הגמרא )סוכה לה,א( אומרת: תנו רבנן פרי עץ הדר, עץ שטעם עצו ופיריו שווה, הווי אומר זה אתרוג. וחשבנו לבאר ולומר, ידוע שהאתרוג מסמל את הצדיק, עץ האתרוג זה האדם, האתרוג הוא הלב, ומה הסמל של אתרוג כשר, שהגוף והלב הם אחד, טעם העץ וטעם האתרוג שווים הם, כך הצדיק, ליבו ופיו מחויבים להיות אחד, אדם שליבו דבר אחד וגופו דבר אחר בנפרד, אינו מושלם. עוד אומרת הגמרא אומרת )שם(: פרי עץ הדר רבי אבהו אומר אל תקרא הדר, אלא דבר שדר באילנו משנה לשנה וכו'. ואפשר לבאר ולומר שידוע שכל הפירות פרי העץ ופרי האדמה, אינם נשארים על העץ יותר משנה, לאחר שנה נושרים הם, או מרקיבים על העץ, בפרט בימי הגשמים, חוץ מפרי האתרוג, אשר יכול לדור על העץ כמה שנים. כך יהודי צריך לנהוג, להישאר על מקומו איתן, חזק ויציב ושום דבר לא יזיזנו ממקומו.בתורה הקדושה נאמר )ויקרא כג,מ(: "ולקחתם לכם ביום ראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". ובגמרא )סוכה לז,ב(: אמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל. והנה ננסה לבאר כמה קושיות, חז"ל במדרש )ויק"ר ל,יב( דימו את האתרוג לתלמיד חכם השלם כיוון שיש בו טעם וגם ריח. ואילו את הלולב דימו לתלמיד חכם פחות, יש בו טעם ואין בו ריח. אם כן, קשה מדוע מחזיקים את האתרוג ביד שמאל ולא בימין. ועוד קשה מדוע מברכים על נטילת לולב ולא על נטילת אתרוג. ועוד קשה מדוע לא אוגדים את האתרוג יחד עם הלולב ההדס והערבה. אלא, אפשר לפרש ולומר כך, כי ענין האחדות יש בו מעלה יתירה, ופה התאחדו הלולב ההדס והערבה, לכן קודמים הם. ועוד, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים, ופה הם כבעלי תשובה, אך האתרוג שהוא הצדיק, יזכור תמיד שמעלה גדולה ורמה לקרב את הרחוקים, אך להיזהר תמיד לא להישאר אגוד וקשור עימם, אלא תמיד בשעה שגומר לחזק ולרוממם, יוכל להתרחק שלא יורידוהו חס ושלום ממעלתו הרמה. חכמי הרז נתנו רמז לארבעת המינים: אתרוג ר"ת "א'ל ת'בואני ר'גל ג'אווה" )תהלים לו,יב(; לולב ר"ת "ו'טהר ל'בנו ל'עבדך ב'אמת"; הדס אשר נקרא בתורה ענף עץ עבת, עבת ר"ת "ת'רהיבני ב'נפשי ע'וז" )תהילים קלח,ג(. ערבה הנקראת בלשון התורה ערבי נחל, נחל ר"ת "נ'פשנו ח'כתה ל'ה'" )תהלים לג,כ(. עוד דרשו ורמזו אתרוג ר"ת אמונה תשובה רפואה וגאולה.והנה, בארבעה דברים אלו אנו מזכירים "שְלֵמָה", אני מאמין באמונה שלמה, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, רפואה שלמה וגאולה שלמה. ועוד, כשנתבונן בארבעה מינים, נמצא שוני בין המינים. האתרוג כולו חתיכה ומקשה אחת ואין בו חלקים, הלולב עשוי מעלים נפרדים אבל הם דבוקים זה לזה כמעט אחד. ההדס ניכרים בו עלים אבל הם מסודרים וקרובים אחד לשני. הערבה כל עלה יוצא היכן שיוצא. והנה, כשמתבוננים בארבעת המינים עם הסודות והרמזים הטמונים בהם, ושמים מול עינינו את דברי הגמרא )סוכה מח,ב(: מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגים. וקשה מדוע הגמרא מספרת במה רגמוהו, שתאמר רגמוהו סתם, למה צריך לספר במה. אלא, כשיש חושך וחוסר באמונה, הדרך טובה הדרך להתרומם ולהתעלות ולהתמודד ולהלחם במצבים כאלו, היא רק כדרך האתרוג על ידי שלמות, תמימות ובלי שום פגם.

בחג הסוכות, ישנם כוחות גדולים אשר כל יהודי יכול להשפיע ולהיות מושפע שפע גדול מן השמים. ונבאר הדברים, בגמרא מובא )תענית יט,ב(: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, היתה זו שנה שלא ירדו בה גשמים. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: הלוה לי שתים עשרה מעיינות מים לעולי הרגל ואני אתן לך שתים עשרה כיכר כסף, ואם לא ירד גשם עד התאריך שנקבע הכסף יהיה לך. כיון שהגיע זמן הפירעון ולא ירד גשם בשחרית, שלח לו: או מים או כסף, ענה לו נקדימון בן גוריון: עדיין היום ארוך. בצהריים שלח לו: או הכסף או מים, ענה לו הגוי: נשארו כמה שעות בודדות, שמח הגוי שמחה גדולה בליבו ואמר כל השנה לא ירדו גשמים ופתאום ירד גשם ביום חם כזה ובכמות כל כך גדולה שתמלא שתים עשרה מעיינות. נכנס הגוי לבית המרחץ להכין עצמו ללילה, למסיבה וסעודה גדולה לכבוד העושר העצום שודאי בלילה עומד להתעשר. ונקדימון בן גוריון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב להתפלל, נתעטף בטלית נשא תפילה להקב"ה, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים ואף יותר. והנה גמרא זו יש בה מוסר גדול, וחקוקה בנפשנו מימי ילדותנו בכל עת ובכל זמן בשעות ובזמנים שצריכים חיזוק באמונה, דלתי מרום לעולם לא ננעלים וישועת ה' כהרף עין. אך ננסה להתעמק ולהבין את אשר קרה, הנה היתה מידת דין בשמים על עם ישראל וכל השערים היו סגורים, אך על ידי שיהודי אחד התנהג במסירות נפש גדולה והוא מעצמו נהג בשפע גדול, בדרך שאדם מודד מודדים לו, החזירו לו מהשמים השפע מרובה ואף לכלל עם ישראל ולעולם כולו, הושפע שפע גדול לעולם כולו. וזה יסוד גדול כשרואה האדם צמצום ודוחק, ינהג בשפע, בחסד וע"י זה יושפע עליו שפע ממרום והקב"ה מרחם על הכלל בשביל הפרט. ועל ידי יסוד זה נבאר הגמרא )עירובין נד,ב(: רב פרידא היה לו תלמיד קשה הבנה והיה חוזר לו ארבע מאות פעמים על כל דבר עד שהיה מבין. יום אחד באו להזמין את הרב פרידא לאיזו מצוה, הרב פרידא סיים ללמד את התלמיד ארבע מאות פעמים, ובסוף אומר התלמיד שלא הבין, שאלו רב פרידא: מדוע לא הבנת, הרי חזרתי ארבע מאות פעמים על הדבר, ענה התלמיד: חששתי כל העת שמא עכשיו תניחני ותלך, אמר לו רב פרידא: מעכשיו תן דעתך ואני אשנה לך, חזר ושנה לו עוד ארבע מאות פעמים. יצאה בת קול מהשמים ואמרה: או שיזכה רב פרדא ויוסיפו לך ארבע מאות שנים לחייך או שאתה וכל דורך תזכו לחיי העוה"ב. אמר: מעדיף אני שאני וכל בני דורי יזכו לחיי עוה"ב, אמר להם הקב"ה תנו לו שתיהן. והנה גמרא זו קשה ותמוה לזכות לחיי עוה"ב זה לא דבר פשוט וקל, צריך עמל וטורח גדול, ולא עוד אלא כל בני הדור יזכו לחיי עוה"ב?, אלא כדברנו, כאשר אדם מתנהג בצורה מסויימת, משפיע שפע עצום, יכול לשנות עולם שלם בהתנהגותו. הנה אנו נמצאים בדור קשה ביותר, דור של בלבול הדעת גדול, מצד אחד מוצאים ותמלא הארץ דעה את ה', ישנם הרבה יהודים המתקרבים אל ה', כל צעד ושעל שפונים בארץ הקודש מוצאים בתי כנסיות בתי מדרשות, ועוד יהודי ירא את דבר ה', לא היה עוד בשום עת ובשום זמן כמו הדור הזה, דור של התקרבות להקב"ה. אך בלבול הדעת מרובה ביותר והשטחיות גדולה מאוד, צריכים להעמיק את השורשים, צריכים להבין את אשר אנו עושים ולרדת לעומקם של דברים. ולעולם לא נקיים מצוות ומעשים טובים על חשבון חברינו או קרובינו ונדע ש"ואהבת לרעך כמוך" ו"ויראת את ה' אלוקיך", צריכים ללכת יחד, אי אפשר לקיים ויראת את ה אלוקיך ולזנוח את ואהבת לרעך כמוך. בימי חג הסוכות האלו, שהקירבה גדולה להקב"ה, נדע שזה הזמן שכל מעשה וקבלה שנקבל ונעשה, נשפיע מכוחו כח גדול על העולם כולו, ואחרי כן "כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו".

מלבד האושפיזין, שהם שבעת הרועים, גם אליהו הנביא בא לסוכה ורמז לדבר )ויקרא כג,מב(: "ב'סוכות ת'שבו ש'בעת י'מים" - ר"ת "תשבי", שזה שמו של אליהו הנביא, אשר בא ונמצא בסוכות יחד עם ישראל. וידע האדם, שיש לסוכה כח כמו למקוה ומטהרת את נפש האדם. וכמו שהובא על הפסוק )ישעיה ד,ו(: "וסוכה תהיה לצל יומם", לצל עם הכולל בגימטריא מקוה. וכך אומר המגן אברהם, מצוות סוכה היא בסוד מקוה טהרה, כמו שהמקוה מטהר, כן מצווה זו מטהרת את ישראל לאביהם שבשמים, ומגינה ומצילה אותם מכל הרעות. ובזכות מצווה זו זוכים לזרע של קיימא, ודקדקו "למען ידעו דורותיכם" )ויקרא כג,מג(, זוכים לדור ישרים יבורך. וכן, על יד מצווה זו מתעורר רחמי שמים ומי שצריך ניסים מן השמים להיוושע מבעיות וצרות אשר לו זוכה ונושע מן השמים. ועוד, אמרו חז"ל, בזכות מצוות סוכה, זוכה האדם לשמירה כל השנה מן השמים. ואור המקיף, מקיף אותו ברגעים וזמנים קשים. וכך, כשמרגיש אדם בליבו גאווה, כח הסוכה להכניס בלב האדם מידת הענווה. והאר"י הקדוש הוסיף ואמר שעל ידי חג סוכות נשפע כל השפע לעולם לכל ימות השנה. וידע האדם, שעל ידי מצוות סוכה, נפטר הוא מן כל צער אשר לו, ודקדקו ואמרו "המצטער פטור מן הסוכה", המצטער, על ידי מצות הסוכה נפטר מכל צער אשר לו. חג זה נקרא חג האסיף, אוספים בו כח לכל השנה כולה, והאר"י הקדוש חיזק ואמר: מי ששמח בסוכות, חזקה שיהיה שמח כל השנה כולה. ומובטח למי שמקפיד במצוות סוכה שלום בית שהיא סגולה לשלום בית. ועל ידי מצות הסוכה מתקן כל מה שחשב מחשבות רעות במשך השנה. לולב, ר"ת "ו'טהר ל'בנו ל'עבדך ב'אמת". לולב, ר"ת לו-לב, וידע האדם, שעל ידי שמחת בית השואבה כל שמחה ששמח במשך השנה, שאינה שמחה של מצווה, מתקן אותה על ידי שמחת מצווה בחג הזה. הנה, כשמתבוננים בדברים אלו לפני החג, ויודעים לקראת מה נכנסים, אימה וחרדה נכנסת באדם. וישתדל האדם לעשות הכל במסירות נפש גדולה ביותר, משום שעל ידי המסירות נפש יכול לזכות לדברים גדולים ביותר בחג הסוכות. ידוע הסיפור, אשר היה האדמו"ר משינווא מספר בכל שנה בחג הסוכות, על יהודי עני מרוד, אשר לא היה לו מאומה ובקושי הצליח לבנות סוכה, אך סכך לא היה לו ובצער גדול הלך ליער ואחר טרחה מרובה, הביא עימו מעט סכך וסכך את הסוכה. והנה, עומד ליד סוכתו אדם עני ומבקש לעשות עימו חג ראשון, ענה לו העני: אני איש עני, בקושי יש לי מה לאכול, יש בעיר הזאת אנשים עשירים גדולים ואולי טוב יותר שילך ויתארח אצלם השפע מרובה ויהיה לעני יותר טוב אצלם. ענה העני: לא, אני רוצה אצלך. בשמחה קיבלו העני, בעל הבית ובמעט שלו עשו ביחד חג בשמחה מרובה, בסיום החג ענה ואמר לו העני, דע לך אני הוא אברהם אבינו ומשום שמסרת נפש על הסוכה ביום האושפיזין של אברהם, שלחו מן השמים שאברהם יהיה איתך ביום האושפיזין. הנה, עלה בדעתנו קושיה, לסוכה קוראים 'סוכת שלום', וקשה מדוע שמה סוכת שלום. ואפשר לפרש ולומר, הנה בשבת מלווים את האדם שני מלאכים והם נקראים מלאכי השלום, ומדוע שמם מלאכי השלום. אלא, ידוע שבכל השבוע יש לאדם שני מלאכים, אחד יצר הטוב ואחד יצר הרע, יצר הטוב מנסה להביא את האדם לטוב, שיקיים מצוות ומעשים טובים ושכל דרכו והליכותיו יהיה לטוב, ואילו היצר הרע גורר את האדם לרע לתאווה וכו'. והנה בשבת, גם האכילה ודברים שבימי חול גשמיים, הם רוחניים ולכן, יש שלום בין המלאכים. ועל פי זה יובן, אף בסוכות כולם בשלום ביניהם, משום שהסוכה היא קודש ולכן, הסוכה נקראת סוכת שלום.

האלשיך הקדוש בפרשת "אמור" מקשה: מדוע בחג הסוכות הציווי להיות בשמחה גדולה, יותר מכל החגים וכל המועדים. והנה פסח הוא יום גאולתנו ממצרים, שבועות הוא יום מתן תורתנו, אך בסוכות לא מצאנו שום עניין מיוחד, חוץ מענני כבוד, אשר הקיפנו הקב"ה במדבר, אם כן מה המצווה והחיוב הגדול כל כך "ושמחת בחגך.. והיית אך שמח" )דברים טז,יד-טו(, אשר נאמר בסוכות. אלא, מובא במדרש תנחומא )נשא(: אמר רב שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאווה שיהיה לו דירה בארץ, כמו שיש לו בשמים. ולכן ברא את האדם וציווה אותו לבל יאכל מעץ הדעת, ועבר אדם הראשון על ציווי ה' ואכל מעץ הדעת, אמר לו הקב"ה דבר אחד ציוויתי אותך ולא שמעת אותו, מיד הרחיק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון. לאחר מכן עמד קין והרג את הבל סילק הקב"ה לאחר מכן את שכינתו לרקיע השני. וכשדור אנוש חטאו, סילק הקב"ה את שכינתו לרקיע השלישי. ובדור המבול, סילק הקב"ה את שכינתו לרקיע הרביעי. ובדור ההפלגה, סילק את שכינתו לרקיע החמישי. ובשביל עוונות סדום ועמורה, סילק את שכינתו לרקיע השישי. ובשביל המצרים בדור אברהם אבינו, אשר מעשיהם היו רעים, סילק הקב"ה את שכינתו לרקיע השביעי. אמר הקב"ה שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש רשעים, לאחר מכן ראה הקב"ה את מעשיו הטובים של אברהם אבינו ירדה השכינה מן הרקיע השביעי לשישי, עמד יצחק ונעקד על גבי המזבח, ירד הקב"ה מהרקיע השישי לחמישי. עמד משה והוריד השכינה לארץ, שנאמר )שמות יט,כ(: "וירד ה' על הר סיני", אך לאחר חטא העגל, אשר עמדו ואמרו )שמות לב,ד(: "אלה אלוקיך ישראל אשר הוציאוך ממצרים", היה כבוד ה' מחולל למעלה ולמטה. לכן, ביום הכיפורים שירד משה מן הר סיני ובידו לוחות הברית והודיעם שמחל הקב"ה על אותו עוון, וביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל עוונותיכם, לכן במוצאי יום הכיפורים מתחילים הימים של ההכנות לשמחה הגדולה שהיא שמחת סוכות, שעל הימים האלה נאמר "ושמחת בחגך והיית אך שמח" - משום שבימים האלה הייתה שמחה בשמים ובארץ, "ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללויה", ועל ימים קדושים אלה נאמר "ישמחו השמים ותגל הארץ".

פליאה עצומה היא איך דור המדבר, דור דעה, דור שזכו לראות את הקב"ה במעמד הר סיני, נפלו לתחתית איומה ונוראה בעצת בלעם לבלק, להחטיאם בזנות. וע"פ מדרשי חז"ל: חוץ מעשרים וארבע אלף יהודים שמתו במגפה, הרגו איש את אנשיו הנצמדים לבעל פעור, ורש"י כתב, שכל אחד מדייני ישראל היה הורג שתיים ודייני ישראל היו שמונה ריבוא ושמונה אלף, כדמובא בסנהדרין. אם כך, איך התדרדרו לשפל הנורא הזה? אלא, מובא בספרים הקדושים: בלעם נתן עצה להחטיא את בני ישראל בעבירה זו, אך בלעם שיתף את כל העוונות והחטאים אשר הוא היה פרוץ בהם בעניינים אלו, כמו שחז"ל מביאים: שהיה בועל את אתונו ובהשפעת עצתו הרעה ובהשפעת המלאכים השחורים אשר נבראו מכל חטאיו הרבים, נהיה חיבור לחורבן איום ונורא ולאחת המגפות והמוות וההרג החמור ביותר שהיה בעם ישראל. ומזה יש ללמוד ולהיזהר, כאשר אדם אשר פרוץ וחוטא ומחטיא במידת היסוד, מחבר יחד לטומאה שבו עצה רעה. הטומאה שבו דוחפת ונותנת כח לעצתו הרעה. וכך מצאנו, בכל הזמנים ובכל העיתים, שבעלי חטא ייעצו וגרמו אסונות וחורבנות גדולים בעם ישראל. לכן, כשרואים אדם בעל חטא ישתדל להתרחק ממנו בכל כח, משום שלא ירחק היום, שרצונותיו והנאותיו לא יסתדרו עם דבריך. ואז עצתו תרחב על טומאתו ועל מלאכיו השחורים אשר בורא וברא ונזק גדול אשר מי ישורנו יכול לצאת. ומה הכח לעמוד כנגד דברים רעים אלו? להתחזק באמונה בה' ולילך בדרך של תמים תהיה עם ה' אלוקיך! משום שכשאשר הולך האדם בתמימות, קושר את נפשו עם הקב"ה ואז הקב"ה מצילו מכל כוחות הרוע וזאת העצה אשר נתן הקב"ה לאברהם אבינו איך לעמוד כנגד כל דורו הקשה, אשר היו טמאים ומכשפים: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים" בכל המצבים הקשים, בכל הדברים הרעים בזמנים הקשים, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים; התמימות היא הכח הגדול לעבור, לשבור ולנצח כל הרע, והתמימות היא מגדילה את כח הקב"ה וזה: "גַּדְּלוּ "לַיהוָה אִתִּי; וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. לכן, ידע האדם אם הוא לא מקלקל, אף קלקול לא יבוא אליו. כך מובא במדרש כאשר הקב"ה רצה לברוא את הברזל, עמדו כל עצי היער מלפני ה' ובכו וצעקו והתלוננו, מפחדם ומוראם הגדול - הנה יבוא הברזל ויחתוך את כל העצים ומה יהיה עליהם?! עמד הקב"ה ואמר לברזל, תענה לעצים על טענתם! ענה הברזל לעצים: חוטב העצים שחותך אתכם, לוקח אותי מחדד אותי אך כדי להשתמש בי צריך לשים ידית עץ כדי לכרות אתכם, אם לא תשתתפו איתי בכריתתכם - לא אוכל לבד לכרות אתכם. וזה מה שנאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" אם אנו לא נזיק לעצמנו, לא בהתחברות לרשע ולא בשום עניין, אשר משתתפף עם הרע - לא יהיה כח לרע עלינו.