דברינו בהקדמה זו אינם פסק הלכה למעשה
בהקדמה זו נבוא בעהשי"ת להביא לפני הקורא שבח הכהנים אשר בחר בהם הבורא מכל השבטים לעמוד ולשרת לפניו, ולברך את עם ישראל.
תחילת הענין מספר שמות פ' בא פי"ג פסוק ב, אומר ה' "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא". מבאר הרב לב רחב, זכיתי אותם לעצמי, ע"י שהכיתי בכורי מצרים, והצלתי את בכורי ישראל.
ובפרשת כי תשא פ' לב פסוק כו, אחר חטא העגל, כתוב "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי", כותב שם רש"י, מכאן שכל השבט כשר, (יומא סו). כותב שם הרב לב רחב, לא נמצא אף שבט שכולו לה', רק שבט לוי נאספו כולם אל משה.
ובספר במדבר פרשת בהעלתך פ"ח פסוק ו, "וידבר ה' אל משה לאמר קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם". וממשיך שם בפ' טז, כי נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רחם בכור. וביאר שם הרב לב רחב, מופרשים המה לי, הן לתפקידים קלים, הן לתפקידים קשים, נתונים המה לי מתוך בני ישראל מכל השבטים, הן בדור הזה, הן בדורות הבאים, כי הם ממלאים את מקום הבכורות.
ואומר שם ה' בפ' יז, "כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי". כותב שם הרב לב רחב, כאשר הכיתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי ובזכות זה הם ניצלו ממיתה.
ושם בפ' יח, אומר ה' "ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל". מבאר שם הרב לב רחב, בגלל מה שקרה בענין העגל, אני רוצה לקחת את הלוים שהם יעבדו במקום כל בכור בבני ישראל, שהיתה עד אז העבודה בבכורות.
ושם בפ' יט, בא שלב נוסף בבירור ואומר ה' "ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד עבודת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש". מבאר שם הרב לב רחב, אני נותן ומוסר את הלוים ברשות אהרן ובניו הכהנים, ובעל כרחם יקבלו את המתנה הזאת, כי את הלוים בחרתי מתוך בני ישראל לעבוד ולמלא את תפקיד העבודה המוטל על בכורות ב"י - העבודה באהל מועד, ולכפר על ב"י.
וכן מבאר בספר שמות רבה פרשה לז אות ה, מכל הארצות בחר הקב"ה בארץ ישראל, מארץ ישראל בחר בבית המקדש, ומבית המקדש לא בחר אלא בבית קדש הקדשים, כך לא בחר הקב"ה אלא בישראל, ומישראל לא בחר אלא בשבט לוי, ומשבט לוי בחר אהרן שנאמר, ובחור אותו מכל שבטי ישראל, לכן נאמר "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך".
ובספר שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק ב, מצוה ה' "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת". (ראה ספר המצות להרמב"ם מצוה לג).
כותב שם הרמב"ן, לשם מה בגדי הכבוד האם רק עבור הקרבנות, לזה מצינו במשה ששירת בבגדי לבן, לכן אינם אלא לכבוד למשרת קבוע בבית ה' לפאר מקום המקדש שיהיה מכובד לכבוד ה. וכ"כ הרב לב רחב, שיהיו לכבוד ולתפארת כמו בגדי מלכים, ואסור שיהיו בגדיו מרושלים, לכבוד התפקיד, ולכן צריך לעשותם מפוארים, ושיהיה מורא הכהן על תלמידיו. וכ"כ המעם לועז שם, שיהיו מכובדים ומפוארים בבגדים האלו שהם יקרים ביותר שהם בגדי מלכות, וכן אנו רואים שבשעה שעשה אחשורוש משתה גדול לכל שריו ועבדיו והראה להם יקר גדולתו ותפארתו, לבש בגדי הכהן הגדול שהיו ברשותו אחרי שחרב בית המקדש, והניח את בגדי מלכותו ולבש בגדים אלו, לפי שהיו יקרים יותר וחשובים יותר.
ועוד כתב בענין זה בתנחומא סימן יג, וזה הדבר אשר תעשה להם, להם את עושה ואין את עושה לאחרים, לשבט הזה את עושה ולא לאחר, לכהן לי, אמר רבי מנא ברבי בשם רבי אליעזר כל מקום שנאמר לי לעולמי עולמים, כמו שאמרנו בסדר תרומה סימן ג, כל דבר שאמר הקב"ה בתורה לי, ישנו בעולם הזה ולעולם הבא והיו לי הלוים לעולם הזה ולעולם הבא, שם סימן ד, כל דבר שנאמר לי, יש בה ברכה.
ועוד כתוב בספר שמות בפרשת פקודי פרק מ פסוקים יג- טו, אומר ה' והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אותו וקדשת אותו וכהן לי: ואת בניו תקריב וכו', ומשחת אתם וגו' וכהנו לי והיתה להיות להם מושחתם לכהונת עולם לדורותם. מבאר שם הרב לב רחב, עם המשיחה הזאת תחול עליהם הכהונה היום ולעולם לדורותם, ואין צורך למשוח עוד את זרעם וזרע זרעם, גדולתם של הכהנים היא נצחית.
כתוב בספר ויקרא פרק כא פסוק ח, "וקדשתו כי לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם". שם רש"י קדוש יהיה לך, נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה. שם אור החיים, אני ה' מקדשכם, נותן טעם לחיוב ישראל בדבר זה כי באמצעות קדושת ה' ב"ה ישרה שכנתו בתוכנו ומקדש אותנו, ואם אין כהן, אין עבודה ואין מקדש ואין שוכן.
ועוד ענין חשוב שיש לציין לזכות הכהנים, ראה בספר במדבר פ' שלח לך פי"ג פסוקים ג – טז, ותמצא שמשבט לוי לא היה בין ראשי המטות ששלח משה רבנו ע"ה, לתור את הארץ, דבר חשוב שהתורה לא מציינת אותו וכן המפרשים לא עמדו על זה ששבט לוי ובני אהרן לא היה להם חלק בזה, לכן השכינה יכולה לשרות עליהם, והם המשפיעים ברכה לישראל ורק מי שנמנה עליהם אשר עמד בכל הנסיונות הקשים ועמדו בנאמנותם לבורא, רק מי שמזרעם יכול להכנס לפנים למקום הקדוש ביותר בעולם שאין עליו לא חטא העגל ולא ממוציאי דבת הארץ, רק הם יכולים להתקרב כל כך קרוב לבורא ולהעביר ממנו יתברך את הברכה לכל העם, הם המתווכים בין ה' לעם ישראל עד היום. ואוי להם לכפויי הטובה ועזי המצח ומזלזלים בזרע אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום ונתלים כביכול בכבוד התורה, ודי בזה, ואולי אני משוחד שאני מזרע אהרן, על פי עדות העידו שלסבי זצ"ל היה תעודת יחוס עד לעזרא הסופר (שכחתי את השם הפרטי של העד אך הוא גם כן כהן וגר היום באשדוד).
ונזכיר את המעשה המפואר של בני אהרון בפ' בלק פרק כה פסוק ז, "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו". שם פסוק ח, "ויבא אחר איש ישראל וגו' ותעצר המגפה מעל בני ישראל".
וממשיך הענין בפרשת פנחס שם פסוק י - יג, וידבר ה' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאתו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל. ( ראה עוד בספר מלאכי פ"ב פסוקים ה-ו ).
ובספר זכריה פרק ד פסוק יד, ויאמר אלא שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. שם רש"י, שני בני היצהר קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה: העומדים על אדון כל הארץ, לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם.
יהי רצון שתתקבל תפילתנו, כונן בית מקדשנו על מכונו, והשב כהנים לעבודתם, ולוים לדוכנם לשירם ולזמרם, במהרה בימנו אכי"ר.

ומובא בגמרא מעשה בחכם במסכת מגילה פ' בני העיר כז ע"ב, כח ע"א, שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים, אמר להם לא קדמני אדם לבית המדרש ולא ברכתי לפני כהן.
וכותבים שם תוס' שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים וכו', שם ד"ה כי קאמר וכו' כלומר שהכהן נמי תלמיד חכם, אמנם אינו חשוב כמותו, ואפי' הכי לא היה רבי פרידא רוצה לקרוא לפניו, וגם צ' לומר דשאר כהנים היו כפופים לרבי פרידא, דאם לא כן לא הוי רבותא, כדחזינן בפ' הניזקין וכו' ועוד יש לומר דהא דאמר התם דרב הונא לא הוה קרי בכהני אלא משום דשאר כהני כייפי ליה, היינו דוקא בשבתות ויו"ט, דאיכא כינופיא, אבל בב' וה' קורא שפיר בפני כהן, אע"ג דלא הוי גדול כל כך, וכדיוקא זה יש בהדיא פרק הניזקין, ורבי פרידא לא רצה לקרות בפני כהן אפי' בשני וחמישי, ורש"י פירש דהכא מיירי בברכת המזון, והכי נמי משמע לישנא דלא ברכתי, מדלא קאמר ולא קריתי, וברכת המזון לא נתקן להן משום דרכי שלום, ואפי' הכי לא היה רוצה רבי פרידא לברך לפני הכהן. ( וכל שכן בקריאת התורה )
שם לב ע"א, אמר ר' שפטיה א"ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ס"ת, הגולל נוטל שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ס"ת קיבל שכר כולן, שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן.
שם תוס' ד"ה גדול שבכולן גולל, לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן, כדאי הוא שיטול שכר כנגד כולם, כדאמר רבי יהושע.
מועד קטן כח ע"ב, אמר רב חמא בר חנינא מנין לחתן שמיסב בראש שנאמר "כחתן יכהן פאר", מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנלן דתניא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
ראה גיטין פ' הניזקין נט ע"א, משנה, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. כותב רש"י שם, כי היכי דלא ליתי לאנצויי, תקנו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא, תו לא אתי מצינן לשנויי ומימר אנא קרינא ברישא.
ועוד שם ע"ב, גמרא, מנה"מ אמר רב מתנה דאמר קרא "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי, רבי יצחק נפחא אמר מהכא "ונגשו הכהנים בני לוי", אטו אנן לא ידעינן הכהנים בני לוי נינהו, אלא כהן ברישא והדר לוי, רב אשי אמר מהכא בני עמרם אהרן ומשה, בר אבא אמר מהכא "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, תנא דבי רבי ישמעאל "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, אמר ליה אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! אמר ליה דאורייתא ומפני דרכי שלום, כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אמר אביי לכדמר דתניא שנים ממתינים זה לזה וכו' הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בסעודה אבל בביה"כ לא, דאתי לאנצויי, אמר רב מתנה הא דאמרת בביה"כ לא, לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני וחמישי לא, איני והא רב הונא קרי בכהני בשבתות וימים טובים, שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארץ ישראל מיכף הוו כייפי ליה.
ומחזקים דברינו תוס' שם ד"ה דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי וכו' משמע דאי לאו הכי אסור, אפי' הוא גדול מכל בני עירו, והא דאמר בסוף מגילה (כח ע"א), א"ר פרידא מימי לא ברכתי לפני כהן ופריך הש"ס מחכם הקורא אחר כהן ע"ה דחייב וכו' ומוקי לה בשוין ועל כרחך לאו בשוין ממש, דאם כן מאי רבותא, אלא אתא לאפוקי כהן עם הארץ.
שם ד"ה אבל בשני וחמישי לא, אומר ר"ח הני מילי לדידהו דבחול הוו טרידי במלאכתן ולא שכיחי אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט.
ראה עוד שם תוס' רי"ד, שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי בארעא דישראל מיכף הוו כייפין ליה, פירוש ודוקא גדול הדור שאין בכל המקומות כמוהו וכולם כפופין תחתיו ואין מי שיתקנא בו אבל אם היה גדול בעירו בלבד אינו רשאי לחלוק לו כבוד דלמא אתו לאנצויי שהרי בני אדם מתקנאים ותופשין עצמן כגדולים.
ועוד בנושא זה בגמרא הוריות פ"ג דף יג ע"א, (גמרא זו לא לעניננו כמו שיתבאר), כהן קודם ללוי שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, וגו' אימתי בזמן שכולן שוין וכו'. ראה ירושלמי סוף הוריות, שאין סדר הקדימה הזה שייך לקריאה בתורה, שכ' שם, סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות, הא לישיבה לא, אמר רבי אבין אף לישיבה, וכן מובן מפירוש המשניות להרמב"ם, והמהרש"א. ראה תוס' יום טוב, כהן גדול ע"ה בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה, כמ"ש שם בפ"ב מ"ה, והכהן הגדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר. ראה עוד תפארת ישראל בהוריות פ"ג מ"ח אות לח, בבית שני היו ממנין לפעמים כהן גדול ע"ה ע"י ממון שנתן למלכות ונתמנו בעל כרחן של צבור, ולכהן גדול כזה ממזר ת"ח קודם, ועכשיו נוהגים שאפי' כהן ע"ה קודם לת"ח, לענין לקרותו לתורה תחלה. (ע' ענף עץ אבות פ"א מ"ב, ד"ה שמעון הצדיק).
ראה חולין פ"ו פז ע"א בתוס' ד"ה וחייבו ר"ג, וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון אסמ' היא. וכ"כ שם הרא"ש בסי' ח. ראה בבא קמא פ"ח תוס' ד"ה חייבו ר"ג.
וכתב על זה המגן אברהם בסי' רא אות ד, וצ"ע דבגיטין דף נט אמרינן בהדיא דאורייתא היא, וגם הרמב"ם מנאה במנין המצות סי' לב וע' פ"ד מהלכות כלי המקדש וע' בחושן משפט סי' שפ"ב, וכ"כ הריב"ש סי' צד בשם סמ"ג בפשיטות דאורייתא היא, וכ"כ בתשובות מהר"ם סימן קז, ובירושלמי פ"ה דגיטין , מייתי פלוגתא דאמוראי בזה, ע"ע שם, (וכן מנאן בסדר המצות דאורייתא בספר החינוך, והרמב"ן מתוך שלא חלק על הרמב"ם, ועוד,).
ראה ירושלמי גיטין פ"ה הלכה ט, מתניתין, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. שם גמרא, מילתיה דרבי שמעון בן יוחאי אמר מדברי תורה, דתני בי ר' שמעון בן יוחאי "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" וגו' ואחר כך "אל כל זקני ישראל", מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן דאמר ר' יהושע מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הינחתי לברך ישראל לפני.

וכן כתב המחזור ויטרי סי' קכ"ג, קרינן בספרא דאורייתא כהן קרי קמא ובתרי לוי וכו' אמרי מנא הני מילי אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא) "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל", ברישא כהן והדר לוי והדר ישראל, וגו' ר' חייא אמר מהכא (ויקרא כא) "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' ושאלו מקמי רב נטרונאי גאון, כהן ע"ה וישראל ת"ח איזהו מהן קודם לקרות תחילה, ושדר כי כהן ע"ה קודם מפני דרכי שלום.
ספר האשכול סי' כב, כיון דתקנו דקורא כהן אפי' קודם ת"ח כי היכי דלא ליתי לאנצויי, ואח"כ הביא ההיא דהוריות. (ועיין בדברינו דהגמרא דהוריות לא שייך לדין קדימה בס"ת, וראה עוד לקמן שבהוריות מדובר בתקופת בית שני שהיו קונים את הכהונה גדולה בממון).
ראה רמב"ם בפירוש למשניות גיטין פ"ה מ"ח, הדבר מפורסם בכל המקומות שיהיה הכהן קורא בביה"כ ראשון בין שיהיה ת"ח או ע"ה, הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל ולא נזכר בש"ס ולא זאת בכוונה המרמזת אליה זאת ההלכה, ואני נפלא ופלא מערי הגלות שנוהגים בזה המנהג וכו' ולפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד שהכהן קורא וכו' לפי שנאמר וקדשתו, וזה כולו כשאין שם חכם גדול ממנו, ומתבאר לך זה הלשון בפרק האחרון מהוריות, באמרו בזמן שכלם שוים אבל אם היה ממזר ת"ח וכהן גדול ע"ה, ת"ח קודם בכל ענין. (כל זה כ' הרמב"ם בצעירותו ראה לקמן דברי הרמב"ם ביד החזקה שחזר בו מכל הנ"ל).
ראה עוד שם הלכות תפילה פי"ב הי"ח, בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן ע"ה, קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל.
וראה עוד בסדר הדורות הקצר להרב בניזרי שלמה, כללי הפוסקים הראשונים אות ח, לפי כללי ההוראה כשיש סתירה בין פירוש המשניות ליד החזקה, שהעיקר כהיד החזקה משום שפירוש המשניות נתחבר בצעירותו של הרמב"ם לכן העיקר כהפסק בהלכות תפילה, לכן רואים שמרן פסק כפי ההלכה בהלכות תפילה ולא התייחס כלל לדבריו בפירוש למשניות וכן הוא בסיכום דבריו בב"י. (ומצאתי ראיה בב"י סי' שי"ח ד"ה ומש"כ אסור, דף פד ע"ב, שכ' וכבר מצינו בהרבה מקומות בחיבור שחזר בו ממ"ש בפי' המשנה. וכן שם בסי' שכ"ג ד"ה מותר, דף צב ע"א, "שכתבו כן בשם הרמב"ם משום דבפי' המשנה כ' כאוקימתא דרב יהודה דכיון דבחיבור הדר ביה ופסק כרבא, דברי החיבור שהם אחרונים יש לתפוס עיקר". ועוד כ' בב"י יו"ד סי' קע"ח, מ"מ על דבריו (של הרמב"ם) בחיבורו יש לסמוך יותר מעל דבריו בפירוש המשנה).
עיין עוד בספר מעשה רוקח על הרמב"ם שם, ראוי יותר לומר דכהן ע"ה קודם לת"ח, דאם לא כן אתי לאנצויי, שכל א' יאמר אני ת"ח גדול ממך, וזה דומה בטעמא לתקנת המשנה, ולרבנו צ"ל שבחיבורו הסכים להמנהג הפשוט.
ראה עוד ברמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ד הלכה א, הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ומ"ע היא להבדיל הכהנים ולקדשם וכו'. שם ה"ב, צריך כל אדם מישראל לנהוג בהן כבוד הרבה ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה, לפתוח בתורה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
ועוד שם, ספר המצות מצות עשה לב, היא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ושנשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם, זה כולו הגדולה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו, ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. (ע"ש שהרמב"ן לא חלק על מצוה זו נראה שכן דעתו, וכן מובן ממקומות אחרים).
ראה בספר המנהיג הלכות שבת סי' לא, כ' רב נטרונאי שאפי' כהן ע"ה וישראל ת"ח קורא ראשון מפני דרכי שלום, ואפי' לפני נשיא שבישראל ולפני ראש ישיבה, דתנן אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואחריהם ת"ח.
כתב בספר הרקח הלכות שבת סי' נג, בשלהי מסכת מגילה, גדול שבכולן גולל ס"ת ונוטל שכר כנגד כולם.
גם ספר אור זרוע ח"ב בסימן מב, מפרש כדרכנו, תנן בפ' הניזקין אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון וכו' שלחו ליה בני גלילא לר' חלבו אחריהן מי קורא, לא הוה בידי, אתא שיליה לר' יצחק נפחא אמר ליה אחריהן קורין ת"ח וכו', ובצרפת נוהגים לקרות הרב שבעיר שביעי ואומרים טעם לדבר משום מעלין בקדש ולא מורידין, ויש ליתן טעם למנהגם מפני שהשביעי גולל ס"ת וכו' כדאמרינן בסוף מסכת מגילה, א"ר שפטיה עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל הס"ת וכ"כ הרב משה מימון, אם רוצה לחלוק כבוד לרבו לקרות לפניו אינו רשאי וכו', גם בשני וחמישי אין בידו לחלוק כבוד לא לרבו ולא למי שגדול ממנו, וישראל ת"ח המניח כהן ע"ה לקרות לפניו עבירה היא בידו, ועתה שכבר נהגו דקורא אפי' כהן ע"ה לפני ת"ח ישראל, יש לקיים המנהג מפני דרכי שלום, וראיה לאלו הדברים דאמרינן במגילה (כח ע"א) שאלו את ר' פרידא במה הארכת ימים אמר ליה מימי לא ברכתי לפני כהן.
עיין עוד סמ"ג עשין יט, הלכות תפלה דף קב ע"ד, כתב בהניזקין אמר שאחר לוי ואחר כהן כל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות, ובמגילה בפ' אחרון אמר מי שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד כולם ולפיכך ראוי שיהא גדול שבקהל גולל.
באותה שיטה הולך השבלי הלקט הלכות תפלה סי' לב, דין סדר הקרואים, כהן לוי ישראל, תנו רבנן אלו דברים וגו' ותניא וקדשתו לכל דבר שבקדושה וגו' ונשאל רבינו משה בר חנוך זצ"ל, כנסת שיש שם כהן ע"ה ות"ח, מי ראוי לקרות תחלה, והשיב כך: הלכה שכהן ע"ה קורא תחילה משום דרכי שלום, רבינו ישעיה זצ"ל כתב בפסקיו במגילה בענין רב קרא בכהני, מהכא שמעינן דליכא למקרי ישראל בכהני אלא א"כ הוא גדול הדור שאין כמוהו אפי' בעיר אחרת ואע"פ שאין כהן בעיר כמוהו, לא יקרא בכהני דכך תקנו חכמים מפני דרכי שלום שיהא כהן קורא ראשון ואע"פ שיש ישראל חכם ממנו. וכ"כ בסי' לד.
ספר החינוך מצוה רס"ט מצות קדוש זרע אהרן, להקדימם לכל דבר שבקדושה, ואם מאנו בזה לא נשמע אליהם, וזה כולו לכבוד השם יתעלה, שנאמר "וקדשתו" כי את לחם וגומר, ובא הפירוש "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ולשון ספרא "וקדשתו" על כרחו כלומר שזאת המצוה אנחנו נצטוינו בה ואין זה בבחירת הכהן, אלא מדיני המצוה מה שאמרו רז"ל גיטין נט ע"א, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון וכו ', שסדר קריאת התורה בציבור זהו שהכהן קורא ראשון לעולם ואחריו לוי ואחריו ישראל, וכבוד זה נעשה להם כשראויין לכך, אבל אם היו בעלי עבירות נמנעים מכבוד כלומר אין חולקים להם כבוד, וכבר אמרו רז"ל (הוריות), (ראה פירוש תפארת ישראל על המשנה הוריות לעי"ל), שממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה, ועכשיו בזמן הזה לא ראינו מי שהקדים עצמו לשום כהן מפני חכמינו, "ועקב ענוה יראת ה' " (משלי כב ד, שם רש"י, בשביל הענוה יראת ה' באה), והעובר על זה ולא כבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד, ביטל עשה זה.
ראה שו"ת הרשב"א ח"א סי' קי"ט, אם היה כהן ת"ח, אפי' איכא ישראל ת"ח גדול ממנו, ראוי להקדים את הכהן, ואם עשה כן מאריך ימים כדגרסינן התם פרק בני העיר, שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא ברכתי לפני כהן. ראה עוד שם סימן רי"ד.
ראה עוד שם במיוחסות להרמב"ן סי' רד, הביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה (פרק הניזקין) ואחר כך כ' קי"ל שהכהן אם היה ראוי לקרות ראשון והרשה לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא, יש לו רשות בזה, אבל אסרינן זה מפני דרכי שלום שיתחדש מזה מחלוקת, שאמרנו שיקרא הוא בעצמו ראשון, ולא שירשה לזולתו, ולזאת הכוונה רמז בהלכה זו באמרו כהן קורא ראשון.
הרא"ש גיטין פ"ה סי' כ, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום. שם קיצור פסקי הרא"ש סי' כ, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ת"ח הממונים על הצבור וכו' ואין לכהן להניח ישראל לקרוא לפניו בשבתות וימים טובים אפי' הוא גדול העיר אם לא שיהא מופלג בדורו, אבל בשני וחמישי יכול להניח לקרות לפניו אם הוא מופלג גדול ממש, ואם הכהן ע"ה לא יקרא לפני ת"ח, וצ' להניח הכהן לפתוח ראשון בכל מקום לברך ברכת המזון וליטול מנה יפה וכו'. (יש שנחלקו בדברי הרא"ש, לפנינו דברי הרא"ש במלואם, שכ' שבשבת ויו"ט יכול חכם מופלג בדורו לקרוא לפני כהן, בב' וה' יכול הכהן לתת רשות לחכם לקרוא לפניו, ובכל מקרה ע"ה לא יקרא לפני חכם, וכל זה לפני שפסק מרן בשו"ע את ההלכה, ולאחר פסק מרן כל זה בטל, ואפי' ע"ה יקרא לפני חכם שבישראל, בכל זמן.
טור סי' קל"ה, אלו דברים שאמרו משום דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, וכ' א"א הרא"ש ואף אם בא כהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו, שיקרא ראשון בשני וחמישי הרשות בידו, בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים בביה"כ אין הרשות בידו דלא ליתי לאינצויי (השמיט דברי הרא"ש שבשבתות יכול לחלוק כבוד לחכם מופלג, משמע שחולק עליו), ורב הונא דקרי בכהני בשבתות וימים טובים משום דמופלג בחכמה היה דאפי' ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה, ומשמע מדבריו שאם הוא גדול ומופלג, שיכול לקרות בפני כהן, אבל רב עמרם כ' היכא דאיכא כהן דלית ליה רשות לישראל למקרי קמיה, אפי' הוא נשיא שבישראל, וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן ע"ה קודם ישראל ת"ח.
וגם בספר אבודרהם דיני קריאת התורה ע' קכ"ט, כ' כדברינו, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, וכ' רב עמרם כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשותא לישראל למקרי קמיה, אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטרונאי דאפי' כהן ע"ה קודם לת"ח.
כל בו הלכות קריאת התורה, בכל מקום שיש שם כהן לוי וישראל, כהן קורא ראשון, ואפי' יש שם תלמידי חכמים גדולים ואפי' כהן ע"ה קורא ראשון, וכ' הרב בעל האשכול בב' ובה' יניח החכמים לקרות, ואפי' בשבתות אם יש גאון או רב מובהק או ראש ישיבה דכולי עלמא כייפי ליה מותר לכהן לחלוק לו כבוד ( משמע שאם הכהן לא ירצה לא יכול הת"ח לעלות לפניו, וכל זה לפני פסק מרן, ואחר פסק מרן כהן קורא ראשון בכל אופן ).
ראה שם בדרישה אות א, מוכח מהגמרא שכתבתי דבלא רשות פשיטא דאסור מדאורייתא גם מדהביאו הרי"ף והרא"ש בפ' הניזקין להאי ברייתא סתמא וקדשתו לכל דבר שבקדושה, שמע מינה שס"ל לדרשה גמורה ואף דיכול להיות דאסמכתא הוא עשאוהו חז"ל כדאורייתא, וצ' לומר דרבינו ס"ל דא"ר יוחנן אסור לכ"ג ע"ה לברך בפני ת"ח היינו דוקא בסעודה דשם אין טעם משום אנצויי דלא שכיחי שם רבים כולי האי וכו', קשה למה לא כ' רבינו דין זה כאן ושבקיה עד לקמן בסי' רי"א, דשם כ' בשם ר' יוחנן כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב, גם הרי"ף והרא"ש לא הביאו הא דר' יוחנן בפרק בני העיר, כי אם בפ' שלשה שאכלו על דיני ברכת המזון.
ראה גם הריב"ש סי' צד, בגיטין נט ע"א תנן כהן קורא ראשון וכו' מפני דרכי שלום ואמרינן בגמרא מנה"מ ואמוראי מוכחי הא מלתא מקראי טובא והמחוור מכלם דכתיב "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ואביי שאל הא מפני דרכי שלום דאורייתא הוא ואסקה אביי לכדתניא שנים ממתינים זה לזה וכו' אם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה, אבל בביה"כ לא, מאי טעמא דאתי לאנצויי כלומר מן התורה היה יכול הכהן לתת רשות למי שגדול ממנו אבל חכמים תקנו שלקרות בביה"כ לא יכול כהן לחלוק, ואמרינן נמי התם דזהו בשבתות וימים טובים אבל בחול דליכא אינשי טובא בביה"כ יכול לחלוק כבוד למי שגדול ממנו, ואם היה חכם גדול מכל הכהנים שבדורו יכול לחלוק לו הכהן כבוד אפי' בשבתות וימים טובים, דהא רב הונא קרי בכהני אפי' בשבתות וימים טובים, ובפ' בני העיר כז ע"ב, גרסינן שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא ברכתי לפני כהן, ומקשינן בגמרא למימרא דמעליותא היא והאמר רבה בב"ח אמר ר"י כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כה"ג ע"ה אותו ת"ח חייב וכו' ומפרק כי אמר איהו בשוין ופירש ר"ת דלאו שוין ממש קאמר דא"כ פשיטא דכהן קודם, ומאי רבותא דר' פרידא דאורייתא הוא, אלא ששניהם ת"ח אבל רבי פרידא היה גדול ממנו ואם רצה לקרות קודם לכהן רשאי כרב הונא, הנה שלדברי הכל היא מצוה בתורה לכבד הכהן יותר משאר ישראל וכבר מנאה הרמב"ם בחשבון המצות שכ' בראש ספר המדע במנין המצות לב, לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקדשתו" ובספר המצות שלו כ' במצוה לב, היא שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרומם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפי' ימאנו לא נשמע מהם זה כולו הגדולה לאל יתברך אחר שהוא לקחם לעבודתו וכו' והאריך בזה, גם הר"ם מקוצי מנה המצוה הזאת בספר המצות שלו, וכן נמנית מצוה זו בספר עמודי גולה, גם בספר עבודה (פ"ד מה' כלי מקדש) כתב הר"ם : שצ' כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אותן לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' וכן אמרו בחולין קל ע"ב, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר"י מנין שאין נותנין מתנות לכהן ע"ה שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזיקו בתורת ה' המחזיקים בתורת ה' יש להם מנה ושאין מחזיקים בתורת ה' אין להם מנה, אבל הרמב"ן כ' לכל כהן אפי' לכהן ע"ה וכן הוא בירושלמי והא דאמרינן בחולין קל ע"ב, דאין נותנין לכהן ע"ה היינו אם יש שם כהן חבר לחבר נותנין אין שם כהן חבר נותן לע"ה, ולא צ' למטרח בתר חבר או לעכבם עד שיבא, ולהכי תנן נתנין לכל כהן כמו שכתב הרמב"ן בהלכות בכורות פ' עד כמה, הכהנים אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא היו נוהגין כשורה שלא היו בני תורה, כ"ש כהנים שבדורנו שאין להם כ' היחס אלא מפני חזקתן, נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן ואפי' הוא ע"ה לפני חכם גדול שבישראל כש"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפלה, ונהגו כן מפני המחלוקת.
לסיכום דעת הראשונים הסוברים ד"וקדשתו" הוא דאורייתא, ראשית - רבי שמעון בר יוחאי בירושלמי, פ"ה הלכה ט. מחזור ויטרי סי' קכ"ג. הרמב"ם ספר המצות, מצוה לב, והרמב"ן שם מתוך שלא הגיה על זה משמע שסובר כדעת הרמב"ם. סמ"ג מצות עשה יט. החינוך מצוה רס"ט. הריב"ש סימן צד. ועוד … (ואפילו הסוברים שהוא אסמכתא, אז גם מצוה מדרבנן עם אסמכתא זה לא דבר פשוט).

הרדב"ז ח"א סי' תקס"ו, לענין לעלות כהן קטן לקרוא בתורה ראשון אם יש שם ת"ח, ת"ח קודם, ודי לנו מה שנהגו שקורא ע"ה ראשון במקום דאיכא ת"ח. ראה עוד ח"ב סי' תשכ"ד.
ראה ב"י או"ח סי' קל"ה ד"ה ומ"ש הרמב"ם, רב קרי בכהני לפי שהיה יותר חכם מן הכהנים המצויים שם, לאו למימרא שאע"פ שיש כהנים חוץ לאותו ביה"כ דלא כייפי ליה מאחר שבאותו ביה"כ אין חכם גדול ממנו קרי בכהני, דהא משמע בפרק הקורא את המגילה דשמואל לא היה בביה"כ שקרא בו רב בכהני, כי אקלע לבבל אפי' הכי אצטריך למימר דשמואל מיכף הוה כייף ליה אבל אי לא הוה כייף ליה לא הוה קרי בכהני, אע"פ שלא היה באותו ביה"כ וגם לא באותו העיר וכמ"ש רש"י דשמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא ואע"פ שהרמב"ם תמה על המנהג ולא יישבו עכ"פ צ' לתת טעם למנהג זה שהוא פשוט בכל מקום ואין ראוי לומר שבטעות נתפשט (שכהן קורא ראשון אע"פ שיש גדולי ישראל, מכאן גם שהחכם שרוצה לקרוא לפני הכהן, צ' להיות שאין כמוהו בכל הדור).
שם ד"ה ונראה שלקיים המנהג, צ' לומר דהא דתנן כהן קורא בתורה ראשון מפני דרכי שלום אפילו אם הוא כהן ע"ה ובפני חכמים גדולים היא, וכן נראה ממש"כ המנהיג שרב נטרונאי הביא ראיה לדבריו מדאיתא בהניזקין על מתניתין דכהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום אחריהם מי קורא ת"ח הממונים פרנסים על הצבור, והא דא"ר יוחנן כל (כהן) ת"ח שמברך לפניו כהן ע"ה חייב, בברכת המזון וכיוצא בה היא, אבל לקריאת התורה כיון שהתקינו שכהן יקרא ראשון מפני דרכי שלום ואפי' בפני גדולים ממנו ליכא זילותא לחכם כלל, וכן הא דאמר ר' פרידא מימי לא בירכתי לפני כהן בברכת המזון היא, וכדפירש רש"י, והא דתנן בהוריות ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה, היינו לכל שאר דברים חוץ מקריאת התורה, שתקנה קבועה תקנו כי היכי דלא ליתי לאנצויי, ואין הכי נמי שאם היה רוצה הכהן ליתן רשות לרבו או למי שגדול ממנו היה רשאי בשני וחמישי מן הדין כדאיתא בהניזקין, אלא שהתוס' כ' בשם ר"ת דה"מ לדידהו דבחול הוו טרידי במלאכתן ולא שכיחי רבים, אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט, ומיהו אפי' בשבתות וימים טובים אם בא לחלוק כבוד ל גדול ומופלג דכולהו כהני כייפי ליה, לעלות ראשון הוא רשאי, כדאשכחן דרב ורב הונא הוו קארו בכהני, אלא שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים, ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף וע"י כך לא הצריכו הכהנים למחול כבודם לגדולי הדור.
וכדברינו מפרש המלאכת שלמה על המשנה גיטין פ"ה מ"ח, בפי"ב בהלכות תפילה הלכה יא, ושם פסק [הרמב"ם] כנגד תמיהתו בפירושו על מה שנוהגין שלא כדין הגמרא ודלא כמתניתין בסוף הוריות, ופירש הב"י ליישב המנהג דהא דהוריות לאו כללא הוא לכלול קריאת התורה אלא בשאר דברים שמצוה להקדים הכהן כמו לברך ברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון, אבל דיני קריאת התורה היא כמתניתין דהכא ע"כ אלא דר"ע משמע דסובר דההיא דהוריות לענין קריאת התורה נמי אתנייא ועלה קאמר והאידנא נהוג. ועיין עוד בב"י סימן קל"ה וכו' ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפילו אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או לגדול ממנו, אינו רשאי, ולא שנא ביום ב' וה' בזמן הזה דשכיחי רבים בביה"כ כמו ביו"ט.
וכן פסק מרן בשלחנו הטהור (כמו שכ' בב"י בסכום הענין) סי' קל"ה סעיף ג (בסתם ללא שום חולק), כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. וכפל ההלכה שם בסעיף ד, וכ' המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה, קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות, ולפי כללי ההוראה דברי מרן הם כהלכה למשה מסיני ואין רשות לשום פוסק להורות נגד פסק זה, ועוד יותר מחזק ההלכה שאומר מרן שכן הוא המנהג, ומי יעז להנהיג מנהג היפך דברי מרן דמן השמים הסכימו שתנתן דת על ידי מרן הקדוש. וכן פסק בסי' קל"ו שכ' בשבת ויו"ט ויוה"כ קורים אחר הלוי ת"ח וכו'. (ראה כללי מרן השו"ע ביחוה דעת ח"ה סי' ד, ה,).
וכן כתב המהרש"ל בן תקופתו של מרן השו"ע, בים של שלמה גיטין פ"ה סי' כא, (כ' באריכות והבאתי תמצית דבריו), ת"ר "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו', דהא מחלק גבוה קא זכי ואינו גרוע משאר מתנות כהונה כגון זרוע ולחיים והקבה וכו', ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, ואמר מר עלה לא שנו דחולק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אלא בסעודה, אבל לענין לקרות בתורה בביה"כ אין כהן חולק כבוד ללוי או לישראל, דאסרו חכמים מפני דרכי שלום שיתחדש מזה מחלוקת, אחר שהדבר תלוי בו לכך אנו אומרים שיקרא הוא בעצמו ולא שיתיר לזולתו ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה באמרו כהן קורא ראשון וכן באר בתלמודא, הוכיחו נמי התוס' מהאי דר' פרידא וכן פסק נמי הרא"ש דכהן לא יכול למחול לקרות לפניו רבו או שגדול ממנו וכן פסק המרדכי בשם רב שמחה, וכ"ש האידנא, לכן הנח להם למנהגם ורב נטוראי כ' דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח, ומאחר שנתפשט המנהג אין בו ביזוי לת"ח , ומ"מ כל ירא שמים יזהיר שלא יתחזק הסגן (הגזבר) לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יכול לקרות נמי כהן חבר שהוא תלמוד בתורה, ובמקצת נוסחי הרא"ש כתב להדיא דבה"ב הרשות בידו לחלוק כבוד לרבו וכ"כ הטור בשמו ובב"י אכן התוס' כתבו אבל לדידן שכיחי בה"ב כמו ביו"ט וכ"כ במרדכי, ומה שמשמע מסוגיא היכא דמופלג בחכמה והוא אדם גדול שיכול לקרות בפני כהן, ולא נהגינן כן האידנא כי אין מצוין בינינו מופלג וגדול הדור בימינו לשנות עליו המנהג, גם אפשר דבעינן גדולי הדור כרב הונא, וזה אפשר אינו בנמצא האידנא גם הרשב"א כתב שצ' להיות גדול הדור ומופלג בחכמה שאין דומה לו בעיר אחרת ומי יעיד על זה האידנא ומ"ה כתב רב עמרם כל דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפי' הוא נשיא מישראל.
שם סי' כב, לפעמים צ' הכהן למחול על כבודו ולצאת מביה"כ כגון בתענית שנוהגים במדינת אשכנז אחר החג, שאז המנהג מי שלא מתענה אינו עולה בתורה לפ' ויחל ואם יש שם כהן שלא התענה ואין כהן אחר צ' לצאת מביה"כ, וכן פסק מהרי"ק בתשובה.
וכתב עוד, קהל נוהגים שבשבת בראשית אחד מתנדב מהקהל מעות לצורך ביה"כ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה, אם יש שם כהן הוא קונה אותו מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מביה"כ. (לא בחנם היפוך אותיות "מנהג" הם אותיות "גהנם", מאין צץ רעיון זה? ע"מ הוא סומך?, ראינו כמה שהתורה מצוה לכבד הכהנים ולפארם למען שמו יתברך וקרבם אליו ולהעביר ולהשפיע ברכה לעמו ישראל על ידי הכהנים, ואלו לא חפצו בברכה ותרחק מהם, ומה קורה כאן, חברו איזה אנשים דלא מעלי רודפי בצע עם רודפי כבוד ומהם יצא "העגל" הזה שנקרא "מנהג" שיצא מזה קלקול לדורות, (כנראה שמנהיגי הדור לא היתה ידם תקיפה או שלא נתפרסם בזמנם ויצא המרצע מהשק אחרי זמנם, וקרי ליה נהגו אם היו אנשים בעלי חכמה ודעת שרודפים מצות ומעשים טובים יהיה להם למכור את הששי שהוא המעולה בעליות כמו שכתב מרן החיד"א בלדוד אמת קונטרס אחרון סי' ב אות ו, מדרגת העולים על דרך הסוד הששי גדול שבכלן והשלישי אחריו והשביעי גרוע מכלן). ע"ע כה"ח סי' קל"ד אות לד, שכ' ליזהר שלא לבא לידי מחלוקת וקטטה ח"ו כי מוטב שילכו לאיבוד אלף אלפי דינרי זהב, ולא תצא תקלה, להלבין פני חברו ברבים.
ראה שיטה מקובצת על בבא מציעא פה ע"ב, על הגמרא האומרת על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם תורתי אשר נתתי לפניהם, אמר ר' יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה, כותב שם המפרש הגדול רש"י, כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה, השיטה מקובצת כותב, שנמנעו מלעלות לס"ת הוא אסור, והיו ת"ח רובם קשה עליהם התנועה לעלות לס"ת, והיו נמנעים מלעלות, והנ"ל בפירוש דבר זה הוא בהיפך והוא שהדבר האסור הוא היות איש ת"ח נמצא שם ועולים לפניו כהן ע"ה או מי שהוא גרוע ממנו בחכמה, וקורא תחלה ולהיות שהם מיעטו כבוד התורה ואין קורין תחלה בתורה אלא קורא אחר פחות מהן לקו רובן שאין תורה יוצא מבניהם, ומה שיסייע את הפי' הזה הוא היות בעל המאמר הוא רב ובפירוש אמרו רב קרא בכהני לפני שמואל, (ויש ליישב, מה שכותב שהת"ח היו קשי תנועה שהיו בעלי בשר וכדומה, א"כ לא בגלל שזלזלו בתורה, ועוד יש לנו ראיה מרב פרידא שכיבד הכהנים והאריך ימים, ועוד מנין לו שזרעם לא יצאו ת"ח, במחילה מכבוד תורתו, אבל דברי רש"י יותר מתיישבים, (יש לציין שגדולי המפרשים לא דנו בזה כגון הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הריטב"א, חידושי הר"ן, הפני יהושע, הצל"ח) ומצאתי כתוב בשם תו"ח שהביא בשם הר"ן במסכת נדרים, מימרא זו נתפרשה בכמה פנים אך בעיקר סבורים הכל שאין להבינה כפשוטה ממש, אלא כבטוי המרמז על יחס וגישה כלפי התורה, שהרי מפורש בכתובים שחטאו, אלא ששאלו מפני מה לא הגנה עליהם זכות התורה מלהכשל בכל אלא, ורבנו מפרש שכיון שלא היתה התורה חשובה בעיניהם ולא למדוה לשמה, ממילא לא חששו לברך עליה, וכעין זה כ' העין יוסף והמהר"ל.
ראה עוד מש"כ הלבוש תלמידו של המהרש"ל שם אות ג, בכל פעם שקורין בתורה קוראין ראשון כהן וכו' ואחר כך לוי ואחר כך כל העם, ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום כיון דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפי' אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי לעשות כן וכ"ש שאם אין הכהן רוצה למחול ובא אחד שהוא גדול אפילו מכל חכמי דורו שאסור לגדול זה לעלות לפני הכהן, אע"פ שמדינא דגמרא והפוסקים היה אפשר לחלק אבל המנהג הוא כמו שכתבתי.
שם אות ד, וכן נוהגין בכל המקומות שאפי' כהן ע"ה קורין אותו ראשון אפי' לפני חכם הגדול שבישראל ולא שנא בשבתות וימים טובים ולא שנא בשני וה', דבזמננו זה אין העם טרודין כ"כ במלאכתן ושכיחי רבים בביה"כ בב' וה' כמו בשבתות, ובלבד שידע הכהן לקרות בתורה שאם אינו יודע לקרות, היאך יברך על התורה, מיהו אם יכול לקרות עם החזן מלה במלה סגי בכך.
ראה בשיירי כנה"ג סי' קל אות לא, אסור להשתמש בכהן אפי' בזמן הזה, דהוי כמועל בקדשים. עע"ש בסי' קל"ה הגה"ט והגב"י, כמה ענינים בעליות לתורה.
מטה משה ח"א סי' רל"ז, גרסינן בפ' הניזקין ת"ר אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, וכ' רב עמרם כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל, וכ"כ רב מטרונאי דאפילו כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח וכ"כ משה בר חנוך וכן נוהגים דלא כהרא"ש והרשב"א.
טורי זהב אות ג, משמע מדברי הרא"ש שאם היה גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן, אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטורנאי דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח והאריך הב"י לתרץ מיירי בלא מחילת הכהן על כבודו וזה אינו וכו', וגם הרא"ש קאי על נתינת רשות של הכהן דוקא כדמשמע בהדיא, משמע דלכ"ע לא מהני רשות וג"כ א"ל דרב מעלה יתירה הוה ביה על כל העולם וכן רב הונא, אין למדין ממנו דהא התלמוד לא תלה הדבר אלא במה שהיה העולם כייפו להו ופשיטא שאין כייפי לאדם כמו לנשיא ישראל וכו', וב"י עצמו הביא אח"כ ספר המנהיג דכ' דר"נ הביא ראיה מהא ולפי זה גם רשות דכהן לא מהני.
ראה מגן אברהם סי' קל"ה אות ז, אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביה"כ פעם אחת לא רצה הכהן לצאת מביה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מביה"כ (ראה מה כתבנו על מנהג זה, מה שבורא עולם אומר לישראל וקדשתו לברך ראשון, מצוה דאורייתא לשיטת הרמב"ם, הרמב"ן, הסמ"ג החינוך, והמג"א בעצמו, ועוד הרבה פוסקים, ואיך קוראים לזה כבוד התורה) כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה (ב"י מהרי"ק), ואפי' לא יצא יקרא הישראל, ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון. (ראה בדרישה שם שחולק על הב"י ואומר שאין אפשרות לקרות ללא רשות הכהן).
ראה באר היטב סי' קל"ה אות ז, עיין שם שהביא כמה מהקלקולים. ועוד כתב הגאון החת"ס או"ח סי' כד, ובאמ"ת דברי הב"י והמג"א שנמשך אחריו בהעתקת המהרי"ק לכוף הכהן הוא קצת תמוה דבמהרי"ק שרש ט עובדא הוה שהיה הכהן יכול לילך לביה"כ אחרת לקרוא בכהני וכו' ומשמע בכל זה אם לא רצה הכהן לצאת שאין לכוף אלא משום זה נהנה וזה לא חסר שהיה יכול לעלות בביה"כ האחר וגם היה רק לפי שעה כמו שכ' ודייק להדיה המהרי"ק שהיה לפי שעה ואקראי בעלמא. ע"ע שם סי' כה. ראה בספר הזכירה שכתב סגולה לאריכות ימים, שלא לברך לפני כהן.
ראה בברכי יוסף שם אות ה, שכ' יש נוהגים שביום שבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה ואין צ' לצאת הכהן ואומר הש"ץ יעמוד הרב וכו' בשם מהר"ם שער אריה בכ"י.
ראה שו"ת זרע אמת ח"א סס"י טו, כתב מהר"ר ליב סראייל הובאו דבריו בספר נחלת יעקב, חי ראשי אילו הייתי שם לא הייתי חושש ומקפיד בדבר ובעצמי וכבודי הייתי קם אחריו דכשם שבזמננו אין פגם גדול לקרות בתורה אחרי כהן קטן כך אין פגם לילך אחר לוי ולא יעמוד האדם על מידותיו.
ועוד כ' הגאון בעל החיי אדם כלל לא אות יז, מצות עשה מן התורה לקדש את הכהנים לענין לקרות בתורה בביה"כ תקנו חז"ל שאין הכהן יכול למחול, אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. שם אות יח, המנהג הפשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם ישראל, ואפילו אינו יודע לקרות כלל, אע"ג שארז"ל כל ת"ח שמקדים לו כהן ע"ה חייב שמבזה התורה, היינו בימיהם, אבל בזמננו כיון שכן המנהג אין כאן ביזוי.
ראה בחס"ל סי' קל"ה אות טו, שכ' אין למעט בכבודן של כהנים ואין לכופם לצאת חוצה שלא לקרותו ראשון בשביל איזה סיבה, בשם עיקרי הד"ט סימן ו אות לב, משם כנסת יחזקאל סימן ז.
עיין עוד בספר לב חיים לרבנו חיים פלאג'י ח"ג סי' צו, נשאלתי על ביהכ"נ שיש להם כהן אחד העולה לדוכן ומברך להם ברכת כהנים אך לקרותו ראשון לס"ת אינן קורין אותו אלא פעם בחודש ולא בחגים ומועדים, והשבתי ישתקע ולא תעשה כזאת בישראל והם לא ידעו מש"כ הרב כנסת יחזקאל סי' ז , דאין למעט בכבודם של כהנים ואין לכופם לצאת החוצה שלא לקרותו ראשון בשביל איזה סיבה, והביא דבריו הרב עיקרי הד"ט סי' ו אות לב, ועוד שם אות מ' משם ספר אור הנעלם סי' לב, וכבר האריך בזה הרב חיים וחסד בתשובה סי' א, וגם הגאון החסיד רבינו הגדול אמו"ר זצוק"ל זיע"א, בספר חיים סי' ט אות ס, כ' להוציא לכהן לחוץ כדי לעלות לישראל ראשון אינו נכון לעשות בתמידות אפי' ברצונו הטוב כ"א באקראי בעלמא עכ"ל וגדולה מזה תקן מרנא ורבנא הר' בתי כהונה שלא להוציא לכהן החוצה כדי לעלות לישראל ראשון אפי' פעם ביובל ע"ש, ובין תבין את אשר לפניך שלא יפה עשו, ומהיום והלאה ינהגו כבוד וגדולה לכהן לעלותו לקרות ראשון בהתמדה גדולה כי כך שורת הדין נוטה.
ראה מאמר מרדכי על דברי מרן השו"ע סעי' ג' ד', ניכר שרצה להכריח בדברי הפוסקים שחכם עולה לתורה במקום כהן בלי רשות הכהן, אולם אין זה עולה מדבריהם, בעיקר דבריו רצה להסתמך על דברי רב הונא בגמרא גיטין נט, ופירוש המשניות להרמב"ם שם, ועל פסקי רא"ש, ועוד, אך אסתפק בג' דברים אלו שהם עיקר דבריו, בענין רב הונא יש לומר שהגמרא הביאה שני מקרים אחד עם רב הונא שקרא במקום כהן ובמגילה פ' בני העיר הביאה הגמרא מעשה ברב פרידא שגם היה גדול ולא קרא אף פעם במקום כהן ובשכר זה זכה לאריכות ימים, א"כ היה לו ללמוד מרב פרידא. ועוד שגם אם לומדים מרב הונא מפורש שבגלל שהכהנים היו כפופים לו, מה שאין כן בזמננו שלא קיים דבר כזה, (כמפורש בפוסקים שהבאנו). בענין הרמב"ם : הרמב"ם ביד החזקה בכמה מקומות, בפרט בהלכות תפלה, כתב בפשטות שכהן קורא ראשון, וקיימא לן שהלכה כמו שכותב ביד החזקה. בענין הרא"ש, דברי הרא"ש ברורים בפסקי הרא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש, שהחכם יכול לקרוא במקום כהן רק בהסכמת הכהן, ומעל הכל אפי' ללא שאר הדברים כיון שמרן השו"ע פסק בב"י וגם בשו"ע שכהן קורא ראשון אפי' ע"ה לפני נשיא ישראל, קיימא לן שדברי מרן כהלכה למשה מסיני, ואין רשות לסטות ממנה ימין או שמאל, וכש"כ בספר יחוה דעת ח"ה עמוד שי"ז ומה לנו לחפש בדברי הראשונים לאחר שבעלי השו"ע עמדו על דבריהם ודחאום וביררו ההלכה כשמלה וקבעו בשלחן ערוך הלכה ברורה לעם סגולה.
ראה בפתח הדביר אות ו, שהביא דברי הטו"ז.
עיין עוד מש"כ הגאון רבי יצחק פלאג'י בספרו יפה ללב אות ה, המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והיינו כמ"ש בב"י בסי' זה שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים, ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף, מצאתי מדברי ריב"ה ברמזיו על התורה פ' יתרו, וקדשתו ב' במסרה חד ריש פסוק וחד סוף פסוק וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב הגבל את ההר וקדשתו, וקדשתו גבי כהן ריש פסוק לפי שקדושתו ראשון וכו' ותלמיד חכם קדושתו בסוף כדכתיב לקדושים אשר בארץ המה וכו', בסוף הקריאה שגדול שבכולם גולל, ועיין מטה יהודה לקמן סי' קמ"א סק"ז, בס' מדרגות העולים שכ' שהשביעי שהוא משלים גדול מכולם וכ"כ הרב מחב"ר לקמן סי' רפ"ב אות ג, שכ' מנהג קדום בספרד לעלות גדול הקהל שביעי שהוא המשלים, וגם עד"ה הוא גדול לפ"ד התיקונים תיקון כא.
עיין בספר שדי חמד להגאון רבי חיים חזקיהו מדיני ח"ב מע' ואו כלל כט, וקדשתו לכל דבר שבקדושה.
שם חלק שלישי מערכת כ"ף כלל צב, כהנים בזמן הזה אי חשיבי כהנים ודאים או ספק כהנים כיון שאין להם כ' יחוס הנה מוהרי"ו הביא דבריו בד"מ סי' תנ"ו ס"ד כ' אין נותנים חלה לכהן קטן דלא מחזקינן בזמן הזה לשום כהן ודאי וביאר דבריו הרב מג"א שם בס"ק ט, דשמא נתחללה אחת מאמותיו וכ' שכן פסק רש"ל ומהרי"ל, ובזה נתיישבה דעתו ממה שתמה בסי' רא סק"ד למה אין העולם נזהרים להקדים הכהן לכל דבר שבקדושה מאחר שקדימה זו היא מן התורה, דהיינו לפי שאין בקיאים בייחוסי הכהונה ע"ש.
וכדברינו כתב בקיצור שלחן ערוך סי' כג אות ט, כשיש כהן בביה"כ צריכין לקרוא אותו תחלה ואפי' אם הוא ע"ה אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפי' לת"ח, אפי' אם הכהן רוצה למחול לא מהני.
ראה עוד להגאון בעל שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן נט, נשאל, ביה"כ שאין שם רק כהן אחד ורוצים הקהל לתקן שלא לקרות כהן משום שיש פסידא לצדקה, והשיב, הנה מצוה עלינו לכבד זרעו של אהרן כמ"ש הרמב"ם במנין המצות מצוה לב, שצונו השי"ת לפארם ולנשאם ואפי' ימאן לא נשמע להם, וזה הגדולה לה' שהוא בירכם וקרבם לעבודתו שנאמר וקדשתו, וכ"כ בחינוך מצוה רס"ט, מצוה זו נוהגת אפי' בזמן הזה, ומש"כ התוספות והרא"ש בפ' כסוי הדם דוקדשתו הוי אסמכתא, כבר תמה המג"א בסי' רא, דבגיטין דף כט ע"ב, מבואר דדאורייתא הוא, ולפע"ד גם הרא"ש מודה דמ"ע דאורייתא וכו', מ"מ קשיא לו תיפוק ליה הרי הדין במזיק מתנות כהונה קיימ"ל דפטור ביו"ד סי' סא' סעיף טו, מה שא"כ במתנות כהונה חייבים לצאת ידי שמים לדעת הרא"ש, ועכ"פ נראה ההלכה דמ"ע הוא להקדים להכהן, ובודאי אם יש ת"ח וכהן ע"ה כ' הרמב"ם בפירוש למשניות דת"ח קודם מ"מ עתה דהנהיגו דורות שלפנינו שהת"ח מחלו על כבודם מפני דרכי שלום ות"ח שמחל, כבודו מחול, נשאר העשה של "וקדשתו" על מקומו, וכיון דמ"ע איכא הרי ככל מ"ע שמחוייבים אנו לפזר ממון עבורה ולקנותה בדמים ומכ"ש שאין לנו למכור מצוה כדי להשתכר ממון ממנה, וא"כ איך נדחה מ"ע זאת משום חסרון כיס לצדקה, הזה יקרא הפסד, הרי זה חיוב עלינו ועל כלל הצבור ואפי' יהיה הממון לצורך מצוה אחרת, מאי אלימא האי מצוה מהאי מצוה, ומה אולמי האי עשה מהאי עשה, ואפילו עשה דעדיפא מניה בעינן בעידנא לחד תירוץ בתוס' פסחים נט ע"א, מכ"ש שלנו שאין מצוה אחרת נדחית, וכיון דחיוב על הצבור לקרוא את הכהן ראשון גם הקונה המצות חייב לקרוא לכהן ראשון וחסרון ידיעה הוא אצלם שהרי בקריאת הכהן הן מקיימים מצות עשה דאורייתא ובקריאה בתורה אינם מקיימים אלא מצוה ותקנה דרבנן ואם רוצים ליקח מצוה דרבנן כל שכן שעליהם ליקח מצוה דאורייתא על כן רע עלי המעשה שעושים במקצת קהילות שמזלזלין בכבוד הכהונה ונותנין אמתלות משום הפסד צדקה וזה אינו כדלעיל.
שם סימן ס, שאלה: אי רשאי הכהן למחול על החיוב לקרות ראשון, ואם סגי שיאמר הקורא במחילת הכהן, או שצריך לצאת. תשובה: מדינא רשאי הכהן ליתן רשות לאחר, אלא שחז"ל תיקנו מפני דרכי שלום אסור ליתן רשות וכו', אבל אם מוחל נגד הקהל לציבור משום צרכם לא שייך אתי לאנצויי, אבל לעשות תקנה שלא יקראו הכהן ראשון בשום פעם, כתב מרן החתם סופר סימן כד, דמאן ספין ומאן חשיב למיעקר מ"ע דאורייתא, ובלא רשות הכהן פשיטא דמבטלין מ"ע אלא אפי' ברשות הכהן אינו ראוי ואין יכולין לבטל, וכבר כ' הטו"ז או"ח סימן תקפ"ט, דאין רשות לבי"ד לבטל מ"ע לגמרי אפי' לעשות סייג לתורה.
ראה עוד בספר שתילי זיתים שם אות ג – ד, אפי' כהן קטן שיש גדול ממנו בחכמה.
וכדברינו ובשיטתנו כותב גם הגאון מחבר ערוה"ש סי' קכ"ח אות עב, המנהג פשוט דאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, יש שכ' להקל משום דהאידנא ליכא מיוחסי כהונה וחלילה לומר כן ולהטיל דופי בקדושת כהנים וכבר צווחו על זה ככרוכיה, ועיקרא דדינא דשלא ברצון הכהן אסור להשתמש בו וברצונו מותר, ונ"ל דגם כהן בכהן אסור וצ"ע לדינא, וגם להסתפק בבעל מום. שם סי' קל"ה אות ח, כהן קורא ראשון וכו' ובירושלמי יש פלוגתא, דרשב"י אומר שזהו מן התורה , וריב"ל ס"ל שזהו מדרבנן, ובש"ס שלנו משמע להדיא דהוי דאורייתא, בכל מיני כבוד שאנו מחוייבים לכבדו יכול למחול כמו שבארנו, הייתי אומר דגם בזה קמ"ל דתקנו חכמים מפני דרכי שלום שלא יבא לידי מחלוקת שלא יהיה ביכולתו למחול.
שם אות ט, וזהו דכתב רבינו הב"י בסעיף ד, המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, וכוונת רבינו הב"י שאפי' אם הכהן מוחל לא מהני, ואע"פ שבספרו הגדול ביאר דבמחילה מותר, מ"מ מסיק שם בעצמו שאין המנהג כן ואפי' מחילה לא מהני, וכן הוא המנהג הפשוט בכל המקומות (וכן כ' הטו"ז) ויש עתה מקומות שאינם בני תורה ונתפשטה הספחת ביניהם שאין משגיחין על הכהנים כלל וקוראים ישראל במקום כהן אף שיש שם כמה כהנים וגם אין מבקשים מחילתם אף שאינו מועיל כמ"ש, וראוים לעונש גדול וכבר ראיתי בעיני זאת וצווחתי עליהם עד שקבלו שלא לעשות כן וכמעט היה הדבר לפלא בעיניהם.
שם אות י, הרמב"ם בחיבורו כ' שהמנהג להקדים אפי' כהן ע"ה מת"ח מופלג בחכמה, וטעם המנהג דס"ל דהא דת"ח קודם זהו לשארי דברים אבל בעליית התורה שתקנו חכמים שכהן יקרא ראשון אין חילוק בזה, ולפי זה האידנא אין שום היתר להקדים ישראל לכהן אף במחילת הכהן, אא"כ רצונם לצאת מביה"כ קודם קריאת התורה, דאז בהכרח לקרא ישראל.
ראה עוד לרבנו הכהן הגדול החפץ חיים שכ' במשנה ברורה שם אות ט, דכתיב "וקדשתו" קבלו חז"ל שרוצה לומר לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון, מ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, אבל לענין לקרות בתורה בביה"כ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום, שאין הכהן והלוי יכולין למחול, אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקורין בהם.
שם אות יא, אף דהרבה ראשונים סוברים דלא נעשה תקנה זו להקדים ע"ה לפני חכם, מ"מ המנהג פשוט כהפוסקים שסוברין דלענין קריאת התורה בביה"כ מפני דרכי שלום לא חילקו בזה
שם אות יב, ואין כאן בזיון לכבוד התורה, דכיון שכן המנהג אין כאן ביזוי.
ראה גם בספר דעת תורה על סעיף ג, בקריאת ס"ת לדידן גם בחול אינו יכול למחול כמבואר בש"ס ורא"ש וב"י וד"מ. (ראה עוד שם בענין כהן בע"מ וכדומה).
ראה רב פעלים ח"ב או"ח סי' טל, פסק שבברכת המזון בשני חכמים שכמעט שוים בחכמה שאין חיוב לתת לכהן לברך משום שבימינו אין יחוס, והוא פלא שחולק אפי' על הרמב"ם בפי' המשניות דבשוים (אפי' לא ממש שוים) יש קדימה לכהן, כ"ש שהרמב"ם חזר בו ביד החזקה, ופסק ברוח שפסק מרן בשו"ע.
ראה כה"ח אות יב, יג, יד, מש"כ ויש להשיב על דבריו אך כל התשובות נמצאים בפוסקים שהבאנו ואין הזמן מסכים לכפול הדברים.
עיין עוד בספר קצות השלחן להגאון אברהם חיים נאה סי' כה אות ב, כ' כהן קורא ראשון וכו' ואפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל.
ראה בספר שואל ונשאל להגאון הגדול רבנו כלפון משה זצ"ל, ח"א סי' לד, כהן הבא מארץ רחוקה אם מעלים אותו ע"פ עצמו, דין זה מפורש באה"ע סי' ג' ולדעת מרן אינו נושא כפיו ואינו קורא בתורה ראשון ע"פ עצמו, ולדעת מור"ם נראה שלדעתו עולה ונושא וכן נהגו, ונראה דהמנהג הזה נתפשט כדברי מור"ם, ממה שלא ראינו ולא שמענו מי שמקפיד לחקור אחרי זה, מ"מ נראה דהיכא דאפשר לברר איזה אופן המועיל יש לחקור ולברר לצאת גם דעת מר"ן. שם, חלק שביעי או"ח סי' יב, בענין שישראל עלה ראשון שחשב שאין כהן, כ' הפר"ח דאם ארע כן אינו עולה למנין שבעה, ומחידושיו לגמרא מוכח דגם הקריאה אינה עולה וצ' לחזור מתחילת הפרשה, ומדברי ערך השלחן אות ה, נראה דמסכים לדינא לדבריו וכו' אך ראיתי להרב כה"ח סי' קל"ה אות לד, וכ' דעולה למנין שבעה.
ראה נודע ביהודה מהדורא תנינא סי' יד, שדחה דברי הפר"ח. ראה עוד מש"כ בנו בספר וישב אברהם להגאון הרב אברהם הכהן על או"ח סי' יא, להקדים כהן לכהן חברו נגד ישראל אה"ן דחיובא איכא והוי בכלל מ"ע דוקדשתו.
ראה בספר חיים ביד להגאון ר' סוסו הכהן זצ"ל סימן יח, בענין ביה"כ שלא היה להם כהן, ונהגו למכור פתיחת ההיכל לכל השנה, ומי שקנה עלה ראשון כל השנה, ואחר כך בא כהן ע"ש.
ראה עוד מש"כ תלמידו הגאון שער שמעון אחד ח"ב סי' לז, בענין ביה"כ שקבעו כשיש ב' בר מצוה וכדומה היו מוציאים את הכהן החוצה, האריך מאוד בענין זה ומפאת ארכם לא העתיק את הכל, אך לאורך כל התשובה עמד על כך שאין להעלות ישראל במקום כהן בלי רשותו, ואעתיק כאן סוף התשובה, - אגב אזכירה את מנהג ביה"כ לגריבה זיע"א בכפר שלם, מאחר והיו בין פורת יוסף רוב המתפללים כהנים, לכן היה ביניהם הסכם שמוכרים עלית כהן לכהנים, כלומר שהעולה צריך להיות כהן, ובודאי כל כהאי גונא אין כל חשש ויפה עשו מפני דרכי שלום.
שם חלק חמישי או"ח סי' כח, הביא הענין הנ"ל ואעתיק ממנו קטע קטן, משמע בגמרא דהא לא קאי רבי מתנה אמתניתין, אלא על הא דאמר אביי בשם מר שבביה"כ אין הכהן רשאי לחלוק כבוד אף לרבו ולגדול ממנו, שלא שנו אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני וחמישי לא, וכן הוא בטור, ולכן בלא רשות הכהן אסור אף בב' וה', וברשות הכהן רשאים לקרוא לישראל בב' וה' והוא הדין ר"ח, אף כשלא יצא הכהן, אבל בשבתות וימים טובים, אף כשנותן רשות אינו כלום, וכל זמן שהכהן בביה"כ אסור לקרות לישראל.
ראה עוד אגרות משה או"ח ח"ב סי' לד, הביא כל הסוגיה והאריך בענין ואצטט מעט מדבריו, ומפרש הב"י שכיון שהתקינו שכהן יקרא ראשון מפני דרכי שלום ואפי' בפני גדולים ליכא זילותא לחכם כלל, ומתרץ בזה דהא דתנן בהוריות דף יג, ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה היינו לכל שאר דברים חוץ מקריאת התורה שתקנה קבועה תיקנו וכו'. ועוד כ' וניחה למה שבארתי מה שבמתניתין דהוריות איכא לכאורה סתירה, דמתחלה אמר אימתי בזמן שכולן שוין, משמע דאם אינם שוין שהישראל גדול יותר מהכהן בחכמה אף שהכהן נמי אינו ע"ה הישראל קדים, ולבסוף מסיק אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם, משמע דאם הכ"ג נמי ת"ח אף שקטן מהממזר הכ"ג קדים, ורק כשהכ"ג ע"ה ממזר, הת"ח קודם. אולם בסוף דבריו כיון שנהגו בשביל כבוד התורה להתנדב סך גדול להתחיל בראשית נמצא שקריאת המנדב הוא כבוד התורה שכבודה עדיף מכל הכהנים, יש לקרותו אף בלא רשות הכהן גם לר' עמרם גאון ור' נטרונאי גאון שהוא כמנהגנו, במחילה מכבודו זה לא כמשמע מדברי רוב הפוסקים.
ראה עוד ספר בצל החכמה ח"ה סי' ס, כתב דהרא"ש והטור, באו לפסוק הלכה לפי תקנת חז"ל במסקנת הסוגיה, שכל ת"ח שאין הכהנים שבכל מקום כפופים לו אינו קורא בכהני אפי' כשאין בכהנים שבאותו צבור חכם כמותו, שפיר כתבו, שאם בא כהן לחלוק כבוד לרבו או לגדול הימנו בחכמה, אינו רשאי, אם לא למי שכל הכהנים כייפי ליה כר"ה שאפי' ר' אמי ור' אסי מיכף הוי כייפי ליה כנלע"ד נכון מאוד.
ראה עוד בספר ישכיל עבדי ח"ה או"ח סי' כד, שכ' שם באורך ופסק שקהל שהיה להם מנהג כזה בחו"ל למכור עלית כהן בראשית לכל המרבה במחיר אפי' שאינו כהן מכיון שעקרו דירתם ונתיישבו באה"ק עליהם לנהוג כפי המנהג הנהוג בארץ ולא יהיו בבחינת הגם לכבוש את המלכה עמי בבית כבוד התורה שישרור שלום בכבודה לא לחרחר ריב, ע"ז נאמר ולא מדובשך ולא מעוקצך, וסיים ומה גם כי ע"פ הקבלה ג"כ להכהן לפתוח ראשון שהוא בחינת חסד כידוע ליודעי חן.

קטע מתוך ספר "ממלכת כהנים" עמוד שלו
בשבתנו יחד בעזרה העליונה של מקדש מעט "לג'ריבה" ביה"כ הישן בעיר הכהנים, שמתי אל לבי להתחקות אחר מוצא משפחות בני אהרן אשר לדבריהם עלו להאי ג'רבה מימים קדמונים, זקני הכהונה ספרו לי כי מסורת בידיהם שאבותיהם היו מבני צדוק הכהן, כאשר נחרב הבית הראשון עלו לאפריקה ועמם הביאו דלת אחת מדלתי בית המקדש, בג'רבה בנו להם הכהנים בית כנסת בתבנית בית המקדש מחוץ לעיר מושבם ועל כן נקרא הבית הזה בשם "ג'ריבה" כלומר הבודדה, הם שמו בתוך הבנין את הדלת שהביאו מירושלים ויקראו בשם "קהל הדלת", וברבות הימים נשתבשה המלה הזאת לדיג'ת במבטה הברברי וע"כ קוראים לעדתם בשם "קהל הדיג'ת" או קהל הדלת עד היום הזה, בראשית ימי הבית השני הגיע עזרא הסופר אשר הלך למסעו לקבץ נדחי ישראל, וביחוד את המיוחסים שבכהונה ושבלויה עד אי ג'רבה ויעורר את הכהנים כי ישובו לירושלים, אבל אלה סירבו כי לא האמינו כי מאת ה' יצא בנין הבית השני, אז קלל עזרא אותם ואת בניהם כי לא יזכו לעמוד לפני ה' ולשרתו בכל הימים שהבית יהיה קיים ועד אחרית הימים וכי לא יבוא איש מבני לוי לצאת ולבוא לפניהם, והכהנים אף הם קללו את עזרא כי לא יזכה לשוב ולמצוא ק' בירושלים, לפי מסורתם שלש הקללות האלה נתקיימו, עזרא הסופר לא זכה להק' בארץ ישראל, והכהנים אשר בג'רבה לא שבו לירושלים כל הימים שהבית היה קיים, ומעולם לא בא איש מבית לוי לגור באי, כי קבלה בידי תושביו שלא יוציא את שנתו וכו', בכל אופן ראוי להזכיר כי על פי ספר היחס של בני כהני ג'רבה היה מוצאם מעזרא הסופר.

התורה אומרת נתתי לפניך את החיים וכו' ואת הטוב וכו' והתורה מציעה ובחרת בחיים למדנו מהגמרא שהמכבד את הכהנים זוכה לחיים ארוכים ושפע ברכה מאת ה', הבאנו בסכום הדרך הנכונה והישרה שיבחר בה הישראל בכל האופנים הנזכרים בלימוד הנ"ל.
א) אם רוצים לכבד אדם גדול בישראל לעליה בתורה, אם ביום שבת יעלה ששי שהיא העליה המכובדת ביותר, ואם בימי החול יעלה שלישי שהיא העליה המכובדת ביותר ביום חול.
ב) הרוצים למכור עליית בראשית לישראל שתורם בעין יפה לביה"כ ימכרו העליה ביום שמחת תורה שאז יכול לעלות ישראל, ולא בשבת בראשית שאחרי שמח"ת שהעליה שייכת לכהן.
ג) אם יש שני חתני בר מצוה ביום חול, למרות שזה לא קורה אפי' פעם בחמישים שנה, אם זה קורה, אז כמו שהולכים לבדוק ולברר אולם שמחות לערוך בו את השמחה, יעשה כן גם בבית הכנסת, אם לא תפוס, שילך לבית כנסת אחר, או יארגנו עוד מנין באותו בית כנסת, וחוץ מזה החתן בר מצוה אינו חייב לעלות ביום מסויים לתורה, ויכול להקדים או לאחר.
ד) ועל זה הדרך גם חתנים.
ה) ביום תענית שהכהנים לא צמים, יעלה לוי או ישראל הצם, ויאמר במקום כהן, שזאת ההלכה, שהכהן מנוע מלעלות מצד עצמו, שאינו מתענה. (ב"י סוף סימן תקס"ו).
ו) לכל בעיה הלכתית יש תשובה הלכתית מבלי לפגוע במצוה אחרת, אבל לבעית הכבוד, אין פתרון.
בכל אופן אנא לא על חשבון הכהנים הרודפים שלום ואוהבים שלום ומברכים את עם ישראל באהבה.