וידבר ה' אל משה לאמר:
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם:
יברכך ה' וישמרך:
יאר ה' פניו אליך ויחנך:
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:
(במדבר ו, כב)
מצינו שבברכת כהנים משתמשים להרבה דברים ולהלן נציג כמה מהן.
א. האב מברך את בניו ובנותיו בברכת כהנים בליל שבת ויו"ט אחר התפילה.
ב. בעיוה"כ קודם שהולכים לביהכנ"ס לתפילת כל נדרי, כתבו האחרונים שאז כל קדושת היום ושערי רחמים נפתחים. (חיי אדם)
ג. נהגו גם בפדיון הבן שהכהן מברך את הבן הפדוי בברכת כהנים. (אבודרהם,כל בו)
ד. נהגו שהמלווה את חבירו מברכו בברכת כהנים, שיש בזה סוד לויה. (מטה משה סי' שצ"ז)
ה. וכן נהגו בברכת חתנים. (תורה תמימה במדבר כג, לא)
ו. בקריאת שמע על המיטה נהגו לומר פסוקי ברכת כהנים, והטעם שמסוגלים לבטל חלומות רעים.(טור סי' רל"ט)
ז. בתפילת הדרך מוסיפים פסוקי ברכת כהנים, לפי שיש בהם סוד לויה. (מטה משה סי' שצ"ז) (נשיאת כפים כהלכתה).
מובא בספר "החינוך" – משרשי המצוה שחפץ ה' בטובו הגדול לברך עמו ע"י המשרתים החונים תמיד בית ה' וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום ובזכותם תחול הברכה עליהם. ואם תשאל למה יש צורך בברכת הכהנים, שה' יברכנו ישירות? אלא שצריך שע"י הכשר מעשינו יגיע אלינו השפע לכן צוונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה ושנשאל אותה ע"י המשרתים הטהורים.
ור' אהרן מקרלין מתרץ, שה' יתברך שהוא צופה כל הנסתרות עד סוף כל הדורות, רואה לפעמים מראש כי באם יתעשר אדם פלוני סופו לסטות מדרך היהדות, או שיתמעט עיסוקו בתורה ועבודה, לכן הוא מונע ממנו את העשירות, אולם אם הכהן או הצדיק מברכים אותו, ה' יתברך מסכים עם ברכתם. לפיכך צוה ה' על הכהנים לברך את ישראל, וכאשר יברכו הם יתקיים ממילא "ואני אברכם" – אף שרואה אני כי לא תצמח טובה מזה. (תורת הפרשה).
איתא בשו"ע (סי' קכ"ח סעי' יג') מקרא אותם הש"צ מלה במלה, והם עונים אחריו מלה במלה.
ויש להבין מדוע צריך השליח צבור להקריא לכהנים את ברכת הכהנים תיבה בתיבה, וכי הכהנים לא יודעים בעצמם לומר את שלשת הפסוקים הללו בעל פה ?
והענין הוא כך, ידוע שאין הברכה שורה בדבר שהוא ריק, קודם כל צריך שהאדם בעצמו יתברך בברכות ואח"כ יוכל לברך אחרים, בבחינת טופח על מנת להטפיח. ועל כן בתחילה מקבל הכהן אתת ברכת הקב"ה מהשליח צבור, ולאחר שהכהן מתברך יכול הוא לברך את הצבור.(תורת הפרשה בשם הגר"ע יוסף שליט"א)
"כה תברכו" – פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? – תלמוד לומר: "אמור להם"- כאדם האומר לחבירו. (סוטה לח.)
יש להבין והרי ברכת "יברכך ה' וישמרך" וכו' הוא ענין של בקשה, ואם כן מדוע עומדים הכהנים כשפניהם אל העם, והרי יותר היה ראוי שיהיו פניהם אל ההיכל ולבקש מה' יתברך שיברך את עם ישראל?
וההסבר הוא על פי משל: לאדם שכעס על בנו על רוע מעלליו, עד שהסתיר פניו ממנו וגירשו מן הבית, והנער יצא מן הבית במרירות וצער. הלך הנער אל השכן וביקש ממנו שישתדל להשפיע על אביו שירחם לו, חוס נא על בנך להלבישו בגדים כי הימים ימי קור וחורף. אמר לו האב, וכי אתה רחמן יותר ממני, וכל חפצי להטיב עם בני, ורק מפני רוע מעלליו מסתיר אני את פני ממנו, ובמקום להשפיע עלי, לך אל בני ותשפיע עליו שייטיב את דרכיו, וכמובן שאם ייטיב דרכיו, אסלח, ואתן לו כל טוב שבעולם.
והנמשל: הקב"ה הינו אב הרחמן ורב חסד, ובודאי שטוב בעיניו לברך את עמו ישראל, לכן אמר הכתוב "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" כלומר תאמרו להם לישראל שיהיו טובים ומוכשרים לקבל ברכה, ואינכם צריכים להשפיע עלי ולבקש ממני לברך את ישראל, כי אני בודאי רוצה לברכם, ולכן עומדים הכהנים פנים כנגד פנים, לרמז שיאמרו לישראל שייטיבו דרכם ויהיו מוכשרים לקבל את הברכות. (תורת הפרשה בשם אהל יעקב).
"כה תברכו את בני ישראל"(במדבר ו,כג)
הביא בספר מורשת אבות, על ר' אהרן כהן זצ"ל, מראשי ישיבות חברון, שאמנם היו כמוהו בחכמה. והיו כמוהו גם בצדקה. ואפשר שגם מתחרים קמו לו בשטח עבודתו שבלב, בתפילה. אך חד בדרא היה באישיותו רבת האנפין, בתורה שלא נגרעה בשל עשיית חסד, בחסד שלא הועם בשל התמדה ובשניהם שלא גרעו מעבודת התפילה.
סיפרו אחר מיטתו, כי מי שלא עמד לידו בשעת עבודה שבלב שחו לא חש טעמה של עמידה לפני ה'. ומי שלא שמע את ניגונו שעה שהתפלל לא ידע את שירתה של הנפש. אפשר היה לראות עין בעין כיצד רוצה אותה נפש, חיה יחידה, לחזור אל כור מחצבתה.
על קצות אצבעותיו היה מתרומם בתפילתו וידיו פרושות כלפי מעלה בתחינה לבוראו. יש והיה טופח בידו על העמוד שלפניו. הולך וטופח עד זוב דם. לא הרגיש כי טיפות דם ניגרות מבין אצבעותיו והמשיך בעבודת הקדש שלו.
כשהיה מיוסר בכבלי מחלתו, חלוש ונגוע בכאבים, היה מתגבר כארי לעבודת בוראו. אצל האחרים נשקלת ההתגברות בקימה בשעה הראויה, ואילו אצלו היתה זו התגברות של ממש, התגברות על שר של חולי שריתק אותו בכבלי ברזל אל מיטתו.
או אז היה מתנער ממקום משכבו, וכל כולו להט אש של שלהבת השופכת את שיחה לפני קונה ומתלהטת בערגה וכסופין לבורא עולם.
והרואים ידעו כי אכן, מלאך ה' צבקות הוא, אשר מפיו יבקשו תורה.
"ההכרה כי אני מתייצב לפני בורא עולם, נתנה לי את הכוח להתגבר על חולשתי", הסביר פעם לשואל שתמה על פשר הנהגתו מן השעה שקדמה לתפילה ועד לשעה שהיו ידיו פרושות בתחינתו לפני בוראו.
כשהכבידה עליו פעם מחלתו-היה זה כששהה בבית ההבראה של ועד הישיבות-לא היה מסוגל לרדת ממיטתו למנין, שהתפלל בלעדיו.
לאחר זמן, כשהוקל מצבו, החל להתענין על מקום סמוך שבו יוכל עוד למצוא "מנין" לתפילה ולקריאת התורה. נודע לו כי בפנסיון הנמצא בקצה האחר של בית הכרם, יוכל אולי להשיג מנין. ר' אהרן כלא את סבלותיו ושם את פניו אל הרחוב. היה זה מרחק לא קטן לגוף אכול המכאובים ששרך את רגליו כדי להתפלל בציבור. שעת צהרים כבר הגיעה, ור' אהרן טרם חזר. שליח נשלח לפנסיון, ואמנם ר' אהרן נמצא. ממוטט מאפיסת כוחות. לא עמדו לו כוחותיו כדי לחזור אל בית ההבראה, שכן לשם הגיע בשארית כוחותיו....
כשנשאל אם אמנם יש למסור את הנפש עבור תפילה בציבור, ענה בפשטות: "מצוה חביבה כזו, "לברך את עמו ישראל באהבה" נזדמנה לידי ואבטלנה?!"
"באהבה"...סוד קסמו של ר' אהרן.
אמנם חביבה היתה לו מצוה זו שקיבל מאביו, מצות ברכת כהנים, שהיה שוקד לקיים אותה מידי יום ביומו. היא היתה לו מקור לשמחה של מצוה כשנתבשר כי הישיבה עולה ממשכנה שבסלבודקה בליטא לנחלת האבות שבחברון. הן מעתה יוכל לברך ברכת כהנים מידי יום, ואם לא עלה לארץ אלא בשביל כך דיו. ואף כשלא עמדה לו התאמצותו להתפלל בציבור, והדבר לא עלה לגופו, שהתייסר במחלות ונגעים אחרים, השתדל השתדלות מיוחדת כדי להגיע לחזרת הש"ץ, כדי לברך את עמו ישראל באהבה.
"כה תברכו את בני ישראל"(במדבר ו, כג)
הביאו בספר "טובת יביעו, יש והלב נשבר להאזין לסיפוריהם של יהודים המתלוננים על בעיות פרנסה המתעוררות אצלם השכם והערב. כאן חיכוכים עם שלטונות מס הכנסה, של התקלקל מכשיר יקר שעלותו מגעת לאלפי שקלים, והם אינם יודעים כיצד לצאת מהלחץ הכספי המאיים עליהם.
לכל היהודים הטובים הללו אני נוהג לומר עצה טובה, והיא, שיכוונו את ליבם בברכת כהנים, שהיא סגולה לכל ההשפעות הטובות, וכשמדובר בענייני ממון ופרנסה הרי הפסוק הראשון, "יברכך ה' ", עוסק בענין זה, מאחר והכהנים זכו-כפי שכותב החיד"א – להיות משפיעי הממון על עם ישראל, בגלל הנהגתם הטובה של הלויים במצרים.
הרב חיד"א בספרו "פתח עיניים" כתב בשם הש"ך על התורה שכאשר עם ישראל כולו הצטווה ליטול מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, התאספו בני לוי והחליטו לא לקחת מאומה, שהרי כל ההיתר של עם ישראל ליטול את רכושם של המצרים היה בגלל שכר-העבודה שהיו חייבים להם על מאות השנים שעבדו אצלם כל כך הרבה אנשים, וכיון שהלויים לא השתעבדו, החליטו פה אחד להמנע מביזת מצרים, למרות שהיה מותר להם לעשות זאת שכן הקב"ה בעצמו לא הבדיל בין כלל ישראל ובין הלויים.
התגברות זו בענייני הממון, שאינה קלה כלל ועיקר, הביאה לכך שהקב"ה ראה אותם כראויים להשפיע שפע ברכות על עמו ישראל עד סוף כל הדורות, ולכן הכהנים נבחרו להיות המברכים התמידים של העם היהודי.
אני מייעץ לכל אחד ואחד שיקפיד לשמוע ברכת כהנים, ובשעה שהכהנים פורשים את ידיהם לברך את עם ישראל, שיעמוד באימה וביראה, ויראה עצמו ככלי מוכן לקבל את הברכה.
ברכת כהנים אינה נופלת מברכתו של כל צדיק, שכדי להתברך בה יוכל יהודי לעשות לפעמים דרך ארוכה של מאות ואלפי קילומטרים.
ומן הראוי להעתיק כאן את פירוש הפסוקים בברכת כהנים:
(כפי שמובא במחזור רבא של הימים הנוראים)
יברכך – ישפיע חכמה על ישראל (ולפי מה שהבאנו קודם, מתייחס פסוק זה לענייני ממון).
וישמרך – שיתן בנים לישראל.
יאר – יוסף חיים לישראל.
ויחנך – שיברכך בנשיאות חן.
ישא – שיברכם בעושר וממשלה.
שלום – כמשמעו.
יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחנך
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: (במדבר ו,כו).
מובא במדרש: יברכך ה' בממון, וישמרך בגוף. יברכך ה' בממון, וישמרך מן החטא ע"כ. וקשה מה ענין ממון לענין הגוף? ואפשר לפרש ע"פ מה שמובא במסכת אבות (פרק ב' משנה ז) מרבה נכסים מרבה דאגה. וידוע כי הדאגה היא כסם המוות לגוף. וזהו שאמר יברכך ה'- בממון, ושמא תאמר מה ברכה היא זו?! לזה אמר וישמרך – בגוף, שלא תדאג ולא תכחיש את גופך.
אמר המגיה (ר' פנחס הכהן:( ועוד אפשר לומר ע"פ מה שנאמר: "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו" (איוב ב,ד) וזהו שאמר יברכך ה' בממון, ושמא תאמר אולי יחלה ויצטרך לפזר ממונו לרופא כדי שיתרפא, לזה אמר: וישמרך – בגוף שלא תחלה. עכ"ד.
ואמר עוד יברכך ה' בממון, וישמרך מן החטא, על דרך מה שנאמר: "ובקרך וצאנך ירביון ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך" (דברים ח,יד) כי העושר מגביה לבו של אדם על דרך מה שאמר שלמה המלך ע"ה "פן אשבע וכחשתי ואמרתי" וגו' (משלי ל,ח) (אור החמה בשם קנה אברהם).
מובא בילקוט שמעוני (אות י"א) יברכך ה' בנכסים, וישמרך מן המזיקים. וכן הוא אומר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך (תהילים צא, יא) ע"כ. אפשר לפרש כפי מה שראיתי במעשה שכתוב בספר "נחלי דבש": בעיר פרסבורג היה עשיר אחד שהיה קמצן גדול ולא היה נותן מאומה להחזקת הישיבה, וכדי ליפות עצמו ולהצדיק מעשיו הרעים היה מחזר אחר חסרונות התלמידים ליתן בהם דופי, פעם אחת אמר על בחור אחד מתלמידי הישיבה שהוא בהם דופי, פעם אחת אמר על בחור אחד מתלמידי הישיבה שהוא בחור בלא חי"ת, וכסבור בזה להגיד שהוא בור, שהרי אם נשמיט אות ח' מתיבת בחור ישאר בור. וכאשר ספרו זאת להגאון ר' משה סופר זצ"ל ראש הישיבה אמר: מום שבך אל תאמר לחברך, כי להיפך לאיש הזה חסרה האות ח' מפני שלא נקרא מחזיק, כי הישיבה לא נהנית ממנו אפי' בפרוטה אחת, וכשנקח אות ח' מתיבת מחזיק ישאר מזיק! עכד"ק של ראש הישיבה. וזהו שאמר הכתוב: יברכך ה' – בממון, ולהיות שאם יהיה מן הכת של הקמצנים ולא יחזיק ידי לומדי תורה אז יחסר הח' ממילת מחזיק, ונקרא בשם מזיק, לכן אמרו: וישמרך – מן המזיקים! להיות קמצן, אלא אדרבה יזכה להיות ותרן ומפזר ממונו לצדקה ובמקום מזיק יהיה מחזיק, כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. (אור החמה בשם ויפתח יוסף)
שמעתי מחכם שדקדק מה ראה השי"ת לברך את ישראל בג' ברכות אלו מפי הכהנים דוקא? ואמר מפני שישראל עשו לכהן ג' הטבות לברך ראשון ליטול מנה יפה ראשון ולקרוא בתורה ראשון ולכן נגד ג' ההטבות האלו נתן להם ה' ג' ברכות לברך את ישראל כנגד לברך ראשון – שהפסיד בשבילו ממון לעשות לו סעודה כדי לברך ראשון לכן בירכו בממון וכמו שאמרו במדרש יברכך ה' – בממון. וישמרך – מן המזיקים וכנגד לקרוא ראשון שהוא כבוד התורה לכן ברכו בתורה כמו שכתוב: יאר ה' פניו אליך ויחנך – בתורה. וכנגד ליטול מנה יפה ראשון ברכו בשלום כמו שכתוב: וישם לך שלום. (אור החמה בשם אברהם יגל).
יש לפרש ע"פ מה שמובא בגמרא (תענית ח( אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכמו שכתוב: יצו ה' אתך את הברכה באסמיך – ודרשו תיבת באסמיך נוטריקון דבר הסמוי מן העין. ועוד אמרו חז"ל בגמרא (חולין קה( שאין רשות למזיקין לשלוט בדבר המנוי הספור והמדוד. וזהו שאמר: יברכך ה' – בממון, דהינו בדבר הסמוי מן העין ששם צוה ה' את הברכה, ואעפ"כ וישמרך – מן המזיקין, אע"כ שאין שמירה מן המזיקים אלא בדבר המנוי ולא בדבר הסמוי, והטעם הוא לפי שיאר ה' פניו אליך במאור תורה, וכל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו שנאמר בגמרא (ברכות ה) ע"ש. (אור החמה בשם שיירי מנחה ובכור יעקב).
מובא במדרש: יאר ה' פניו אליך – המאור התורה. ויחונך – שתהיו חוננים זה לזה ע"כ. אפשר לפרש ע"פ מה שכתב הרב הקדוש מהר"א הכהן זיע"א בספר מעיל צדקה משם הרב חס"ל שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו ע"כ. וזהו שאמר: יאר ה' פניו אליך – המאור התורה, והיינו ע"י שתהיו חוננים זה לזה בגמילות חסדים ובצדקות.
ועוד אפשר לפרש ע"פ מה שכתב הגאון מופה"ד החיד"א זיע"א בספרו חוזה דוד, אע"ג שמובא בגמרא (יומא כו.) לא נמצא ת"ח שמורה וזוכה להגיע להורות הלכה למעשה בלי לטעות אלא או משבט לוי או משבט יששכר, מ"מ ע"י צדקה וגמילות חסדים יש כח לכל שבט ושבט לזכות להגיע לזה, ע"ש שהביא סמוכות לדבריו.
וזהו כוונת הכתוב: יאר ה' פניו אליך – במאור התורה, שיאר ה' פניו לכל ישראל במאור תורתו ויזכו להגיע לפסוק הלכה ללא טעות, ואם תאמר איך זוכים לזה שכל ישראל יוכלו להורות ללא טעות והרי רק שבט לוי או יששכר זוכים לזה?! לזה השיב ואמר: ויחונך – שתהיו חוננים זה לזה וע"י הצדקה וגמילות חסדים זוכים כל ישראל להורות ללא טעות בהלכה, ויורו הוראות בישראל.
ועוד מובא במדרש: יברכך ה' – בממון וישמרך – שלא ישלוט בך יצר הרע. יאר ה' פניו אליך – בתורה. ואפשר לפרש בדרך הלצה ע"פ מה שכתב הרב כנסת הגדולה משם מהרי"ל שכשהיה רבינו תם (נכדו של רש"י) לומד, היה מניח לפניו כיס של זהובים כדי שיהיה לבו שמח ורחב לעסוק בתורה, ע"ש. וידוע שהממון הוא גורם להגבהת לבו של אדם ויבוא לידי גסות הרוח וכמו ששאל שלמה המלך ע"ה מהקב"ה: "הטריפני לחם חוקי" (משלי ל,ח) וזהו שאמר: יברכך ה' – בממון. וישמרך – שלא ישלוט בך יצר הרע ע"י הממון אלא תנצח אותו, וע"י הממון יהיה לבך שמח ורחב כדי לעסוק בתורה ויתן לך הארת פנים בתורה לכוין להורות הלכה ללא טעות ותהיה מורה הוראות בישראל. (אור החמה בשם שלמי תודה)
כתב הרב כף החיים ז"ל (או"ח סי' קכ"ה אות י"ד) שכל פסוק מפסוקי ברכת כהנים מכוון כנגד אחד מהאבות ע"ש. ולכן יש נוהגים לאחר פסוק ראשון יברכך ה' וישמרך לומר בלחש בזכות אברהם, ובפסוק ב' בזכות יצחק, ובפסוק ג' בזכות יעקב. ונראה לרמוז כי תיבת "יברכך" גימטריא אבא אברהם. ותיבת "יאר" גימטריא אב יצחק. ותיבות "ישא ה' פניו אליך" גימטריא אב ישראל. ומה שבא הרמז באברהם בלשון ארמית (אבא ולא אב) כי מוצאו מארם, ואולם יצחק ויעקב רמוזים בלשון הקודש (אב) כי מוצאם מארץ הקודש.(אור החמה בשם מוה"ר ר' ינון חורי זצ"ל).
"יברכך ה' וישמרך..." (במדבר ו,כד) מעיר כאן רבנו בחיי בן אשר: שנינו במסכת מגילה (פ"ד משנה א-ב) בימות החול בימי שני וחמישי עולים לתורה שלשה קוראים, וביו"ט עולים לתורה חמישה קוראים, ובשבת עולים לתורה שבעה קרואים. דבר מרומז בשלשה פסוקי הברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך" (שלש תיבות) כנגד ג' קרואים שבימי החול, "יאר ה' פניו אליך ויחנך" (חמש תיבות)- כנגד ה' קרואים שביו"ט, "ישא ה' פניו אליך ויחנך" (חמש תיבות)- כנגד ה' קרואים שביו"ט, "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (שבע תיבות) – כנגד ז' קרואים שבשבת. (תורת הפרשה בשם פרפראות לתורה).
במשניות סנהדרין מצינו (פ"א מ"ב), כמה דיינים צריך בשביל לעבר את השנה, אומר רשב"ג, בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה. ובגמרא מבואר, שאלו השלשה, חמשה ושבעה הם כנגד ברכת כהנים. ג' – יברכך ה' וישמרך, ה'- יאר ה' פניו אליך ויחנך, ז' – ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כוונת הענין: כדי שתוזכר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה. (משניות קהתי).
הביא בספר קונטרס החיים בשם הרב מבריסק: אם היהודים טורחים טרחה גדולה להגיע לרבם לקבל ממנו ברכה, מדוע לא מעריכים את ברכת כהנים שהקב"ה מברך את כל העומדים שם, כמו שמובא בגמ' סוטה דף לח ע"ב.
"ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו, כו) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", והלא אתה נושא פנים לישראל, שכתוב "ישא ה' פניו אליך", אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה:"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.(ברכות כ: )
כתבו בספרים הקדושים שהגמ' מדייקת כאן ואומרת: "והם מדקדקים על עצמם", כי רק כלפי עצמו רשאי אדם לדקדק ולהסתפק במועט, אבל כלפי הזולת יש לנהוג ברוחב לב ולהעניק לכל עני נצרך כדי שביעה גמורה. ויש להבין איזו נשיאות כפים היא לה' יתברך בזה שהם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה? אלא, דרכו של עולם כשמקבל אדם מתנה מאדם חשוב, אף שאינה אלא מתנה פשוטה ופעוטת ערך, עכ"ז נודעת לה חשיבות מרובה מפני חשיבותו של הנותן, בני ישראל נושאים פנים לה' יתברך בזה, שעל אף נתינתו המועטת הרי חשובה בעיניהם עד כדי לברך עליה, לפי שחביב ויקר עליהם הנותן. לפיכך גם ה' יתברך נושא להם פנים, ומקבל עבודתם אפילו שהיא פעוטה, ובזה מראה להם חשיבותה בעיניו, מדה כנגד מדה.(תורת הפרשה בשם ויאמר אברהם)
והביא ר' אהרן זכאי שליט"א בספרו חדוות החיים- ואני תפילתי על תפילתו של הצדיק המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל, שבנשיאות כפים נשא הצדיק את עיניו הטהורות, ובחן במבטו הזך את כל המתפללים ששהו בבית הכנסת. דבר זה נשנה מדי יום, ואמרו יודעי דבר, שבהתבוננות הזו התכוון הרב להשרות שפע קדושה ויראה למתפללים עמו.
בין הלומדים את תורת האמת, היה מקובל מזרע הכהונה, ורבי מרדכי שרעבי נתן עיניו בו ולמדו את סדר כוונות נשיאות כפים להרש"ש הקדוש. כשעמד הלה על הדוכן וברך את הקהל, עשה זאת על פי הכוונות, כשאחד החברים עומד לפניו ופותח עבורו מתחת לטליתו את סידור הרש"ש.
הרב שרעבי הקפיד מאד שהכהנים לא יעמדו על גבי הקרקע, שהרי לא לחינם אמרו חז"ל, שהכהנים צריכים לעלות לדוכן. וכאשר מדרגת ההיכל לא הספיקה לכולם מריבוי הכהנים, ציוה שיעמדו על גבי ספסלים.
אומר החיד"א בספרו "דבש לפי" (מערכת ש'-שלום) אחר ברכת כהנים חותם בשלום שאם אין שלום כל הברכות אינם כלום. ואומר טעם לזה שהקב"ה דן את האדם לפי מידותיו וכשהוא בשלום עםכולם גם למעלה אין רשות למקטרגים לקטרג עליו, וזהו שאמר ר' שמעון בר יוחאי- "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום" דהיינו שהשלום גורם שהברכות יתקיימו.
ושמעתי בשם מו"ר הגר"ע יוסף שליט"א, מדוע מברכים הכהנים על נשיאת כפים בלשון רבים "אשר קדשנו", ואילו עצם הברכה היא בלשון יחיד "יברכך וכו' "? והסביר משום שלברך באהבה חייב להיות רק לאחד, לכן מברך את העם בלשון יחיד, שכשכולם באהבה כאחד אז תחול הברכה באהבה.
וכן אמר האדמו"ר מסאסוב ברכת כהנים נאמרה בלשון יחיד, כי הברכה העיקרית הנחוצה לעם ישראל היא האחדות, בכח האחדות יוכלו בני ישראל להתגבר על כל הקשיים.(וכן בספר עוללות אפרים)
ובחשיבותה של ברכת כהנים מספר רבי שלום שבדרון זצ"ל (שאל אביך ויגדך) הגאון מבריסק, בשנות שבתו בירושלים, נהג להתפלל במנין מצומצם בביתו, ובתקופה הראשונה היה מספר המתפללים אצלו מצומצם ביותר, וגם עוד לא היה כהן קבוע במנין זה, שיוכלו להתברך בברכת כהנים בכל יום כמנהג ארץ ישראל.
כשהתקרב ראש השנה, מצא הרב כהן אחד שהסכים להתפלל במנינו לתפילת מוסף. והנה, הגיע ראש השנה, ואותו כהן שהתפלל במקום אחר תפילת שחרית, התמהמה ולא הספיק להגיע לשעה היעודה, כנראה משום שהאריך בתפילת שחרית כיאה לימים נוראים.
קהל המתפללים בבית הרב כבר היה חסר סבלנות, והיו שהציעו להתחיל בתפילת מוסף ללא הכהן, אך כמובן, ששאלו על כך את הרב, והוא הורה לחכות עד לבואו של הכהן. כשהעיר מאן דהוא שיש בזה טירחא דציבורא, לא הגיב על כך ושתק. הבינו כולם כי צריך להמשיך לחכות, כעבור זמן מה הגיע הכהן והתחילו בתפילת מוסף. בסיום התפילה פנה הרב לקהל המצומצם שעמד לידו ואמר: יש לכם עוד ללמוד הרבה מהחסידים, שהרי מוכנים הם לכתת רגליהם למרחקים אפילו בקור ובשלג בחום ובשרב ובכל תנאי שהוא, ולפעמים אפילו בנסיעה הנמשכת מספר חדשים, הכל כדי להגיע לרבם הנערץ עליהם ולזכות בברכתו, והנה כאן, הרי מקרא מלא בתורה הוא: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", ברכה כה גדולה כמו "ברכת כהנים" – ואתם אין לכם סבלנות להמתין ולו כמחצית השעה?!...
הביא בספר "אהבת חיים" פרשת ויחי, מעשה מספר יראים. על כהן אחד בלי בנים, שהיה נכנס בכל יום בבתי כנסיות שהיו שם כמה מנינים, והיה נכנס בחדר אחד ומברך ברכת כהנים ויוצא, ונכנס בחדר השני ומברך שם ברכת כהנים ויוצא, וכך נכנס בכל החדרים ומברך שם ברכת כהנים, ובמילת שלום היה מאריך קצת בשמחת לבו. ולעת זקנותו זכה בבן יחיד וגדל אותו עד שהיה בן שלש שנים, והלך הכהן לבית עולמו.
באותם הימים היה שם צדיק שהיה מגדל ילדים עזובים, והיה מחנכם על פי התורה, וכשגדלו היה מלמדם מלאכה, כדי שיתפרנסו מיגיע כפם ולא יצטרכו לבריות. והנה צדיק זה ראה את היתום הזה עזוב ומוזנח, זכר את אביו הכהן נכמרו רחמיו עליו, אסף אותו אל ביתו ויגדל אותו וילמדהו תורה, וכשגדל למדו את מלאכת החייטות, ואח"כ חיתן אותו ושלחם לשלום, מצא לו הבחור עבודה טובה באחת העיירות והתיישב שם, ומדי שנה בחג הסוכות בא אצל הרבי ומבקרו.
והנה יום אחד היה יושב בחנותו, נכנס אליו איש אחד לבוש בגדי משי ותכלת ומשקפי זהב על עיניו כאחד העשירים הגדולים. התברר לו שהוא מכירו והיו שכנים מאותה העיר, וסיפר לו שנסע לאמריקה ושם נתעשר עושר גדול, ושכנעו שיסע גם הוא לשם, נכנסו הדברים בלבו, הלך וספר לאשתו את הענין, אמרה לו לך אל הרב שלך ותתיעץ עמו. וכן עשה, ויאמר לו הרבי, לך לך מארצך וממולדתך, ושלח אותו בברכה זו, וכן אשתו ברכה אותו גם היא לך לשלום ותצליח בכל מעשיך. נסע לאמריקה והצליח שם בעבודתו ובמשך זמן מועט צבר לו כסף רב, ונסע חזרה לביתו, כשירד ליבשת ארץ מולדתו עלה בדעתו שכל העושר בא לו בגלל ברכת רבו, לכן החליט טרם ילך לביתו ללכת אל הרבי.
באותו לילה התארח אצל הרבי, ובבוקר הוציא מתנה 50 דולר לתת לרבי, והרבי לא הסכים לקבל, ואמר לו, מה אתה חושב שאני צריך ממך צדקה, אמר לו: והלא אני מחוייב לתת לך, שהרי כל מה שהרווחתי בא לי על ידי ברכתך, אמר לו: וכמה הרווחת בנסיעה זו? אמר לו: 5000 דול, אמר לו הרבי: אני חושב שכל הכסף שייך לי, כי עליך לזכור כל מה שעשיתי למענך מקטנותך עד שנשאת, ועתה שנעשית עשיר ואני זקנתי שייך לי הכסף הזה. הוציא בן הכהן את כל הכסף ונתן לרבי בשמחה ובטוב לבב, והרבי נתן לו סל קטןותוכו ככר לחם צידה לדרך, ושני דולרים עבור הוצאות הדרך, ושלח אותו לביתו, וינשק בן הכהן את ידי הרבי והלך לדרכו בידים ריקניות ובלב שמח.
והנה באמצע הדרך הקיפו שודדים את השיירה ושדדו כל מה שהיה להם, וכשהגיעו אליו ראו שאין לו כי אם סל וככר לחם עזבו אותו לנפשו, וכשהגיע לביתו יצאה אשתו לקבלו בפנים צוהלות, והוא התבייש מאשתו שלא הביא לה אפילו שווה פרוטה, אבל לפני שהספיק לדבר היא קדמה אותו ואמרה: לפני שעה הגיעה אלינו הודעה שאלך לבנק וקבל 5000 דולר, וישתומם האיש מי שלח את השיק הזה? אך כשהביאו את השיק ראו שהיה חתום עליו הרבי, אז הבין שהרבי שלו הוא בעל רוח הקודש, וידע שיהיו שודדים בדרך, לכן לקח ממנו את הכסף ושלח לו שיקבלו ע"י הבנק.
וכל זה בזכות אביו הזקן שהיה מברך את ישראל, והיה מאריך בשלום, כן הקב"ה נתן להם עושר וכבוד, והשלום תמיד היה ביניהם, לכן כל כהן צריך שיברך את ישראל בשמחה ובחפץ לב ובעין טובה, וזה יעזור לו או לזרעו אחריו כמו שראינו במעשה זה, וכשם שהוא מברך את ישראל כך הוא מתברך, כמו שנאמר "ואני אברכם".
אמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שמברך מתברך, ושאינו מברך אין מתברך, שנאמר: "ואברכה מברכיך"(סוטה לח:)