אך כאשר עוברים הימים ומה שהשכל לא עושה, הזמן עושה ומבין את מהות החיים ומבין את הצער מלהיות רחוק משולחן אביו, הוא אבינו שבשמים, מבקש הוא לחזור כקדם וכבתחילה. ולכן, בימים טרופים וקשים אלו, העוברים על העולם, נשמח בשמחה הגדולה, שקרובים אנו לשולחן אבינו. ורבים מקרובנו ואהובנו אומרים לנו, יום יום, עם כל הקושי והצער אשר חווים, הם רואים השגחה פרטית, שמגיעים עד שערי מוות בעיניני פרנסה ובכל עניין, אך ברגע שצועקים אל ה' בצר להם ומגיעים לפי התהום "ממצוקותיהם יושיעם" והקב"ה, ממלא משאלות ליבם ולא נותן ליפול למצולות ולתהום. וכך לאחר החורבן, נחרב הבית, נפלה עטרת ראשנו, עם כל הצער והכאב, אך הקב"ה נוהג עימנו בחסד וברחמים, "נצח ישראל לא ישקר". נתחזק באמונה בה' ומי שענה לאבותינו הוא יעננו. ונאמין באמונה שלמה בביאת משיח צדקנו, אשר יבוא ויגאלנו ואף, הפחדים והצרות, אשר פוחדים ודואגים לא יהיו כמובא בפסקיתא ל"ז : שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם, מתגרים זה בזה; מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לאדום ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך? ואומר להם לישראל: בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי, אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו בשבילכם, מפני מה אתם מתיראים אל תיראו?! הגיע זמן גאולתכם ולא כגאולה ראשונה, אלא כאחרונה. כי גאולה ראשונה, היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה. והרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א אומר: מלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל וחוזרים כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם מקריבים קורבנות ועושים שמיטין ויובלות ככל מצוותיה האמורות בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו.

בפרשת תולדות מובא, כי כאשר היתה רבקה אמנו מעוברת, אזי בהיותה עוברת ליד בית מדרש יעקב היה מפרכס לצאת, וכשעברה לפני בית עבודה זרה עשו היה מפרכס לצאת, ותלך לדרוש את ה', אמרו חז"ל הלכה לבית מדרש של שם ועבר לדרוש את ה' מה לעשות. וקשה: מה חשבה שיהיה בבית מדרש של שם ועבר. ועוד יש להתבונן מה היה כל מחשבתה והרגשתה של רבקה? ואפשר לפרש ולומר כך, הנה ישנם כמה סוגים של אנשים: יש אדם רשע שיודעים שהוא רשע ואף הוא יודע, שהוא רשע; ויש אדם שהוא רשע, אך חושב שהוא צדיק וגונב את דעת הבריות במחשבה שהוא צדיק. והנה הרשע שחושב שהוא צדיק, יש בזה בעיה חמורה ביותר, משום שחושב שהוא צדיק ומשכנע את עצמו שהוא צדיק, ובזה חוטא ומחטיא, ולעולם לא יבין את אשר עשה, וזו הסכנה הגדולה ביותר מהצבועים, אשר מראים עצמם כצדיקים ומטילים פגמים ומומים בקודשים. וכבר מבריאת העולם, היו את הבעלי מום, אשר הזיקו וציערו לעם ישראל. והנה רבקה אמנו לא ידעה שיש לה תאומים בבטנה, חשבה שזה בן אחד, אשר פעמים רוצה לילך לבית מדרש ולפעמים רוצה לילך למקומות של עבודה זרה, פוסח על שני הסעיפים, גם תורה וגם דרך רעה, וזה היה הצער הגדול של רבקה אמנו, כי יותר טוב רשע, שיודע שהוא רשע והוא יחזור בתשובה, מרשע שמתנהג כצדיק, שמעולם לא יחזור בתשובה. וכבר אמרו חז"ל )כלים פי"ז מי"ג(: כל שבים טהור, ופירשו כל החיות שנמצאות בים, אם נוגעים בהם לא יהיו טמאים, חוץ מכלב הים, שכלב הים כל מי שנוגע הוא נהיה טמא. ומדוע? מה שונה כלב הים מכל חיות הים? אלא, לכלב הים יש מידה אחרת מכל המידות והיא, כאשר רואה סכנה בים אומר אני בן יבשה ובורח ליבשה, מתי שרואה סכנה ביבשה אומר אני בן הים ובורח לים. ולכן, משום שטבעו טבע כפול, ונאמנותו אינה נאמנות מוחלטת, פעמים בוגד בחבריו בים ופעמים בוגד בידידיו ביבשה, ורואה רק את טובת עצמו, ולכן אמרו חז"ל: כלב הים טמא ומטמא! לכן, רבקה אמנו, כשחשבה שזה בן אחד שיש לו אופי כפול ואופי לא נאמן לדרך אחת, אלא נאמן רק לרצונותיו, למטרותיו ולצרכיו, הלכה לדרוש את ה' בבית מדרש של שם ועבר. וידוע אשר אמרו חז"ל: כל המרחם על תלמידי חכמים נהיה לו בנים תלמידי חכמים, מי שמרחם על תלמידי חכמים, זוכה לבנים תלמידי חכמים. לכן, הלכה לבית מדרש של שם ועבר לרחם ולעזור לתלמידי חכמים, ובוודאי, מזה תזכה, שאותו בן שחשב שהוא בן אחד ולא תאומים ודחפיו ומחשבותיו כפולות, יכנס בו הזכות של הרחמים וישוב אל ה' בחיים. מכך נלמד גם, כי כאשר האדם רואה שיש לו איזה צרה ובעיה ח"ו, הריהו צריך לעשות את הכל בכדי להתגבר עליה, בלחש ובשקט ולהשתדל להימנע מחילול ה', לכן, יש קווים אדומים, שוודאי צריך להיזהר לא לעבור אותם, אך כאשר מבינים, שזו מלחמת טומאה נגד הקדושה ושרוצים להרים יד על דת ישראל בגדר "יוונים נקבצו עלי" צריך להילחם בחירוף נפש, עד כדי מסירות נפש.