נאמר בפסוק "וְקִדַשְׁתוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב…" (ויקרא כא,ח). והביא ספר "החינוך" מצוה רס"ט, מצוה לקדש זרע אהרן, כלומר, לקדשם ולהכניסם לקרבן, וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.
ומשרשי המצוה: לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדנו הכהנים, נזכור ונקבע במחשבתנו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעלה והרצון הטוב, תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו והוא חפץ בברכה כאשר הודעתנו כמה פעמים.
הביא בספר כת"ר בתורה, כתוב בכהנים "קדושים יהיו" "והיו קודש" "קדוש יהיה" "וקדשתו" וכו', למה הוכפל הענין במילים שונות ? ואפשר לבאר ע"י משל : שר אחד צווה לאנשי עירו לתת לאוהבו כך וכך דינרי זהב לחדש בשביל פרנסתו, הדבר היה קשה לאנשי העיר שאמרו : אם האיש מצא חן בעיני השר שיתן לו משלו אפי' שניים, אלא שהשר ההוא היה נבדל מאנשי העיר בלשונו ובעסקיו והיה נכבד מאוד עד שאין איש יכול להיכנס אליו להביא לו מתנה, לבד מאותו האיש אוהבו שיודע את לשונו ורק בזכותו יכולים בני העיר להתקרב אל השר. אם כך, בודאי לא יכבד על בני העיר עול פרנסת האיש הזה. אדרבה, יערב להם להעניק לו מברכת ידם, כי נפשם יודעת הטובה שתבוא להם ממנו כי בצלו הם חיים, והנמשל : הכתוב מצוה אותנו להעניק לכהנים עשרים וארבע מתנות ולכבדם בכל דבר, מפני שהכהן נבחר על ידי ה', ועוד, קורבנותינו לא יתקבלו מידינו לה' אלא מידי הכהן, שהוא המקריב והמגיש את אשי ה' שאנו מקריבים לפני המקום, לכן "וקדשתו" "והיו קודש" – מגיע להם המתנות והכבוד ואין לנו לערער על כך. זאת אומרת שהכפילות בפסוקים באה להעיד על חבוב ה' לכהנים שהם השליחים שלנו אל הקב"ה. (עיבוד ממדרשים. ויאמר אברהם פרשת אמור).
והביא בספר תורת הפרשה "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם" (ויקרא כא,ח) ענין וקדשתו הוא על פי הידוע, שלפעמים הדור גורם לצדיק מניעת קדושה אף על פי שהצדיק מצד עצמו ראוי לקדושה, וכפי מאמרי רבותינו בכמה מקומות "שאין דורו ראוי", וכן כשאמרו על הפסוק "אשר נשיא יחטא לאשמת העם" שהחטא של הנשיא הוא לאשמת העם. וזהו שאומר הכתוב "וקדשתו", כלומר שבישראל תלויה קדושת הכהנים העומדים לפני ה', ומפרש הכתוב "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", כי רצונו של הקב"ה הוא להטיב לבריותיו, וזו ההשפעה יורדת ע"י הצדיק שממשיך ברכות לכנסת ישראל ע"י עבודתו, ואם כן כאשר יתקלקל על ידי מעשיך, יהיה מגיע החסרון גם לך, ולכן תראה שיתקדש על ידך (תולדות אדם).
ומסופר על ר' יעקב קניבסקי, הסטייפלר זצ"ל, שליל שישי אחד נכנס לאולם ישיבת בית מאיר בחצות לילה, ובקש מאחד הבחורים, האם יכול ללוות אותו לישיבת פוניבז', ואמר שיקרא לעוד בחור, והשני היה כהן, וכמדומה, שרבנו דן אם זה נקרא להשתמש בכהן. (הליכות והנהגות ממרן בעל הקהילות יעקב זיע"א).
אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם, שנאמר "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".(שמות רבה לח, א)
שאלה: במה זכו הכהנים לכל הכבוד הזה ?
הביא בספר "טובך יביעו" פרשת כי תשא, שהגה"צ רבי אליהו שוועב, סיפר שנכנס פעם אל "הכהן הגדול", רבן של כל ישראל, החפץ חיים זיע"א. והנה פונה אליו החפץ חיים בשאלה: "אתה אינך כהן וגם לא לוי, אלא ישראל, נכון" ? כשהשיב ר"א שוועב בחיוב, המשיך החפץ חיים ואמר: "אבל אתה יודע שאני כהן" ?… התפלא מאוד הגר"א שוועב לשם מה מזכיר לו הח"ח את הדבר הידוע לכל. אבל רבי ישראל מאיר הכהן לא הותיר את המשגיח בפליאתו. "אתה יודע", אמר לו הח"ח, "עוד מעט יבוא משיח. הוא בטוח יבוא. זה יקח עוד יום, עוד יומיים, אך בסוף הוא יבוא, וכל עם ישראל יעלו לירושלים לקבל את פניו. כולם יידחקו אצל שריד בית מקדשנו, אך הלויים יפרידו בין הכהנים לבין הישראלים שלא יורשו לעבור את השער להר הבית.
"אתה יודע איזו קנאה אדירה תהיה אז אצל הישראלים", המשיך הח"ח. גם הם ירצו בכל מאודם לעלות להר הבית ולראות את המחזה לו המתינו אלפי שנים. ולא יעזור להם מאום. הלויים יעמדו בשער ויחסמו בפניהם את הכניסה.
"ומדוע באמת הכהנים יהיו מיוחסים יותר" ? הקשה הח"ח. מדוע הם יורשו להיכנס ולא הישראלים ?
בגלל מה שקרה לפני אלפי שנים, כאשר משה רבינו הכריז "מי לה' אלי". הסבא שלי הזדרז מיד והתייצב לפני משה, והסבא שלך ושל יתר הישראלים לא עשו זאת. לכן התקדשו הכהנים בקדושה עולמית וגם לאחר שחלפו אלפי שנים יתירו לנכדים שלהם להיכנס לשער הר הבית.
מעשה אחד שאירע לפני אלפי שנה משפיע עד היום !
והוסיף הגר"י זילברשטיין שליט"א: הרי לכל אחד מזדמנים רגעים כאלה בהם הוא שומע בבירור בת קול מלחשת באזניו ובלבו "מי לה' אלי", והוא יודע שהרגע הזה מוכשר לעליה ולהתקרבות לה'. אם יתפוס את עצמו בידיים ויעשה את מה שצריך לעשות, הרי שזכות זו תעמוד לו לא רק בדורו וגם לא רק לבניו ולנכדיו, אלא אלפי שנים מאוחר יותר תתייצב זכות זו ותגן על צאצאיו מפני כל צרה וצוקה.
שאלה: מדוע אין מברכין על מצות "וקדשתו" ?
כתב בספר "לקוטי שושנים":
טעם א' - הואיל וברכה נתקנה רק במצוה שיש בה זמן, שפעמים חייב ופעמים אינו חייב, לכן כשמגיע זמן חיובם צריך לברך על עשייתה מחמת חיבוב. אבל מצוה שלעולם חייב בה, ואין זמן שנפטר ממנה שאין כאן חיבוב, לכן אין מברכים על מצות "וקדשתו" לכבד את הכהנים כי לעולם חייבים במצוה זו.
טעם ב' - שברכה נתקנה דוקא על מצוה שאין היא תלויה בדעת אחרים. אבל מצוה שתלויה בדעת אחרים, כגון: במצות כבוד כהן לקדשו ולהקדימו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, שהיא תלויה בדעת אחרים. כי יש ביד הכהן לעקור מצוה זו, כגון שהוא מוחל על כבודו. לכן לא תקנו ברכה ע"ז כמו שמצינו בכבוד אב ואם שיש בידם למחול על כבודם ולכן לא תקנו ע"ז ברכה.
"וקדשתו", מובא בספר תורת החיד"א, יתכן לפרשו דמה שאמרו בבבא בתרא דף ק"כ הלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין, לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא, הא דלא פליג ליה רביה יקרא, ואמרינן ביומא פרק בא לו, דחזן הכנסת נותן לראש הכנסת וראש הכנסת נותן לסגן וכו', ופריך דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב, ומשני, כלהו משום כבוד דכהן גדול.
וזה שאמר "וקדשתו" לפתוח ראשון ולברך ראשון כמו שאמרו חז"ל, וכי תימא הא אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומלוא כל הארץ כבודו ואיך אחלק כבוד לכהן לפני ה', לזה אמר "כי את לחם אלהיך הוא מקריב", כלומר היכא דפליג ליה רביה יקרא חולקין, ואני חלקתי כבוד לכהנים כמו שאמר הכתוב "את לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קדש", ונמצא דבקרבתם לפני ה' לקרבנות אני מקדשם. וכיון שאני חולק להם כבוד ומקדשם גם אתה וקדשתו, ועוד "קדוש יהיה לך כי אני ה' מקדשכם", רמז תירוץ הש"ס פרק בא לו, כלהו משום יקרא דכהן גדול, וזה שאמר "קדוש יהיה לך", מסיבה "כי אני ה' מקדשכם", ואתה נוהג בו כבוד לכבודי, כי קדוש אני ה' והוא משרת לפני, ובכי האי גוונא שרי.(ראש דוד).
המבייש את הכהן ענשו יותר ממבזה שאר ישראל.
(שו"ת הריב"ש סי' צ"ד מכיון שוקדשתו היא מצות עשה מן התורה).
הביא בספר יסוד ושורש העבודה (שער ח פ"ט) בכוונות העולים לתורה, ראשון לציון הנה הנם בטובות הבורא וחסדו העודפת על בני אהרן הכהנים, כי בם בחר ה' מכל שבטי ישראל וקדשם בכל מיני קדושתו של אהרן, קדושה יתרה מכל עם קדוש הישראלי. אף בזמן שאין בית המקדש קיים הבדילם מכל טומאה באזהרת: בל תטמאו למתים! ובאשה שמר להזהירו באזהרת גרושה, זונה וחללה, ובם בחר ה' לשרתו ולברך בשמו לעמו ישראל בשלש ברכות שבפסוק "יברכך", לקיים בזה שלש מצוות עשה. ואותנו צוה ה' במצות עשה של "וקדשתו" לכבד זרעו של אהרן בכל מיני קדושה וכבוד: לברך ראשון ולפתוח ראשון, ושאר עניני כבוד, הנה כי כן יברך גבר ירא ה' מזרע אהרן הוא בכל עת אשר עולה על דעתו שבראו הבורא יתברך שמו בחלק המקודש כנ"ל, יתן מחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה על זה, וביחוד בשעה ובעת שהכהן עולה ראשון...