כתב הרמב"ם (פ"י מהלכ' בכורים ה"ה, ופי"ג מהלכ' שמיטה ה"י) התורה זכתה את הכהן בתרומות = שהן לחמו, ובמתנות בהמה וקדשי מקדש = בשר, בראשית הגז = שהן לבושו, ובגזל הגר, בחרמים, שדה אחוזה, פדיון בכורות = בשביל הוצאותיו ושאר צרכיו, וכל זה בגלל שאין לו חלק בנחלה ובביזה.
הגמ' בב"ק דף ק"י ע"ב, ובחולין דף קל"ג ע"ב, (וכן במדרש תנחומא במדבר כד) מפרטת את ה- 24 מתנות כהונה, שניתנים לכהן, עשר במקדש, שנאכלין לפנים מן הקלעים. ארבע בירושלים, שנאכלים בכל העיר. ועשר בגבולין, דהיינו בכל ערי ישראל. (לא כולם נוהגים היום) ואלו הן:

א . חטאת בהמה - באה מג' מינים, כבשים עיזים ובקר. אחר שזרק את דמה מפשיטה ומפריש האימורים, ושאר בשרה נאכל לכהנים זכרים בעזרה ליום ולילה עד חצות. וכל זה רק בחטאות הנאכלות, שהרי יש חטאות הנשרפות שאין אוכלין מהם.
ב . חטאת העוף - באה מב' מינים תורים ובני יונה, וזה קרבן חטאת עוף של עני האמור בפרשת עולה ויורד. היתה נעשית על קרן דרומית מערבית דהיינו מליקתה והזאתה, ואחר ההזאה כולה נאכלת לכהנים זכרים בעזרה.
ג . אשם ודאי - ה' אשמות הן: 1. אשם גזלות, 2. אשם מעילות, 3. אשם שפחה חרופה, 4. אשם נזיר, 5. אשם מצורע. נאכלין לכהנים זכרים בעזרה, ליום ולילה עד חצות.
ד . אשם תלוי - בא על ספק כרת שלא נודע לו שעבר את העבירה בודאי, שיביא חטאת. נאכל לכהנים זכרים בעזרה, ליום ולילה עד חצות.
ה . זבחי שלמי צבור - אלו הן כבשי עצרת שנקראים שלמים והם קדשי קדשים, ונאכלין לכהנים זכרים בעזרה, ליום ולילה עד חצות.
ו . לוג שמן של מנחת מצורע - מה שנשאר בלוג מהיציקה לכף הכהן השמאלית בשביל להזות לפני ה', ולתת על תנוך אוזן המטהר ועל ראשו. נאכל לכהנים זכרים בעזרה ליום ולילה עד חצות.
ז . מותר מנחת העומר - שהביאו ביום טז' ניסן מהתבואה החדשה עומר שעורים אחרי הקטרת הקומץ. נאכלין השיירים לכהנים זכרים בעזרה ליום ולילה עד חצות.
ח . שתי הלחם - שהביאו בחג השבועות, נאכל לכהנים זכרים בעזרה ליום ולילה עד חצות.
ט . לחם הפנים - שערכו כל שבת, אותו הלחם שסלקו ממה שנערך משבת הקודמת. נאכל לכהנים זכרים בעזרה, באותה השבת ובמוצאי השבת.
י . שיירי מנחות - של יחיד. כל המנחות הנקמצות: מנחת נדבה מנחת חוטא, מנחת סוטה. נאכלין לכהנים זכרים העזרה, ליום ולילה עד חצות.

יא . הבכור - אם נולד בכור זכר ללא מום לבהמה טהורה השייכת לישראל הרי הוא קדוש, ומחזיקו לכבש עד ל' יום ולגדי נ' יום, ואח"כ נותנו לכהן והכהן מקריבו שלמים בעזרה והבשר נאכל לכהן בכל העיר ירושלים, לשני ימים ולילה אחד. ואם הוא בעל מום נותנו לכהן, והכהן אוכלו בכל מקום שירצה.
יב . הביכורים - מצות עשה להביא ביכורים למקדש, ואין מביאין אלא משבעת המינים. יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה קושרה בגמי ואומר הרי אלו ביכורים, וכשגדלו קוצרם ומעלם לבית המקדש. ונאכל לכהנים בטהרה בכל העיר בלי הגבלת זמן.
יג . המורם מן התודה - חזה ושוק, וארבע חלות מארבע מינין: חלות ורקיקים רבוכה וחמץ. ומאיל נזיר - זרוע בשלה, וחלה ורקיק. הכל נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם ליום ולילה עד חצות. (חזה ושוק של שלמים נאכל לכהנים לשני ימים ולילה אחד).
יד . עורות קדשים - של עולה, חטאת ואשם, שייכים לכהנים.

טו . תרומה גדולה - ראשונה מפריש תרומה מהתבואה, מהתורה מספיק להפריש משהו, וחכמים אמרו עין טובה 1/40, עין רעה 1/60, עין בינונית 1/50, ונותנה לכהן, והכהן אוכלה בטהרה בכל הארץ.
טז . תרומת מעשר - אחר שהפריש תרומה גדולה מפריש עשירית מעשר ראשון ונותנה ללוי, ואז הלוי מפריש מזה עשירית ונותנה לכהן, וזה נקרא תרומת מעשר, ודינה כמו תרומה גדולה.
יז . חלה - מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן, ואין לה שיעור מן התורה, ומדרבנן שיעורה 1/24, וכהן אוכל אותה בטהרה בכל הארץ.
יח . ראשית הגז - מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז, דהיינו: אם גזז חמש צאן מצאנו בין טלאים בין זקנים אפילו מאה פעמים, בין בארץ בין בחו"ל, ומשקל הגז צריך להיות ס' סלע יב' סלע לכל צאן. ונותן לכהן משקל חמש סלעים.
יט . זרוע לחיים וקיבה - מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע הלחיים והקיבה, וכהן אוכל אותם בכל הארץ אפילו בטומאה.
כ . פדיון הבן - מצות עשה לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית. ופודה בחמש סלעים ונותנם לכהן, והכהן עושה בהם כרצונו.
כא . פדיון פטר חמור - מצות עשה לפדות כל אדם מישראל פטר חמור (הולד הראשון של האתון) בשה, ונותן את השה לכהן. והשה עצמו חולין.
כב . שדה אחוזה - אדם שהקדיש שדה אחוזה, הבעלים יכולים לגואלה עד שתי שנים, ואם לא גאלה ומכרה הגזבר לאחר, הרי היא יוצאת ביובל ומתחלקת לכהנים של אותו משמר שארע בו היובל.
כג . שדה חרמים - האומר על שדה "הרי היא חרם" תנתן לכהן. או למ"ד סתם חרם לכהן גם אם אמר "חרם לה' " תינתן לכהן, והשדה קודש עד שתגיע ליד הכהן, ובידי הכהן היא חולין.
כד . גזל הגר - הגוזל מן הגר והכחיש ונשבע לשקר, ורוצה לחזור בתשובה ולהחזיר קרן וחומש, אבל הגר מת, יתן את הכסף לכהן.

לחמש סוגים , וזה לשונו:
א. שמונה מתנות מהם אין אוכלים אותם הכהנים (זכרים אפי' בעלי מומים) אלא במקדש לפנים מחומת העזרה.
ב. חמש מתנות אין אוכלים אותם הכהנים אלא בירושלים לפנים מחומת העיר, ונאכלין לזכרים ולנקבות, (קדשים קלים).
ג. חמש מתנות אין זוכים בהם מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד.
ד. חמש מתנות זוכים בהם בין בארץ בין בחוצה לארץ.
ה. מתנה אחת זוכים בה מן המקדש.

א. בשר החטאת , אחד חטאת העוף ואחד חטאת הבהמה.
ב. בשר האשם , בין תלוי בין ודאי.
ג. זבחי שלמי צבור.
ד. מותר העומר.
ה. שירי מנחות ישראל.
ו. שתי הלחם.
ז. לחם הפנים.
ח. לוג שמן של מצורע.

ט. חזה ושוק של שלמים.
י. המורם מן התודה.
יא. המורם מאיל נזיר.
יב. בכור בהמה טהורה.
יג. בכורים.

יד. התרומה.
טו. תרומת מעשר.
טז. חלה. ואלו שלשתן קדש.
יז. ראשית הגז.
יח. שדה אחוזה. שנים האחרונים חולין.

יט. המתנות (זרוע לחיים וקיבה).
כ. פדיון הבן.
כא. פדיון פטר חמור.
כב. גזל הגר.
כג. החרמים. כל אלו חולין.

כד. עורות העולות וחטאות ואשמות.
מטעמי המצוה
א. דאגה לפרנסתו של הכהן, שאין לו חלק ונחלה בארץ, כדי שיוכל לעבוד את עבודת הקודש וללמד תורה לישראל.
ב. כדי ליצור קשר ישיר בין העם לבין בית המקדש והכהנים מורי ההוראה ועובדי הקודש.
ג. כדי שיזכור האדם את בוראו ויודה לו על הברכה אשר ברכו בתבואת השדה.
ד. חלק מהמתנות (כגון: פדיון הבן ופטר חמור) באו גם כזכר ליציאת מצרים. (כהונת יצחק).
אמרו חז"ל: לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה בברית מלח עולם.(ספרי פרשת קרח, רש"י שם יח,ח)
אמרו חז"ל: כל המקיימן כאילו קיים כל התורה כולה, וכאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העובר עליהן כאילו עבר על כל התורה כולה.
(ב"ק קי: וברש"י, דרך אמונה פ"א מהלכ' בכורים א, ג)