כישרון מיוחד היה לו לרבינו יוסף חיים – הבן איש חי זיע"א בכתיבה. במתק שפתיים ידע להעביר כל עניין לכל אחד, הן לאנשים, הן להשים, ואפילו לטף. כמעט את כל דרשותיו כתב כבעט ברזל על דף, שיהיו לזיכרון עולם, והיה משקיע הרבה מזמנו לכתיבה ולהוצאת הכתוב לאור עולם. גם תפילות ותיקונים לא פסקה ידו מלכתוב, הן לאנשים פרטיים שנזקקו לתיקון פרטי, והן לכלל ישראל – להצלחתם ולהתעלותם והתרבותם לבורא עולם. כמו כן כתב שירים רבים, שבס"ד נתפשטו בכל העולם היהודי.

מספרים, כי הבן איש חי זיע”א כתב כשמונים ספרים, אך בעוונותינו לא זכינו שכולם יראו אור, ומהם נשארו כמה וכמה ספונים וגנוזים בגלות. אך ברוך ה' זכינו לכחמישים ספרים שכן יצאו לאור, והם יעידון יגידון על רוחב שכלו ורוח בינתו ובקיאותו בפשט ורמז ודרש וסוד, לשם שמים, בהפלא ופלא. וכן - כל מי שלומד תורה לשמה, יבחין וידע וירגיש בלומדו מתוך ספריו הקדושים את עוצמת קדושתם. ועם זאת, גם מה שיצא לאור הוא כרבע ממה שכתב, כי כן היה מעיד בכל הקדמה לספר שהוציא, כי מחמת הוצאות הדפוס הוציא רק חלק מאשר עמו. כל ספריו כוללים את הפרד"ס כולו, ועם זאת יש מהם שמתמקדים בהלכות דווקא, כ'בן איש חי הלכות', 'עוד יוסף חי הלכות', 'רב ברכות', 'ידי חיים', שו"ת 'רב פעלים' ושו"ת 'תורה לשמה' המיוחס לו. ויש מספריו שמתמקדים בדרוש על התורה דווקא כ'בן איש חי דרושים', 'עוד יוסף חי דרושים', 'אדרת אליהו', 'בן יהוידע', 'בניהו' ו'מלאך הברית'. ויש שמתמקדים בדרושים על נ"ך דווקא, כ'ברכת חיים', 'מראות יחזקאל' 'נחמת ציון', 'אבן שלמה', 'אם המלך' ו'קרן ישועה'. ויש שמתמקדים דווקא בדרוש למועדים כ'בן איש חיל', 'אורח חיים' ו'שבת מלכתא'. ויש שמתמקדים בתיקוני תפילות לזמנים מיוחדים דווקא, כ'לשון חכמים', 'תיקון תפילה', 'אמונת עתיך', 'משמרת החודש', 'מנוחת הנפש', 'תיקון ז' באדר', 'תיקון ה' באב', ו'הילולא רבא - תיקון ל"ג לעומר'. ויש שמתמקדים בהנהגת האדם דווקא כ'חוקי הנשים' ו'סדר היום'. ויש שמתמקדים בדרושים על הש"ס דווקא כ'בניהו', 'בן יהוידע' ו'מוסיף חיים'. ויש שמתמקדים בלימוד הסוד והקבלה דווקא, כ'דעת ותבונה', 'קונטרס חוט המשולש' ו'שו"ת סוד ישרים'. ויש עוד כלליים יותר כ'אמרי בינה', עטרת תפארת' ו'כתר מלכות' המיוחסים לו. ובכולם ללא יוצא מן הכלל, על אף שמתמקד בכיוון לימודי מסויים, הוא משלב את כל לימודי הפרד"ס כולם, בשפה ברורה, פשוטה ומתוקה, משולבת במעשיות ומשלים נפלאים. כאמור, אפשר לקבל מהלימוד בספריו יראת ה' טהורה, וכבר אמר על הלימוד בהם - חכם רבי עובדיה יוסף שליט"א כי "מי שלומד אותם הרבה ומשנן אותם – הוא בעצמו יהיה גם כן גדול הדרשנים!”, והמשכיל יבין ויתבונן בכמה מגדולי הדרשנים בדורנו, כרבי בן-ציון מוצפי שליט"א שיתכן מאוד כי הגיע למעמדו היום רק לאחר שלמד את תורת הבן איש חי, וערך והוציא לאור את דרשות הבן איש חי על ההפטרות ('ברכת החיים') וכן תרגם את 'קאנון אל נסא' ללשון הקודש וקראו בשם 'חוקי הנשים'.

מספרים, כי תלמידיו של הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק זיע"א, שגוייסו לצבא גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לרבם ושאלו אותו איזה ספר יהיה כדאי להם לשאת בחיקם בזמן השירות הצבאי, ספר שיענה להם על השאלות ההלכתיות שנתקלים בהם ושגם יהיה בו מאגדות חז"ל המעוררים את הנשמה בזמנים קשים. רבי חיים המליץ להם לקחת את הספר 'בן איש חי' שממלא את בקשותיהם אחת לאחת. ומספרים, וכך אף ידוע, כי 'בן איש חי' הוא ספרו המפורסם ביותר, עד לכדי שעל שמו הוא נקרא – הבן איש חי. וספר זה כבר נתקבל בכל תפוצות תבל, בקרב כל הארצות והעדות, גם האשכנזים וגם הספרדים, והוא מורה הדרך בעיקר ליהודי עדות המזרח אשר נתקבצו ובאו מכל מקומות מושבותיהם. כי דרכו בקודש בספר זה וכן בספר ההמשך 'עוד יוסף חי' היא לעשות את השילוב בין דברי מרן הבית יוסף זיע"א עם דברי רבינו האר"י זיע"א, אשר יוכלו ללכת בהם כל אנשי העם, אף הפשוטים שבהם. וכל זה עשה על פי דברי מרן הרב החיד"א זיע"א שאמר כי אם מרן הבית יוסף, שגם כך היה פוסק בכמה דברים על פי הקבלה - היה רואה את כל פסקי הקבלה כפי שהביאם רבינו האר"י – היה מרן הבית יוסף חוזר בו בכמה וכמה מהלכותיו ופוסק כמובן כפי הקבלה. ולכן זו הדרך הנכונה להלך בה. ועל כן כל מי שעושה רק כפי מרן הבית יוסף, הרי חסרים לו כמה וכמה של הליכות והלכות כדי לצאת בהם ידי חובה. רואים אנו, כי הבן איש חי ישב בפינה שלו בביתו בבגדאד, והוראותיו התפשטו משם לכל קהילות ישראל, והתקבלו הוראותיו בכל מקום, ללא עזרת הטכנולוגיה המתקדת כבימינו. ומספרים, כי על ספר זה העיד חכם רבי צדקה חוצין זיע"א, שהוא יכול להשבע בנקיטת חפץ, שמזמן מרן הבית יוסף ועד הבן איש חי, על אלף אלפי ספרים כתבו קיצורי הלכות כמו זה של הבן איש חי, אבל כיום אין מי שיודע אפילו את שמם ונעלמו. ולמה זכה דווקא ה'בן איש חי' נשאר והתפרסם כל כך? כי הוא נכתב בקדושה, ביראת שמים ובענווה. ולכן אין הפסקה בתפוצתו, ומוציאים עוד מהדורה ועוד מהדורה. וכן סיפר חכם רבי עובדיה יוסף שליט"א: "כשהיינו צעירים... היינו לומדים אך ורק 'בן איש חי', לא היה ספר אחר שמתחרה איתו... חזרנו אותו אולי שלוש, ארבע פעמים, עשר פעמים, וכל דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים”.

מספרים, כי זמן מועט קודם פטירתו, סיים הבן איש חי זיע"א את כתיבת ספרו האחרון, לו נתן את השם – 'עוד יוסף חי'. שם זה ניתן על ידו, אולי משום שידע כי זמנו בעולם הזה קרב כביכול לקיצו, ועל כן הביא בספר זה עצות והנהגות רבות שימשיכו את הלך רוחו בעולם גם אחרי הסתלקותו. את כל אוצרות חוכמתו שלמד במשך שבעים ושש שנות חייו - כינס הבן איש חי בספר זה, בו הוא מעביר את החכמה הגנוזה – כיצד לחיות נכון בעולם הזה – כדי שנגיע לתכלית העולם הבא. הספר מחולק לשני חלקים עיקריים – חלק הדרשות וחלק ההלכות. חלק הדרשות מחולק אף הוא לכמה חלקים – בתחילה יש לו כמה הקדמות מלאות חכמת חיים בנושאים שונים מחוכמות העולם. אחר כך דרשות חסידיות על סדר פרשיות השבוע ובסוף הספר מובא 'קונטרס מראות יחזקאל' והוא הסטוריה ודרושים על יחזקאל הנביא, מקום קבורתו ופועלו ועל פסוקי ספר יחזקאל. בתחילת הספר מספר הבן איש חי על שהותו הרבה במקום זה, ולימים גם נפטר סמוך למקום זה.

מספרים, כי לפעמים כתב הבן איש חי זיע"א תשובה כל כך בקיצור ובתמציתיות, עד שכדי להבין את דבריו צריכים עמל ויגיעה. על כן האחרונים והבאים אחריו היו צריכים מאוד לדקדק בדבריו, ולעיין היטב בספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים, בכדי לנסות ולהבין את עומק דבריו שנכתבו וסוכמו באותה התשובה. ועל כן היה רגיל לומר ראש ישיבת פורת יוסף חכם-רבי יהודה צדקה זיע"א - שצריכים לדקדק מאוד בדבריו של הבן איש חי, וכל מילה שהוא כתב צריכה לימוד ודקדוק כמו שלומדים ומדקדקים בדברי הראשונים, כמו רש"י, תוספות והרשב"א!

מספרים, כי כתיבתו של הבן איש חי זיע"א היתה מהירה מאוד, בחצי קולמוס, וחכם רבי בן ציון חזן מרדכי זיע"א נשלח על ידו לירושלים כדי להדפיס דווקא שם את ספריו, כי רצה שדווקא יהודים בארץ ישראל יתפרנסו מעבודה זו. ומכיון שלא ידעו בבית הדפוס להדפיס ממה שנכתב בחצי קולמוס, היה רבי בן ציון מעתיק את כתבי הבן איש חי לכתב רש"י ומזה היו מדפיסים. כמו כן ציווה אותו הבן איש חי כי לא ידפיס שום עותק מהספר, קודם שישלח לבגדאד עותק ראשון כדי שיגיהה אותו ויבדוק שלא תהיה בו שום טעות, ולא יהא חלילה גזל הציבור. ואחר שהיו מדפיסים בארץ ישראל את כל המהדורה היו מחזירים את כל הספרים לבבל. כל כך היתה גדולה אהבתו לארץ ישראל ולקדושת ארץ ישראל, שהיה שולח את ספריו דרך מסלול ארוך ובלבד שיעברו דרך ארץ ישראל. ומספרים, שהכל החל בכך שלרבי בן ציון היה קול נעים וחזק, שכן העיד על עצמו שקשרו הראשוני עם הבן איש חי היה ששימש כחזן בבית הכנסת שלו. פעם אחת בעודו עורך תיקון חצות והוא יושב ומקונן על החורבן, עבר במקום אחד השייח'ים של בגדאד ושמע את קולו הנעים, נכנס לבית הכנסת ואמר לו: "קול נעים זה ברא הקב"ה כדי להללו ולשבחו בראש המסגד ולקרוא שם קטעי קוראן וכן לקרוא לאנשים לבא ולהתפלל". אמר לו רבי בן ציון: "אני מסכים, אך מהי המשכורת שתשלם לי"? וקבע לו אותו השייח' שכרו. אמר לו רבי בן ציון: "תוסיף על זה מחיר עשר ביצים שבכל בוקר אני אגמע אותם חיים ולא מבושלים כדי שהקול יהא צלול". אמר לו השייח': "מיד אני הולך וקונה ומביא לך". כשהלך השייח', מיד רץ רבי בן ציון אל ביתו של הבן איש חי ושאל אותו מה לעשות, וכך נענה מפי קודשו: "עוד בגדיך עליך - קום וברח מבגדאד לארץ ישראל". שאלו רבי בן ציון: "וממה אתפרנס"? ענה לו הבן איש חי: "אני אשלח לך כתבי יד של ספריי ואתה תדפיסם בארץ ואשלם לך שכרך". המשיך רבי בן ציון ושאל: "אני חושש שהאויבים ירדפו אחרי לשם". ענה לו הבן איש חי: "אם כל עבודתך בארץ תהיה עבודה עברית - אני מבטיח לך שלא יגרם לך שום נזק על ידי אדם, ותנוח בשלום על משכבך". ומובא פה בזה הספר, בסיפור צ"ב - סיפור הנס שנעשה לרבי בן ציון בזכות הבטחה זו.

מספרים, כי אף על פי שהתעקש הבן איש חי זיע"א לשלוח את כל ספריו להדפסה דווקא בארץ הקודש, ספר אחד בכל זאת הודפס בבגדאד – 'קאנון אל נסא' שמו, או בתרגום לעברית - 'חוקי הנשים'. וראו זה פלא, בתחתית שער הספר, כתוב 'הודפס בא' ליוורנו'! ומה היה לו לבן איש חי להדפיס בליוורנו? אלא, שכתבו כן משום שבבגדאד אסור היה להדפיס ספרי חוקים, ועל כן כתב שנדפס כביכול מחוץ לתחומי בגדאד, ובשביל שלא יהיה שקר בדבר ביקש שישלחו כמה ספרים לליוורנו, ועל ידי כן לא היה שקר בדבריו, ועם זאת אף אומרים שכתב 'נדפס בא' ליוורנו' וכוונתו היתה 'באותיות ליוורנו'.

מספרים, ואף ידוע כי הבן איש חי זיע”א חיבר כמה וכמה שירים לעשרות רבות מאוד. המפורסם שבהם הינו "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי", אך עוד שיר מפורסם שחיבר הינו השיר ששרים בחנוכות הבית שנערכות ברחבי העולם כולו: "על בית זה ויושבהו – תהיה ברכת אליהו".