א. מצות עשה לפדות את בנו הבכור לאמו הישראלית. ומצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן.(1)
ב. חובת הפדיון מוטלת על האב, ואם אינו רוצה לפדותו, יש לבי"ד לכופו. ואם אביו לא פדהו, צריך לפדות את עצמו לכשיגדל. (2)
ג. אין האשה מצווה לפדות, לכן אם האשה פדתה אין בנה פדוי. וכשיבוא האב יפדנו בלי ברכה. (3) אבל אם עשאה הבעל שליחה, הבן פדוי.(4)
ד. אין פודין אלא אצל כהן, אבל כהנת הנשואה לישראל אין פודין אצלה.(5)
ה. בכור שהגיע זמן פדיונו, ואביו נמצא בשבעת ימי אבילות, יכול לפדותו בזמנו ולברך שהחיינו ולא יחמיץ המצוה.(6)
ו. אם אין אפשרות להביא את התינוק למקום הפדיון, כגון: שהוא בביה"ח, אפשר לעשות את הפדיון בלעדיו. וכן אם האב נמצא בחו"ל ואינו יכול להגיע, יפדה את בנו אצל כהן במקום שהוא נמצא.(7)
ז. בכור יתום מאב, אין יכולים לפדותו, אלא יחכה עד שיגדל ויפדה את עצמו. ויחכה עד שיגדיל ויביא שתי שערות, שגדול המצווה ועושה.(8) ותולין על צוארו טס של כסף שכתוב עליו "בכור שאינו פדוי" כדי שידע לפדות עצמו לכשיגדל.(9)
ח. כשבכור פודה את עצמו מברך "אקב"ו על פדיון הבכור" וכן מברך "שהחיינו".(10)
ט. מת האב בתוך ל' אין חזקתו פדוי. וצריך הבן להביא ראיה שנפדה. ואם מת לאחר ל' יום חזקתו פדוי, עד שיביאו ראיה שלא פדוהו.(11)
י. אם אין לו אלא חמש סלעים, וצריך לפדות אותו ואת בנו, יפדה קודם עצמו את עצמו. שמצות גופיה עדיף.(12)
יא. אין לו אלא חמש סלעים, ויש לו לפדות את בנו וכן לקנות אתרוג, יקנה אתרוג. אבל אם יוכל לקיים מצות אתרוג באתרוגו של חבירו, יפדה את בנו.(13)
יב. בעל תשובה שהוא בכור מאם ויש לו בן שגם הוא בכור מאם, אע"פ שהבן עובד לפרנסתו, האב צריך לפדות את עצמו וגם את בנו.(14)
יג. פדיון הבכור תלוי באם, שהוא בכור לאם ולא בכור לאב.(15)
יד. בכור שנולד בניתוח, פטור מפדיון. וגם התינוק שיוולד אחריו, פטור מפדיון.(16)
טו. תינוק שנולד ע"י מלקחיים, חייב בפדיון. ומספק לא יברך, והמברך יש לו ע"מ שיסמוך.(17)
טז. אם מרחיבים ע"י חיתוך את מקום הלידה, לא נחשב יוצא דופן, וחייב בפדיון.(18)
יז. תינוק שנולד ע"י שאיבה בואקום, חייב בפדיון.(19)
יח. הנולד בהזרעה מלאכותית, חייב בפדיון.(20)
יט. הפילה האשה לפני הלידה הנוכחית, אם היה הנפל עם ריקום אברים, פטור מפדיון. ואם ספק אם היה ריקום אברים, פודה בלי ברכה. וכשהפילה בשמונה שבועות להריונה, וראו שאין ריקום אברים כלל, ואח"כ ילדה זכר פודהו בברכה.(21)
כ. כהן ולוי פטורים מפדיון. וגם כהנת ולויה הנשואות לישראל פטורות. ובספק אם האשה כהנת מעיקר הדין אין צריך לפדות, והנכון לפדות ללא ברכה.(22)
כא. כסף הפדיון הוא חמש סלעים, בכסף או בשוה כסף, חוץ מקרקעות עבדים ושטרות.(23)
כב. שעור חמשת שקלים כסף של הפדיון, הוא: כשווי של 93 גרם כסף טהור. והמנהג לתת 100 גרם.(24)
כג. לכתחילה לא יפדה בכסף שטרות, אלא במטבעות.(25) ואפשר במדליות של כסף ואפילו שאין להם הילך חוקי בשוק.(26)
כד. אם אין לאבי הבן כסף מזומן, ימכור לו הכהן מעות המיוחדים לפדיון אפילו בשיק דחוי לתאריך מאוחר, ויפדה במעות שקנה מהכהן.(27) אבל לא יפדה בשיק לבד, ללא המטבעות.(28)
כה. הכהן רשאי להחזיר את הכסף, אבל שלא יתן הישראל על מנת להחזיר, אלא יתן במתנה גמורה. ולא יהא הכהן רגיל להחזיר.(29)
כו. יש אומרים שצריך לעשר הכהן מעשר כספים מכסף הפדיון, ויש אומרים שלא צריך.(30)
כז. איזהו כהן הראוי לפדות אצלו: כל כהן שמוחזק בכהונה. ועדיף שיהיה כהן ת"ח, ואם יש לו כהן עם הארץ והוא קרוב שלו, יכול להקדימו. ועדיף כהן שידוע שהוא ממשפחה מיוחסת.(31)
כח. אסור לפדות אצל כהן חלל, מחלל שבת, אוכל טרפות, או שנשא אחת מהפסולות.(32) (עיין פסולות נשואין בפרק נשואין)
כט. עדיף שלא יפדה אצל כהן קטן, אלא אצל כהן מעל גיל 13.(33)
ל. אדם שנתן פדיון בנו לכמה כהנים, בנו פדוי. ועדיף לא לעשות כך, אלא לתת לכהן אחד.(34)
לא. אין פודין אלא לאחר ל' יום, דהיינו, ביום לא'. ואם חל בשבת יפדה ביום א'. ואם פדה לפני יום לא', יחזור ויפדנו ללא ברכה.(35)
לב. נתאחרה המילה עד יום לא', מקדימין המילה לפדיון הבן. אבל אם מאחרין את המילה יותר, כיון שהתינוק עדיין אינו בריא, אין מאחרין את פדיונו, אלא פודין מיד.(36)
לג. אמר לכהן שיתן לו פדיון בנו, אסור לחזור בו. מכל מקום אם חזר בו, חזרתו חזרה.(37)
לד. פשט המנהג שעושין פדיון הבן גם בלילה.(38)
לה. הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון הבן. ואחר כך מברך שהחיינו, ונותן כסף הפדיון לכהן.(39) ובעמוד קכג הבאנו את הסדר במלואו.
לו. בשעת הפדיון, י"א שהכהן יושב והאב עומד, וי"א ששניהם עומדים.(40)
לז. יש נוהגים שאחר הפדיון לוקח הכהן כוס יין בידו ומברך הגפן וטועם מעט, ואח"כ מברך על ההדס.(41)
לח. נהגו לעשות סעודה בשעת פדיון הבן. וסעודת פדיון הבן נקראת סעודת מצוה. מכל מקום אין חיוב בדוקא לאכול פת.(42)
לט. יש נוהגים לעשות הסעודה קודם הפדיון ובאמצע הסעודה עושים את הפדיון. ויש נוהגים לעשות את הפדיון ואח"כ את הסעודה.(43)
לט. אם רצה לעשות סעודת פדיון הבן עם שמחת יום הולדת, או עם חנוכת הבית, רשאי. ולא שייך בזה אין מערבין שמחה בשמחה.(44) וכן מותר לעשות בחול המועד, וכן בפורים.(45)
מ. יש אומרים שהמשתתף בסעודת פדיון הבן, הרי זה כאילו התענה פ"ד תעניות, וי"א שאין לזה מקור.(46)
מא. יש שאין אומרים תחנון במנחה ביום שעושים פדיון בבית הכנסת, וי"א שצריך לומר תחנון, וכן נראה. אך אין לעשות מזה מחלוקת.(47)
מב. בכור שמשתתף בערב פסח בסעודת פדיון הבן, פוטר את עצמו מן התענית.(48)
מג. אם חל פדיון הבן בתשעת הימים שבין ר"ח אב לט' באב, מותר לאכול בסעודת הפדיון בשר ולשתות יין.(49)
מד. בפדיון הבן אין מצוה בהפרשה אלא עד שיתננו לכהן, ולכן אם אבד הכסף חייב ליתן לכהן מעות אחרים.(50)
(1) רמב"ם פרק יא' מהלכות בכורים ה"א וה"ו . שלחן ערוך יורה דעה סימן ש"ה סעיף א'. שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף א'. ואם הוא בכור רק מאביו אינו צריך פדיון, כמובא בסעי' יג.
(2) שלחן ערוך שם סעיף טו'. שובע שמחות שם סעיף ב'.
(3) קידושין דף כט. שובע שמחות שם סעיף ג'. דרך אמונה פי"א מהלכ' בכורים ס"ק ח.
(4) שובע שמחות שם סעיף ז'. פדיון הבן כהלכתו פרק א' סעיף ח'.
(5) שובע שמחות שם סעיף ד'.
(6) שובע שמחות שם סעיף ט'.
(7) שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף ו',יא'.
(8) שובע שמחות שם סעיף יג'.
(9) פדיון הבן כהלכתו פרק א' סעיף ט'.
(10) רמב"ם שם ה"ה. יבי"א ח"ז יו"ד סי' כח. שובע שמחות שם סעיף טז'.
(11) רמב"ם שם הי"ט. האשכול סימן מב'.
(12) רמב"ם שם ה"ג. האשכול שם.
(13) שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף מ/ב אתרוג עדיף כיון שהיא מצוה עוברת. דרך אמונה שם ס"ק כג.
(14) קידושין כט. יביע אומר חלק ז' יו"ד סימן כח. שובע שמחות שם סעיף טו'.
(15) רמב"ם פרק יא' מהלכות בכורים הלכה ב'. שלחן ערוך יו"ד סימן ש"ה סעיף יז'. שובע שמחות שם סעיף יז'.
(16) רמב"ם שם הלכה טז. שלחן ערוך שם סעיף כד'. שובע שמחות שם סעיף יח'. ובענין אם היה ניתוח והתברר שהולד נפל עיין בשובע שמחות שם סעיף יט'.
(17) שובע שמחות שם סעיף כ'. דרך אמונה שם ס"ק קה.
(18) שובע שמחות שם סעיף כא'. דרך אמונה שם.
(19) שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף כב'.
(20) שובע שמחות שם סעיף כג'.
(21) יבי"א ח"ז יו"ד סי' כז, דלא כר' משאש זצ"ל. וכן הביא בשו"ת ארחות יושר בתשובה לר' משאש, תשובה ו', דלר' משאש יעשו פדיון ללא ברכה. שובע שמחות שם סעיף כה'.
(22) רמב"ם פרק יא מהלכות בכורים הלכה ט' י'. שלחן ערוך יורה דעה סימן ש"ה סעיף יח'. שובע שמחות שם סעיף לא'-לב'. שו"ת הרא"ש כלל מט'. בן לויה הנשואה לישראל פטור מפדיון, כיון שתלאו הכתוב "בפטר רחם" דאזלינן בתר האם.(בכורות ד)
(23) כתובות דף קב ע"א. בכורות דף נא ע"א. רמב"ם שם הלכה ו. שלחן ערוך שם סעיף ג'. שובע שמחות שם סעיף מב'.
(24) שובע שמחות שם סעיף מא'.
(25) רמב"ם שם ה"ו, שפודין בין בכסף בין בשווה כסף, אבל לא בקרקע לא בעבדים ולא בשטרות (שטר חוב על אחרים). שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף מה'.
(26) שובע שמחות שם סעיף מד'. כהן המוכר את המטבעות לכל הרוצה לפדות אצלו, יזהר שלא למוכרן פחות משווין דהוי ככהן המחזר בבית הגרנות,דרך אמונה שם סא.
(27) שובע שמחות שם סעיף מו'.
(28) שובע שמחות שם הערה מו'.
(29) רמב"ם שם ה"ח. שלחן ערוך שם סעיף ח'. שובע שמחות שם סעיף מח'. ויצבור יוסף פרק ה' סעיף פה', שסכנה לילד כשנותן על מנת להחזיר. וכן כתב בשובע שמחות סעיף מט'. רשאי הכהן לסרב לקבל הפדיון במתנה ע"מ להחזיר, דרך אמונה שם ס"ק יז.
(30) שובע שמחות שם סעיף נ'.
(31) שובע שמחות שם סעיף נב' נג' נד'. ומותר לתת פדיון הבן לכהן בעל מום, דרך אמונה שם ס"ק ב. כהן שפדו אצלו והתברר שאיננו כהן, צריך לחזור ולפדותם, והכהן צריך להחזיר את הכסף, דרך אמונה שם ס"ק ב.
(32) שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף נה' נו' נז'.
(33) פתחי תשובה יו"ד סי' ש"ה ס"ק ד.דרך אמונה שם ס"ק א. שובע שמחות שם סעיף נח'.
(34) רמב"ם שם ה"ז. אשכול בשם בעל הלכות סימן מב'. שובע שמחות שם סעיף סא'.
(35) שלחן ערוך יו"ד סימן ש"ה סעיף יא'. שובע שמחות שם סעיף סב' סד'. ומרן הגר"ע יוסף שליט"א נתן סימן פשוט, מיום הלידה עוד יומיים. כגון: ילדה ביום שלישי הפדיון יהיה ביום חמישי לאחר ארבעה שבועות, ותחילתו ביום רביעי בלילה. בדרך אמונה שם ס"ק קח, ובשובע שמחות שם כתב, שיפדנו במוצאי שבת.
(36) יביע אומר חלק ו' יו"ד סימן כה'. שובע שמחות חלק ב' הלכות מילה סעיף ז' ח'. דרך אמונה שם ס"ק כד.
(37) רמ"א יו"ד סי' ש"ה סעי' ד'. דרך אמונה שם ס"ק מה.
(38) שובע שמחות חלק ב' הלכות פדיון הבן סעיף סז'.
(39) רמב"ם פרק יא' מהלכות בכורים הלכה ה. שו"ת מהריט"ץ החדשות סי' א.
(40) דרך אמונה פי"א ס"ק לא. ובשו"ת מהריט"ץ החדשות סימן א' הביא שצריכים הכהן ואבי הבן לעמוד כשמביאים את התינוק ובשעת הפדיון.
(41) שובע שמחות שם סעיף עז'. דרך אמונה שם ס"ק כט.
(42) שובע שמחות שם סעיף צו'. דרך אמונה שם.
(43) שובע שמחות שם סעיף צח'. דרך אמונה שם.
(44) שו"ת רביד האברך חלק א' סימן לז'.
(45) שו"ע או"ח סי' תקמ"ו סעי' ד', דלא חשיבי שמחה לגבי זה אלא סעודת נישואין בלבד. שובע שמחות ח"ב עמ' שלז. דרך אמונה שם קח.
(46) שדי חמד מערכת ס' אות נד'. שובע שמחות שם סעיף צט'. ועיין עוד במה שהבאנו במבוא לפדיון הבן עמוד קיט.
(47) שובע שמחות ח"ב עמ' שנ. דרך אמונה שם ס"ק כט.
(48) שובע שמחות ח"ב עמ' שלא. דרך אמונה שם קח.
(49) שובע שמחות ח"ב עמ' שלד. דרך אמונה ס"ק קח.
(50) דרך אמונה שם ס"ק א.