מקשטין את התינוק בתכשיטים ומלבישים אותו בגדים נאים לכבוד המצוה.
ישאל הכהן את אם התינוק : בְּנֵךְ זֶה בְּכוֹר ? שֶׁמֶא יָלַדְתְּ בֵּן אַחֵר לְפָנָיו אוֹ שֶׁמֶא הִפַּלְתְּ ? ועונה האם : זֶה – בְּנִי בְכוֹרִי, לֹא יָלַדְתִּי וְלֹא הִפַּלְתִּי לְפָנָיו.
אח"כ לוקח הכהן את התינוק ואומר: זֶה הַבֵּן בְּכוֹר הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר : וּפְדוּיָו מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִפְדֶּה, בּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא : כְּשֶׁהָיִיתָ בִמְעֵי אִמֶּךָ, הָיִיתָ בִרְשׁוּת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבִרְשׁוּת אָבִיך וְאִמֶּךָ. עַכְשָׁיו אַתָּה בִרְשׁוּתִי, שֶׁאֲנִי כֹהֵן, וְאָבִיךָ וְאִמְּךָ מְבַקְשִׁים לִפְדּוֹתְךָ, שֶׁאַתָּה בְּכוֹר מְקדָּשׁ. שֶׁכֵּן כָּתוּב : וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר : קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה . לִי הוּא :
הכהן שואל את האב: בִּנְךָ זֶה בְּכוֹר הוּא ? ויענה: כֵּן. ואומר לו הכהן : בְּמַאי בָּעִית טְפֵי, בְּבִנְךָ בְכוֹרֶךָ, אוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים דִמְחַיַבְתְּ לִפְדּוֹת בָּהֶן ? (תרגום : במה אתה רוצה יותר, בבנך בכורך, או בחמשה סלעים שאתה חייב לפדות בהם ? ) ועונה האב : בִּבְנִי בְכוֹרִי !
יטול האב את הכסף או את שוה הכסף בידו, ויאמר : אֲנִי רוֹצֶה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם: וּפְדוּיָו מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא:
קודם הברכה יאמר האב לשם יחוד זה :
לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו, ליחדא שם אות יו"ד אות ה"א באות וא"ו אות ה"א ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקים מצות עשה של פדיון בכור כמו שכתוב: וכל בכור אדם בבניך תפדה. וכתיב: ופדויו מבן -חדש תפדה, בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש. עשרים גרה הוא: ויעלה לפניך כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי"ג מצות התלויות בה, ולתקן את שרשה במקום עליון, לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו: (שתי פעמים)
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיון הַבֵּן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
יתן הכסף לכהן ויאמר : זֶה פִדְיוֹן בְּנִי בְכוֹרִי :
ומקבל הכהן את הכסף ואומר : קִבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים אֵלוּ בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ זֶה. וַהֲרֵי הוּא פָדוּי בָּהֶם מֵעַכְשָׁיו כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. יְהִי רָצוֹן, שֶׁיִפְדֶנּוּ ה' מִכָּל צָרָה וָנֶזֶק וְצַעַר. וְאַתָּה, כְּשֵׁם שֶׁזָכִיתָ לְפִדְיוֹן, כֵּן יְהִי רָצוֹן, שֶׁתִזְכֶּה לְכָל הַמִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתוֹרָה:
ונוטל הכהן כוס יין בידו ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
ויטעם מיד מן היין. ויביאו בשמים ויברך עליהם.
מנהגנו שהכהן מברך כאן בלי שם ומלכות ברכת "אשר קדש עובר במעי אמו", המובאת בהרא"ש פ"ק דקדושין (סימן מ"א). (ברית כהונה יו"ד מערכת פ' אות ו'.)
ברוך אשר קדש עבר במעי אמו, ולארבעים יום חלק אבריו, מאתים ושמונה וארבעים אברים. ונפח בו נשמת חיים, כדכתיב: ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה. עור ובשר הלבישו, ובעצמות וגידים סוככו, כדכתיב: עור ובשר תלבישני, ובעצמות וגידים תשוככני: וצוה לו מאכל ומשתה, וזמן שני מלאכי השרת במעי אמו לשמרו, כדכתיב: חיים וחסד עשית עמדי. ופקדתך שמרה רוחי: אביו אומר: זה בני בכורי, אמו אומרת: זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני. חמשה סלעים נתחיבנו ליתן לכהן בפדיונו, כדכתיב: ופדויו מבן חדש תפדה, בערכך, חמשת שקלים בשקל הקדש. עשרים גרה הוא: וכתיב: אך פדה תפדה את בכור האדם, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. כשם שזכה הבן הזה לפדיון, כן יזכהו הקדוש ברוך הוא לתורה ולמצות ולחפה ולמעשים טובים. ברוך מקדש בכורי ישראל לפדויים (נ"א לפדיונם):

ומניח הכהן את ידו על ראש הילד, ומברך אותו בברכת כהנים:
וידבר ה' אל משה לאמר : דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל, אמר להם: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל. ואני אברכם:
המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי, ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ:
יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, כשם שזכה הבן הזה לפדיון, כך יזכה לתורה ולמצות, ולחפה, ולמעשים טובים, בחיי אביו ובחיי אמו, אמן כן יהי רצון. (סידור "איש מצליח")