צריך ללמוד יסוד גדול, שככל שהאדם רודף אחרי המותרות והתאווה, מתרחק הוא מן השמחה ומן האושר. ידוע המעשה בקיסר גדול, אשר נפל לעצבות וליגון גדול, וכאשר האדם, נותן לעצמו ליפול בייאוש, זה הבור הגדול בלי תחתית, אשר בלי להרגיש מאבד האדם את עצמו ואת אוהביו וחבריו ובני משפחתו. ואותו קיסר כך קרה לו, איבד כל אשר לו והוא נשאר במצולות הייאוש. עמדו קרוביו בצער גדול וחשבו איך אפשר לעזור לו לצאת ממצבו, הלכו לכל הרופאים המומחים ולחכמים הגדולים וכל עזרה, לא עזרה להצילו. באחד הימים, אחד מבני משפחת הקיסר, הכיר יהודי חכם וירא שמים, אשר מתוך השיחה ראה שמבין גדול הוא בכל ענין, עמד ושאל על הקיסר אשר מיום ליום, אבד להם ואם יש עצה טובה ליתן לו או תרופה לצערו? ענה היהודי החכם: אם ימצאו בגד של אדם, אשר אין לו שום דאגה ושום צער והקיסר ילבש את הבגד הזה, כל מחלתו תעבור ומיד יתרפא ממחלתו. מיד, רצו כל השלוחים בדבר הקיסר למצוא בגד של אדם נטול דאגות; הלכו אל הנשיא וביקשו ממנו את כותנתו, אמר להם הנשיא: אין אדם דואג יותר ממני, בכל יום מחשבותיי על ענייני המדינה ודאגותיי גדולות וחיי אינם חיים; הלכו לעשירים, כל עשיר ענה ואמר על דאגותיו, על צרותיו המרובות, על לילות בלי שינה מלאים בצער ודאגה; הלכו לכל יושבי הממלכה ולא מצאו אדם בלי דאגות. בתוך כל חיפושם, אחרי אדם נטול דאגות ושמח, הגיעו אל מחוץ לעיר, למקום אשר נאסף לשם כל האשפה של העיר כולה. ושם, מצאו משפחה, אשר גרה בתוך האשפה, וראו את בעל המשפחה אדם שנראה שמח מאוד. החלו לשאול אותו על חייו, עמד וסיפר להם שהוא האדם השמח ביותר שיש בעולם, הקב"ה חנן אותו באישה צדיקה, שמחה ומשמחת שכל היום, כל אשר לה להטיב עימו; אוכלים הם מצדקות אשר אנשים טובים נותנים להם והשמחה מנת חלקם. שמחו אנשי הקיסר, הנה מצאנו את האיש השמח בעולם, אשר אין לו שום דאגה ובוודאי פה טמונה ישועת אדונינו הקיסר. עמדו ואמרו לו: הנה מזלך זרח ואתה עומד להפוך לאיש עשיר גדול ולא תדע יותר חיים במקום שפל כזה, אך אנו צריכים ממך דבר אחד, את הכותונת שלך, בכדי שהמלך ילבש וכל צערו יעבור לו. עמד האדם ואמר להם, אין לי כותונת ואין לי בגד, אילו היה לי בגד, היה לי דאגות רבות, איך לכבס אותו ומה יהיה אם יקרע לי וכו', אין לי כלום לכן אין לי שום דאגה! וזה יסוד גדול: 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. גם אם ה' חנן אותך בדבר מסוים, אל תעשה את הדבר הזה חלק ממך, תשמח בו, תודה להקב"ה על אשר נתן לך, אך אם תתחיל כל היום לשקול אותו ולמדוד אותו, הדבר הטוב הזה, מדבר טוב, נהפך לדבר קשה ודבר כואב ביותר, ובשביל הדבר הטוב הזה, אשר חיכית לו שנים רבות ורצית אותו מאוד, כשקיבלת אותו זה היה בעוכריך ובגללו איבדת את הכל. וזה עומק דברי חז"ל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. ומצאנו אצל רבי הקדוש, רבי יהודה הנשיא, אשר היה עשיר מופלג ועושרו וגדלותו נרשמו בספר דברי הימים, מהעשירים הגדולים אשר היו בכל עת ובכל זמן ולפני מותו, עמד והרים את עשר אצבעותיו לשמים ואמר, כל חיי לא נהנתי מהעולם הזה כאצבע קטנה. רבי לא הכניס את העושר להיות חלק מחייו, הכל היה סביבו, ה' נתן, שמח בזה שמחה גדולה, אך גם אם לא היה, גם היה שמח ומודה לה'. אסור שהטוב והעושר יהיה חלק ממך. וזה הסוד של הפורים, שלכן צריך לשתות יין, עד אשר לא ידע בין ארור המן, לברוך מרדכי, משום שברגע שהאדם מתחיל לחשוב ומפעיל את דעתו ומכניס את הדברים להיות חלק ממנו, אי אפשר שתהיה שמחה לאותו אדם בשום ענין. ולכן, רואים אנו כל אותם אנשים, אשר חיים את ההנאות ואת העולם הזה, חייהם אינם חיים, כאמור בכתוב )קהלת ה,ט(: "אוהב כסף לא ישבע כסף". נשתדל לעבוד על עצמנו בימים האלו, אשר השמחה יורדת מן השמים, ורק צריך לפקוח את העיניים, ולראות שגם ברע יש טוב, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולתקן את נפשנו, את ראייתנו לחיים, אשר מתוכנו כל הטעויות והעיוותים והצער אשר עוברים. כאשר נסדר את דעתינו, הרבה דברים יוקלו עלינו.

אפשר למצוא לימוד מוסר גדול, אחרי אשר מתבוננים ביעקב אבינו ע"ה, שמיום עומדו על דעתו עובר ניסיונות קשים ומרים, עשו נלחם בו בכל כוחו ושולח את בנו, אליפז, לשפוך את דמו ולהורגו, וכפשרה, אליפז, לוקח את כל ממונו של יעקב ומשאיר את יעקב ערום ועריה עם מקל, ועל אותו מקל אומר יעקב )בראשית לב,יא(: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה". ממשיך יעקב ומגיע לבית לבן, לבן סמל השקר, סמל חוסר היושר, כל דיבורו וכל מעשיו שקר הם, ומשנה ומחליף את משכורתו של יעקב, מחליף את רחל ולאה וכל דבר של חוסר יושר, ומנגד עומד ועושה יעקב אבינו, עובד בכל כוחו, ביושר ונאמנות וכל רגע, אינו יודע מאיפה תצמח, או תבוא הצרה הבאה. הדבר הרע שלבן עומד לעשות לו בממונו, או בנפשו, או במשפחתו, או עם ילדיו ובכל העת הזאת, מרחפת מעל יעקב אבינו סכנה קיומית, שעשו יבוא עם חייליו ויהרוג אותו ואת בני משפחתו, כקנאה, כנקמה, כשנאה ובכל הצער הגדול הזה והדאגה, יעקב אבינו עומד בתעוזת נפש עצומה ובונה את שבטי י-ה עדות לישראל. בנים קדושים וצדיקים, לא נולדים ונוצרים ונבנים, בלי השקעה, בלי עמל, בלי תפילה, בלי חינוך; יעקב השקיע את כל כוחותיו שיצא ממנו לוי, שהם משפחת הכהונה; יהודה, שהוא משפחת המלוכה; יששכר, סמל התורה; יוסף, סמל קדושת הברית, דברים אלו נבנו על ידי עמל עצום של אבא קדוש, יעקב אבינו ואמהות קדושות, אשר מסרו את נפשם על חינוך שבטי י-ה עדות לישראל. יעקב הוא השורש של עם ישראל, עם ישראל נקרא ישראל על שם יעקב שהמלאך אמר לו "לא יקרא שמך יעקב אלא ישראל". והנה, לימוד מוסר גדול, לכל אחד מאיתנו כמה צרות וקשיים ובעיות יש לנו בפרנסה, וכן, כל צער שאדם יעלה בדעתו, נסתכל כמה זמן עובר לנו ריק, אשר עצורים מלעשות את אשר צריך לעשות, וכל כוחנו הולך לריק, לדאגות לשווא, אשר לא מעלות מאומה ולא פותרות אף בעיה. אם הדאגה והפחד היו פותרים אף בעיה אחת בחיים, היינו צריכים כל היום לדאוג ולפחד בכדי שיפתרו הבעיות, אך דאגה ופחד לא פותרים שום בעיה, ההיפך הם רק מתישים כוחו של האדם, שוברים את רוחו ומערערים את יכולותיו, ומביאים את האדם, לשבר נפשי אשר מי ישורנו. לכן, חובה גמורה על כל יהודי ויהודי, לשים את כל פחדיו, דאגותיו, בפינה מסויימת ולא לערבב אותם עם כל חייו, ללמוד מיעקב אבינו עם כל הפחד הגדול שהיה לו על בניו, שלא יתקלקלו ממשפחת לבן הרמאי, סכנות החיים אשר עבר בתור רועה צאן ולכל מה שמנינו לעיל, עומד איתן, שקול, יציב בדעתו וכל עניין במקומו ולא מערבב את הדברים ונופל ברוחו. "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אמרנו כמה פעמים, האדם צריך לשים בדעתו, כמו ארון עם מגירות, בכל מגירה ישים עניין אחד מחייו, מגירה אחת לפרנסה, מגירה לחינוך הבנים, מגירה אחת לבריאות ולא יערבב הכל יחד, וכל עת שרוצה לחשוב על הפרנסה, יפתח המגרה ויחשוב וידאג על הפרנסה, יסיים יכניס את עניין הפרנסה למגירה, יסגור ויעבור למגירה של הבריאות וכן הלאה, בכל עניין ועניין בחייו, וכך ישאר שקול, בריא בנפשו, בריא ברוחו ויהיה אדם שחושב בצורה ישרה ונכונה.

מסופר על אדם, אשר מעולם לא נתן אף פרוטה לצדקה וכל אשר היה לו, היה שומר בכל כוחו ואף, לילדיו לא נתן מאומה וילדיו היו כעניים פושטי יד, בכדי להתפרנס, הגיע יום מותו ובניו, ברגע אחד, קיבלו את כל כספו, עושר מרובה ביותר. כאשר התחילו לתכנן את הלוויה, ידעו בניו שלא יהיה אדם אשר ירצה להתעסק, לא בקבורתו, לא ברחיצת גופו ולא בהספדים. מיד, שלחו שליח לראש הקברנים, עם סכום נכבד מאוד, אשר ייתנו וכן, לראש הרוחצים, אשר רק לו, הבטיחו דורון מרובה ולראש המספידים הבטיחו תשורה מרובה מאוד. מיד הגיעו אנשי חברה קדישא לטפל בנפטר, בבית החיים, התחילו לחפור את הקבר וראש המספידים התחיל להכין את ההספד אך בליבם של כולם, היה המחשבה על הממון הרב, אשר תיכף יקבלו; הקברן, חשב איפה ישקיע את הכסף החדש, אשר מגיע לו; הרוחץ דמיין בנפשו את הבית החדש, אשר ירכוש, אך הגדיל לעשות ראש המספידים, אשר בדעתו, כבר חילק את הנדוניה לבנותיו. אך פתאום, האנשים, אשר התעסקו עם הגופה מסתכלים ורואים שהנה הוא זז והנה פתאום קם ועומד על רגליו, הזדעזעו כולם ותוך כמה רגעים, הבין הנפטר שקם לתחיה, על הכסף אשר הבטיחו לכולם ובכעס גדול, שלח שליח שאיננו נותן מאומה לשום אדם והננו חי וקיים. ראש המספידים המיואש, בצער גדול, אשר כל חלומותיו נגנזו, לא האמין ורצה לראות בעיניו שפלוני קם לתחיה. הלך לביתו, עצוב ומיואש והנה מול עיניו רואה, את העשיר הקמצן, עומד וצועק ורודה בכולם ומיואש ומדוכא שב לביתו. בדרך חזרתו לביתו פגש בחסיד, ירא ה' אשר ראהו עצוב ומדוכא, שאלו: מדוע רעות פניו? סיפר לו ראש המספידים, על אותו עשיר קמצן, שמרוב אהבתו לממון, אף שמת ועלה לשמים ושמע על בניו, אשר נתנו ממונו, לא יכל וחזר לעולם הזה. אמר לו החסיד, קח יסוד ושים אותו נר מול עינך: כל דבר בחיים, אשר אינו בידך והוא בגדר הבטחה ובכל גדר שהוא, הוא כחלום ועד הרגע שאין זה בידך, אינו שלך! וזהו יסוד גדול בחיינו, כמה מכשולים גדולים נגרמים לאדם, אשר חושב מחשבות ומדמיין דמיונות, בדברים שעדיין אינם בידו?! כמה נזקים קשים וכמה חורבן, נגרם לעולם בשנים האחרונות, כאשר אנשים חשבו שגדולתם גדולה ועושרם רב, אך כלום לא היה בידם הכל היה בגדר חלום?! כאשר אדם נכנס לעולם הדמיון, אין דבר מסוכן יותר מלחיות בעולם הדמיון, אדם מאבד את כל אשר לו ומאבד את כל קרוביו ונהיה בעל מחלוקת ומסוכסך עם כולם, משום שהוא חי בחלום, חברו או בני ביתו, חושבים במציאות ואז החלום והמציאות מתנגשים ולעולם זה לא יכול להסתדר וכן, אף אם בני ביתו או קרוביו חיים בחלום - חלום עם חלום ועוד חלום, חורבן גדול יוצא מדבר כזה! צריך האדם לדעת, שהמחשבות, זה כמו כביש שנוסע וכל מעצור גורם נזק איום, זה כמו כביש, אשר עצירה פתאומית, גורמת תאונת שרשרת, של מכונית על גב מכונית ועוד מכונית. כך המחשבה, כאשר עוצרים במחשבה אחת ונכנסים לעולם הדמיון, מוביל הדבר למעצור מאחורה של מחשבה על גבי מחשבה ועוד מחשבה וכך, נכנס האדם לעצבות ולדכדוך ואינו יודע ומבין מה קרה עם נפשו. לכן, נלחם עם עצמנו לחיות את המציאות ואל לנו ליפול לעולם הדמיון ומה שבידנו, זה מתנת ה', אשר נתן לנו, נשמח בדבר ונודה לה' על אשר זכינו. בשנים האחרונות, אנו משתדלים להתעמק במה שקורה ומבינים, שדבר זה הוא מהבעיות הקשות של הדור הזה וצריך, רפואת הנפש לרפא חולי זה, וב-"רפאינו ה' ונרפא", נכוון להקב"ה, שירפא אותנו מחולי הדמיון.

כתוב )בראשית כו,כ-כב( "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. הנה, מצאנו כי שלושה בארות חפר יצחק אבינו, עשק שטנה ורחובות; שלושה בארות אלו מסמנות שלשה תקופות בחיי האדם, בתחילה שאדם מתחיל את חייו, עשק, היצר הרע מנסה לעשוק אותו, היצר נמצא בכוחותיו החזקים, מערער את האדם ומנסה להוליכו לדרכים רעות; שלב שני בחיי האדם, שטנה, אדם מצליח ובונה מעמד כלשהו בחייו, והנה, באה השטנה, שאנשים רעים קמים שמנסים להזיק להפריע לו ולצערו, אך כאשר אדם יודע איך לנהוג "ויעתק משם", יודע בחכמה, איך להתרחק ולעבור את שני השלבים האלה בחיים, מגיע לשלב רחובות, כי ירחיב ה' לנו ונכנס לתקופה של חן חסד ורחמים מהקב"ה. צריך לדעת, שבכל עניין בחיים, האדם עובר עשק, שטנה ורחובות; בעסק חדש אשר פותח, בדרך חדשה אשר הולך בה, ולכן צריך להיות חכם איתן, לדעת למצוא את השביל הנכון להלך בו, ולא להישאר שקוע ודבוק בעשק, או בשטנה. הרבה אנשים עברו תקופות של עשק, או שטנה בחייהם, והעשק, או השטנה נהיו עול על צוואריהם, והם קדשו השטנה כעול על צוואריהם לסבול ממנה כל ימי חייהם, וכך, כל חייהם חיי יסורים, חיי עושק וחיי שטנה. לכן, על האדם לנסות, בכל כוחו, להיכנס במהרה לרחובות כי ירחיב ה' גבולנו. כאשר, האדם מרגיש מיצר ודברים קשים סוגרים את נפשו, ילמד יסוד גדול: יכניע את נפשו לפני ריבון העולמים ויקבל על עצמו ונפשי כעפר לכל תהיה, ויקבל על עצמו קבלות חדשות וחזקות בעבודת ה', להרבות בתורה, להרבות בחסד, להרבות בעזרה לזולת, להרבות ביראת שמים, "ואתה מחייה את כולם" הקב"ה נותן בו חיות חדשה, "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'". הקב"ה משפיע שפע ממרום ומחזקו ומרוממו מעלה מעלה ומקויים הפסוק "וקורא לך שם חדש" המהות של חייו נהיית, מהות של חיים חדשים.

הגמרא מביאה מעשה ברבי יהושע שהיה הולך בדרך, פגש בילד היושב בפרשת דרכים ושאלו, איזה דרך קרובה יותר לעיר? הצביע לו הילד על דרך אחת ואמר: דרך זו ארוכה אך קצרה, והדרך השנייה, הצביע ואמר, זו דרך קצרה, אך ארוכה. הלך רבי יהושע, בדרך הקצרה אך ארוכה, והנה הגיע כמעט ליעדו מהר, אך ככל שהתקרב היו שם מכשולים רבים וקושי גדול. חזר לילד ואמר לו: הטעית אותי, אמרת לי קצרה ויש שם מכשולים רבים וקושי גדול להגיע ליעד. אמר לו הילד: זה מה שאמרתי לך, קצרה במרחק, אך רחוקה בגלל כל המכשולים שיש שם, והדרך השניה היא ארוכה, יש הרבה הליכה ללכת, אך קצרה משום שאין מכשולים, והדרך סלולה. יסוד זה, צריך האדם לדעת כל חייו שהרבה מהדברים שנראים קצרים והרווח וההנאה נראים בנקל, כלאחר יד, טמון בהם לקראת הסוף נזק וצער וקשיים גדולים ביותר. ודברים אשר נראים ארוכים, מתישים ומייגעים, הם הדרכים הקלות ביותר, אשר בנקל משיגים השגות גדולות. וניקח למשל ולדוגמה, שני אנשים כעסו ורבו, ישנם שני דרכים, או שתגיב ותענה למי שפגע בך ותצעק ותריב, אולי ברגע ראשון תרגיש מנצח, הנה, השבת למי שציער אותך כגמולו, אך אחרי זמן, כשכל השטן וכל הדחפים הפנימיים שוקעים נשאר האדם עם עצמו, עם הכעס שלו, עם הפגיעות אשר פגע, ואז החרטה שזה דבר חמור וקשה נשארת עם האדם והכאב כואב מאוד. וזו דרך קצרה, לכעוס, לצעוק, אך ארוכה היא בסופה. צריך האדם לדעת שהלב הוא כמו עגלה, או מכונית ככל ששמים עליו יותר מזוודות וארגזים הלב נהיה כבד יותר, צריך להקל מעל הלב, כמה שפחות שנאות, כמה שפחות כעסים, כל שנאה וכל כעס משפיעים השפעה חמורה ורעה על לב האדם. ישתדל האדם, בכל כוחו לקחת את אחת המצוות, אשר מרגיש קירבה אליה בליבו, ולקדש אותה בכל כח, שתהיה כתר ועטרה על ראשו וידוע מעשה על בעל הנועם אלימלך אשר היה איש כפרי פשוט, אשר היה עני מרוד, והיה מקפיד בכל כמה חודשים לנסוע לביתו ולהסתופף בצל קורתו של הנועם אלימלך, ובעיר הזאת היה בעל מסעדה יהודי, רחוק מדרך ה', חוטא, כל חייו היה צחוק וקלות ראש אך, בכל כח היה מקפיד במידת החסד ואף אותו כפרי יכל לבא לרבו, בזכות אותו בעל מסעדה, אשר חינם אין כסף מילא את כל צרכיו. באחד הפעמים, שהתארח הכפרי אצל בעל המסעדה, ראה בעל המסעדה שהכפרי עצוב עצב גדול, שאלו מדוע עצוב כל כך, ענה ואמר לו, יש לו בבית כמה בנות ואין לו כסף למצוא להם שידוך ונדוניה ולהביאם לחופה. ענה בעל המסעדה אני מוכן לעשות איתך עיסקה, תימכור לי את עולם הבא שלך ותמורת העולם הבא אתן לך כל מחסורך בשפע לחתן את בנותיך. אמר היהודי הכפרי, אלך לשאול אל אישתי. חזר את כל הדרך הרחוקה עד ביתו ופנה לאשתו בהצעת בעל המסעדה. אמרה לו אשתו, נסכים נחתן את בנותינו ומה' יבוא הטוב. למחרת השכם בבוקר קם ושוב חזר לעירו של הנועם אלימלך, לבעל המסעדה ותקיעת כף עשו ביניהם על מכירת עולם הבא תמורת כל חתונות בנותיו. כשהכפרי חזר לביתו מצא שאשתו חזרה בה ואינה מסכימה ועומדת בתוקף להפר את ההסכם ואינה מוכנה לוותר על העולם הבא. שוב חזר הכפרי דרך רחוקה לבעל המסעדה ועמד ואמר צריכים אנו להפר את ההסכם, אמר בעל המסעדה, הסכם זה הסכם ואיני מוכן להפר. התחיל דין ודברים ביניהם והתחיל להגיע לדין ומדון, החליטו לפנות לנועם אלימלך לדין תורה ומה שישית עליהם, שניהם קיבלו לקבל את הדברים. פנו לנועם אלימלך זה בטענתו וזה בטענתו, היהודי הכפרי טען שבעל המסעדה ידוע כאדם שאוהב לצחוק ולעשות קלות ראש מכל עניין ואף ההסכם היה צחוק וקלות ראש; ובעל המסעדה טען, צחוק וקלות ראש במקומם, אך עסק זה עסק ופה עשינו עסק עם תקיעת כף. אמר להם הנועם אלימלך: נחכה שאחי, רבי זושא יבוא וביחד נחשוב ונחליט ונפסוק. כשנכנס רבי זושא ביקשו משניהם לצאת החוצה, ישבו ודיברו בינהם, כשסיימו לדבר קראו שוב לשניהם להיכנס. אמרו האחים הקדושים לבעל המסעדה, האם על העסק הזה אתה מוכן למסור נפש? אמר להם, בוודאי, על כל חסד אני מוכן למסור את נפשי. אמרו לו, בא ונלך לשדה, הדליקו שרפה גדולה, עצמו את עיניו, ואמרו לו, זה המבחן האם ברצינות גדולה אמרת את דבריך והאם מוכן אתה להיכנס לאש ולהישרף. עצמו את עיניו בכיסוי עיניים והדריכו אותו ללכת בתוך האש. התחיל בעל המסעדה לצעוד בהליכה מהירה להיכנס ולהישרף בכבשן האש, כשהליכתו הייתה מהירה וכבר רגליו דרכה בתוך האש וכמעט נכנס הוא ונשרף, צעקו האחים הקדושים שיעצור ועמדו ואמרו לו, אתה מנוחלי העולם הבא. הנה, כל אדם יראה לנפשו לקחת מצווה, אשר חשובה וקרובה היא לליבו ולהשקיע את כל כוחו ואת כל אשר לו לחזק ולרומם את אותה מצווה. ובוודאי, בימים אלו צריכים אנו לחזק פרקליט מיוחד אשר יעמוד מליץ יושר בעדנו. אברהם אבינו נתן את כל כוחו ומידתו היא מידת החסד, יצחק אבינו מידתו מידת תפילה, יעקב-לימוד תורה, כל אחד מאבות העולם לקח מידה ומצווה חוץ מכל המצוות והמעשים הטובים, אשר עשה, אף עמוד שידרה אחד חזק היה לכל אחד מהאבות הקדושים.