א. הכהנים מוזהרים מלהטמא למתים, חוץ משבעה קרובים, והם: אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו, אחותו שלא נשואה, ולאשתו כשרה,(1) ולמת מצוה. וחייב להטמאות להם, אך אחיו ואחותו מאמו (ולא מאביו) אין מיטמא להם.(2)
ב. כשכהן נטמא לשבעה קרובים, אסור לו להטמא לשאר מתים בבית הקברות.(3)
ג. אין כהן מיטמא לקרובו, אלא אם כן הוא שלם שלא חסר בו אבר. ויש אומרים דוקא אם נחסר לו בשעת מיתה או אחריה, אבל אם קטעו לו אבר בחייו, מיטמאים לו.(4)
ד. מותר לכהן ליטמא לקרובו אך ורק עד שיקברוהו (סתימת הגולל), ואחר כך אסור ליטמא לו.(5)
ה. כהן הנטמא למתים, לא נוהגים בו קדושת כהן, עד שיחזור בתשובה ויקבל עליו שלא יטמא עוד. וזה דוקא כשנטמא למתים במזיד. (6)
ו. אסור לכהן להכנס לתוך אהל שהמת תחתיו, ואפילו לבית אחר שפתוח לבית זה אסור, ואם יש דלת סגורה ואין קשר לבית שהמת בו מותר (ועיין סעי' טו). וכן אם יש סורג שאין בו בין ברזל לברזל טפח מותר.(7) ואין מועיל לסתום הפתח בדבר המקבל טומאה, אבל דלת או חלון מותר, כיון שהם קבועים חוצצים מפני הטומאה.
ז. כהנת, מותר לה להטמא למת,(8) וכן כשהיא מעוברת מותר לה להכנס לאהל המת.(9)
ח. כהן קטן שהגיע לחינוך צריך להזהירו שלא יטמא למת, אבל כשלא הגיע לחינוך אין חייב למנעו מלהטמא, ומכל מקום לא יטמאנו בידים.(10)
ט. בזמנינו כיון שלומדים רפואה על מתים, אסור לכהן ללמוד רפואה, אבל אם יכול ללמוד מבלי להטמא, מותר.(11)
י. רופא כהן, מותר לו להטמאות במקרה של פקוח נפש. ויש אומרים שאם יש רופא ישראל אין להקל.(12)
יא. כהן שהיה ישן ללא בגדים, או שהיה בפיג'מה, ונודע לו שיש מת בדירה, צריך לצאת מיד. ואם אינו יודע אין חיוב לומר לו מיד, אלא יאמרו לו אחר שיתלבש. ויש אומרים שאם הוא ערום מותר לו לשים בגד אחד ולצאת.(13)
יב. גם לכהן בעל מום אסור להטמא למת, אבל כהן פסול, כגון: חלל.(14) (חלל-עיין ערך נשואין) וכן בן גרושה מותר, ובן חלוצה אסור לו להטמא.(15)
יג. אסור לכהן להכנס לבית שיש בו גוסס,(16) אבל בספק גוסס מותר, ולכן מותר להכנס לבית חולים שיש בו ספק גוסס, אבל כשבודאי יש מת אסור להכנס.(17) ואם הכהן נמצא בחדר סגור בתוך הבית חולים מותר,(18) ובכל בית חולים צריך לברר את הסדרי ענין המתים בנוגע לכהנים.
יד. בזמן הזה נוהגים רק הלכות טומאת מת לכהנים, אבל לא נוהגים שאר כל דיני טומאה, כמו טומאת שרץ, עבודה זרה ועוד, שהיו בזמן בית המקדש. אמנם כיון שכולנו טמאים, אסורים אף הכהנים להכנס למקום המקדש,(19) וכן אסורים הכהנים אפי' המיוחסים לאכול תרומה.(20)
טו. אסור לכהן לעבור או לעמוד תחת פתח שאין תחתיו מת אבל עתיד לצאת משם המת הנמצא בחדר הפנימי,(21) ואם לא ידוע מהיכן יצא כל הפתחים אסורים, ובשבת מותר לו, עד צאת השבת.(כיון שאין קוברים בשבת).
טז. אסור לכהן ליטמא גם לקברי צדיקים.(22)
יז. אהל טפח שעשו על המת, ויש טפח פתוח לאויר העולם בפתח האהל, אין הטומאה עולה מעל האהל, ומותר לכהן ללכת מעל האהל.(23) ולכן נראה שגם בציון רבי שמעון בר יוחאי במירון וגם בקבר רחל שמתירים מחמת אהל, אסור. כיון שאין פתח פתוח למטה לאויר העולם.(24)
יח. ברכת כהנים אינה דוחה טומאה, ולכן כשיש מת בבית הכנסת לא יעשו ברכת כהנים.(25)
יט. אסור לכהן ליטמא לאבר שנחתך מן החי, אם יש עליו בשר שראוי האבר להתרפא. ואפילו לאבר של עצמו, אסור. (26)
כ. כהן שנטמא בשוגג או שנטמא לקרובים, טוב להורות לו שיטבול במקוה, ומנהג טוב הוא.(26א)
כא. יש לחוש לסוברים שגויים מטמאים באהל, ולכן לא ילך הכהן על קבריהם. ונגיעה במת גוי אסור מעיקר הדין.(27)
כב. אסור לכהן להתקרב תוך ארבע אמות של מת או של קבר, אבל אם יש מחיצות גבוהות עשרה טפחים סביב הקבר, אין צריך להתרחק רק ארבעה טפחים. ולא מספיק להתרחק בדיוק ד' אמות, כי בדרך כלל מצבה רגילה אינה מכסה את הקבר שבאדמה.(28)
כג. מקום שהעידו חכמים וגאונים, כגון: האריז"ל, שנהגו לקבור באותו מקום מתים, אין לכהן להקל וללכת שם. וכן מצינו בסביבות בית הקברות העתיק של צפת.(29)
כג. עוברים (נפלים) נחשבים כמת, ומטמאים בטומאת מת.(30)
כד. יש לכהן להזהר מביקור במוזיאונים לעתיקות וכדו', שיש מוזיאונים שמצויים שם גולגלות וכדו', כגון: מוזיאון רוקפלר, ובמוזיאון ישראל ובמוזיאון גוף האדם, שידוע שיש שם עצמות אדם, והם מטמאות באהל.(31)
כה. הכהן צריך להזהר בהלוויות, וכן בבית הקברות, שלא יעמוד תחת עצים, שאז יכול להיות שיש שרשרת עצים והמת נמצא בקצה אחד ומאהיל על הכהן שנמצא בקצה השני של העצים.(32)
כו. המוצא קבר ולא ידוע לאחרים עליו, צריך לציינו או להודיע עליו כדי שיזהרו הכהנים מן הטומאה. וכן במקרה של פטירה ל"ע בבנין מגורים צריך להודיע לדיירים.(33)
כז. יש לכהן להזהר כשהוא טס במטוס, לברר האם מובילים באותו זמן במטוס ארונות עם נפטרים, אלא אם כן נעשה בדוד הלכתי מתאים בין הנוסעים לארונות המתים.(34)
כח. וכן במכונית אסור לו ליסוע אם יש בה מת, אפילו שאין למכונית זו גג.(35) וכן לא ליסוע בכביש שסללו על בית קברות שאין המכונית נחשבת כאהל החוצץ בפני הטומאה.(36)
כט. טיסה מעל בית קברות אסורה לכהן, אלא אם כן לא מתוכנן שהמסלול יעבור מעל בית קברות והדבר רק בספק, אז יכול לטוס.(37)
מקומות הבנויים על גבי קברים
נציין מספר מקומות המשמשים מעבר לאנשים רבים וידוע שמצויים בהם קברים. רשימה זו אינה מלאה ואין להסיק ממנה שהמקומות שלא הוזכרו כאן אין בהם חששות של טומאת כהנים.
נדגיש שמכוניות אינן נחשבות מבחינה הלכתית כאהל החוצץ בפני הטומאה (מטעם אהל זרוק, מטעם שהמכוניות עצמן מקבלות טומאה ועוד). לכן, אסור לכהן לנסוע במכונית בדרך העוברת על גבי קברים. האיסור קיים גם כאשר חלונות המכונית סגורים. יש הטועים וסבורים שמכונית חוצצת בפני הטומאה ולכן, הננו מדגישים את האיסור. ראה במשנה-ברורה סי' ת"ט ס"ק ו', בביאור הלכה שם ובחזון-איש אבן-העזר סי' קמ"ד, ט'.
א. בירושלים, בהר הזיתים, הכביש הקרוי "דרך יריחו", סלול על גבי קברים בקטע שבו הכביש עובר בין בתי קברות מימינו ומשמאלו. בתקופת השלטון הירדני הורחב כביש זה והוסט על גבי הקברים, הקברים נמצאים לכל רוחב הכביש בכל מסלולי הנסיעה. על הכהנים להמנע מלנסוע בכביש זה. ישנן כמה דרכים עוקפות שאפשר להגיע איתן מירושלים ליריחו כגון, כביש מעלה אדומים.
ב. בהמשך "דרך יריחו" בהר הזיתים מול משטרת מחוז הדרום, יש מספר קברים בשולי הכביש, במסלול העולה מיריחו לירושלים. התחילו לבנות במקום זה קיר מפריד, אך טרם ניתן רשיון והבניה הופסקה. כל עוד לא הושלמה הגדר המפרידה בין הקברים לכביש, על הכהנים להזהר לא להתקרב לתוך ד' האמות של הקברים.
ג. בירושלים, "דרך השילוח" המוליכה דרך יד אבשלום עד למעין השילוח, סלולה על קברים והיא אסורה בכניסה לכהנים.
ד. כמובא לעיל, בכניסה להר המנוחות בירושלים בעונות מסוימות של השנה ענפי אילנות מאהילים על הכביש ועל הקברים, מצב זה עלול לקרות גם בבתי קברות אחרים אם הם מוקפים בעצים. לכן, על הכהנים המתקרבים לבתי-קברות לשים לב לחשש זה וללכת תחת כיפת השמים ולא מתחת לענפי העצים.
ה. בתל-אביב, רח' קיבוץ גלויות בקטע שבין פינת רחוב שוקן (המשך רחוב עליה) לפינת רח' הרצל סלול על מערות קברים. מערות הקברים נמצאות בכל רוחב הכביש והרחוב אסור בכניסה לכהנים, הן ברכב והן ברגל. ברחוב זה עוברים קוים רבים של התחבורה הציבורית. קוים 1, 2, 3 המשמשים את התחבורה העירונית וקווים נוספים (קווי מאסף) הנוסעים מת"א לדרום ולערים הסמוכות (חולון וכו') עוברים ברחוב זה. לנוכח העובדה שרח' קיבוץ גלויות משמש כעורק תחבורה ראשי, מוטל על הכהנים הנוסעים באיזור לברר שהרכב שבו הם נוסעים (מכונית פרטית או רכב ציבורי) אינו עומד לעבור ברחוב זה.
ו. בטבריה, חלק מרוחב הכביש העובר לאורך גדר בית הקברות, נמסר שהוא סלול על גבי קברים. בחודש חשון בשנת תשכ"ד נמצאו בכביש זה (מתחת לאספלט) למעלה משלושים קברים. כביש זה הוא כביש הכניסה לעיר מכיוון דרום ( מכיוון קבר רבי מאיר בעל הנס וכביש הבקעה ).
העצה לכהנים הנוסעים בכביש זה, במסלול היוצא מטבריה דרומה, היא שיצאו מהרכב לפני הכניסה לקטע זה (כלומר, לפני שהכביש עובר ליד בית הקברות) וילכו במדרכה שלצד ים כנרת, לפני הגיעם מול השער השני של בית הקברות (השער הדרומי) הם רשאים לחזור לרכב ולהמשיך בנסיעה. הקטע שעל הכהנים לעבור ברגל אורכו כ- 200 מטר.
בהקשר לטבריה על הכהנים לדעת שכל השטח מסביב לקברי רבן יוחנן בן זכאי והרמב"ם הוא בית קברות ואסור בכניסה לכהנים.
בטבריה יש עוד מקומות בעיתיים
ז. בצפת, הדרך למקווה האריז"ל עוברת בתוך בית קברות, לא ידועה דרך אל מקווה האריז"ל המותרת לכהנים,
ח. מירון, לעיל בסעיפים ט"ז-י"ז הובא שאסור לכהנים ליטמא אף לקברי צדיקים. לכן אין לכהנים להכנס לבנין קבר הרשב"י.
אין לכהנים להקל לעצמם להכנס לבנין הרשב"י למרות השמועה המוסרת שכאשר בנו לפני מאות שנים את המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי הניחו "פתח לטומאה" מתחת לרצפת הבנין, כדי שהרצפה תשמש אוהל חוצץ ותתיר את המקום לכניסת כהנים. הבנין מוכר היטב על כל מוצאיו ומובאיו ולא ידוע כלל על קיומו של "פתח לטומאה". גם אם נכונה השמועה, במשך מאות השנים מאז הקמת הבנין נעשו בו שינויים רבים אשר בכוחם לקלקל תיקון זה.
וכמו שאמרנו לעיל רשימה זו היא חלקית, ויש להתעדכן בכל פעם בנושא, ואין לשמוע לכל מיני ביטויים כגון: "כל הארץ מלאה קברים, כיצד ניתן להזהר ?" וכדו', אין להגרר אחריהם.
התורה הטילה על הכהן להתרחק מן הקברים שיש לו ידיעה עליהם, לימוד הנושא על פרטיו ההלכתיים והמעשיים ותשומת-לב ראויה, מאפשרים בהחלט לכהן לקיים מצוה זו, כאשר צוה ה' בתורתו.
וכמו שכתב הרמב"ן (חקת כ,טז) ואנחנו בעוונותינו טמאי הגלות ולא ידענו בטהרת הקודש, עד יערה עלינו רוח ממרום ויזרוק ה' עלינו מים טהורים ונטהר, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו.
(1) ויקרא כא. שלחן ערוך יורה דעה סימן שע"ד סעיף א,ב,ג,
(2) שלחן ערוך שם סימן שע"ג סעיף ג,
(3) שלחן ערוך שם סעיף ז, והרמ"א התיר. בית עובד עמוד רטו אות ח,
(4) שלחן ערוך שם סעיף ט, מועד לכל חי סימן ל"א סעיף כה'.
(5) שלחן ערוך שם סעיף ו,
(6) שלחן ערוך או"ח סימן קכ"ח סעיף מא, בית יוסף בשם מהרי"א, שארית יוסף חלק ג' סימן קכ"ח סעיף פב,
(7) משנה אהלות פרק ח' משנה ד', פרק יג' משנה א', שו"ע יורה דעה סימן שע"א סעיף א, ש"ך, ודלא כהט"ז שאומר שדלת מועילה לחצוץ רק כשעומדת על ידי דבר שלא מקבל טומאה, ודוחה בנקודות הכסף במקום את דברי הט"ז. עוד יוסף חי, שנה א' תצוה סעיף ט, י,
(8) סוטה פרק ג' משנה ז, דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן, ברטנורא. רמב"ם פרק ג' מהלכות אבל הלכה יא'. שלחן ערוך יורה דעה סימן שע"ג סעיף ב,
(9) כנסת הגדולה יו"ד סימן עג, בהגהת הטור אות א, משנה ברורה סימן שמ"ג סעיף ג' בשם נתיב חיים, לוית חן סימן קכ"ז, ילקוט יוסף חלק ז' סימן ל סעיף ט, (עיין בענין זה בסוף הספר -בענין טומאת קטן).
(10) שלחן ערוך שם סעיף א, רמ"א, ש"ך וט"ז בשם האגודה, משנה ברורה סימן שמ"ג סעיף ג, (עיין עוד בענין זה בסוף הספר- עמוד 242).
(11) אגרות משה יורה דעה חלק ג' קנ"ה, שו"ת שבט הלוי חלק ב' סימן קס"ד, שו"ת מהר"י אסאד או"ח סימן מז, שו"ת כתב סופר או"ח סימן טז, שו"ת מלמד להועיל חלק א' סימן לא, ילקוט יוסף חלק ז' סימן ל סעי' ז', אנציקלופדיה רפואית הלכתית – ד"ר אברהם שטינברג.
(12) פתחי תשובה יורה דעה סימן ש"ע ס"ק א, מועד לכל חי סימן ל"א סעיף יז'.
(13) רמ"א סימן שע"ב סעיף א, פתחי תשובה ס"ק ד,ה,
(14) רמב"ם פרק ג' מהלכות אבל הלכה יא'. שלחן ערוך שם סעיף ב,
(15) עוד יוסף חי תצוה סעיף ו,
(16) שלחן ערוך יורה דעה סימן ש"ע סעיף א,
(17) ספרו של הר' מרדכי אליהו ספר הלכה,
(18) אנציקלופדיה הלכתית רפואית בשם האדמו"ר מצאנז, וכסעי' ו. מעשה רב – מנהגי הגר"א סעיף קז,
(19) אוצר דינים ומנהגים,
(20) רמ"א אורח חיים סימן תנ"ז סעיף ב,
(21) משנה אהלות פרק ז' משנה ז', שלחן ערוך שם סימן שע"א סעיף ד, עוד יוסף חי תצוה סעיף יא,
(22) קצור שלחן ערוך סימן ר"ב סעיף יד', טעמי המנהגים דף רנט, יחוה דעת חלק ד' סימן נח, ציץ אליעזר חלק טו סימן סח, חלק טז סימן יח-ב. הבית היהודי ח"א, סימן פב סעיף מד, תורת כהנים. (עיין בהרחבה בענין זה בסוף הספר- עמוד 236).
(23) משנה אהלות פרק ג' משנה ז'. רמב"ם הלכות טומאת מת פרק כ הלכה ז. שו"ת הרא"ש כלל ל'. מנחת יצחק חלק ט' קכז.
(24) תורת כהנים פרק י"ג סעיף ב'. עיין שם באורך בענין ציון רבי שמעון בר יוחאי במירון. (וכן עיין בסוף הספר בעמוד 236)
(25) משנה ברורה סימן קכ"ח ס"ק ח'. אור לציון חלק ב' פרק ח' י'. עוד יוסף חי תצוה סעיף יא'. חיי אדם כלל לב סעיף ט'.
(26) רמב"ם פרק ב' מהלכות טומאת מת. שלחן ערוך יורה דעה סימן שס"ט סעיף א'.
(26א) תורה לשמה או"ח שאלה ל"ה.
(27) תוס' ב"מ דף קי"ד, טור בשם הרא"ש סימן שע"ב. שלחן ערוך יו"ד סימן שע"ב סעיף ב'. רמ"א. ילקוט יוסף ח"ז סימן ל' סעיף ו'. כל אלו סברו שנכון להזהר. דלא כהרמב"ם, רמב"ן רשב"א ריטב"א מאירי והאשכול, וכן העלה ביבי"א ח"א יו"ד סימן י',שאין מטמאין באהל. ובעוד יוסף חי תצוה יב' התיר לדבר מצוה, וכן הביא בספרו הר' מרדכי אליהו ספר הלכה פרק כ' סעיף כה'. מועד לכל חי סימן ל"א סעיף ה'.
(28) שלחן ערוך יורה דעה סימן שע"א, עוד יוסף חי, שנה א' תצוה סעיף י'. קדושת הכהונה סעיף יח'.
(29) מנחת שלמה חלק ב' סימן צח'.
(30) רמב"ם פרק ב מהלכות טומאת מת הלכה א. קדושת הכהונה סעיף ט'.
(31) קדושת הכהונה סעיף טו'. מועד לכל חי שם סעיף ו'.
(32) קדושת הכהונה סעיף כ'.
(33) רמב"ם פרק ח' מהלכות טומאת מת הלכה ט'. קדושת הכהונה סעיף כו'.
(34) קדושת הכהונה סעי' לח'-לט'.
(35) שם, שכשעולה על הרכב מזיז את הרכב עם הטומאה ואז אסור משום היסט.
(36) קדושת הכהונה סעיף מא'. בהמשך נביא רשימת מקומות שידועים בחשש טומאה.אך עיין ביבי"א ח"י חיו"ד סי' נג', שהעלה להתיר באהל זרוק בבית הקברות, כגון מכונית רכבת ומטוס הנוסעים בכביש שנסלל על קברות.
(37) דברי הרב יצחק זילברשטין שליט"א בספר קדושת הכהונה.