א. מצות עשה לתת ראשית הגז לכהנים, שנאמר: "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). וראשית הגז נוהג רק בארץ, גם בימינו.(1) וי"א שנוהג גם בחו"ל, אלא שלא נהגו כן.(2)
ב. החיוב הוא רק בכבשים, זכרים ונקבות. ואם צמרן קשה ולא ראוי ללבישה, פטור.(3)
ג. גוזז צמר המתה, פטור מראשית הגז.(4)
ד. בהמת כלאים, כוי, וטרפה חייבים בראשית הגז.(5)
ה. המפריש ראשית הגז ואבדו לו, חייב לתת במקומם אחרים לכהן.(6)
ו. חיוב ראשית הגז הוא עד שיהיו לו חמש צאן.(7)
ו. אם גזז כל אחת בנפרד, כשיגיע לכמות של חמש צאן, אפילו בהפרש כמה שנים, חייב. וזה דוקא שכשהתחיל לגזוז היו לו חמישה צאן.(8)
ז. שעור נתינת ראשית הגז הוא: חמישה סלעים (בערך מאה גרם). והוא מחמש צאן ומעלה. ושעור כל הגיזה ס' סלע, לכל צאן אחת יב' סלע. ואם אחת פחות מ-יב' סלע, אפי' שביחד יש ס' סלע, פטור.(9)
ח. ראשית הגז מצותה בתחילת הגיזה, ואם הפריש באמצע או בסוף, יצא.(10)
ט. גזז הצמר וצבעו לפני שנתן לכהן, פטור מליתן לו. אבל אם רק הלבינו חייב ליתן לכהן.(11)
י. אם רוצה לחלק לכמה כהנים, לא יפחות לכל אחד מחמשה סלעים (בערך מאה גרם).(12)
יא. השותפין חייבים בראשית הגז, אך ורק כשיש לכל אחד לפחות חמש צאן.(13)
יב. מתנת הצמר של ראשית הגז, היא חולין לכל דבר. ולכן אפשר לתתה לכהנת, אף על פי שנשואה לישראל.(14)
יג. בהמת כהן פטורה ממתנות כהונה.(15)
יד. אין מברכין על מצות הפרשת ראשית הגז. וכן בכל מתנות כהונה. ומכל מקום מכיון שיש מחלוקת, יברך בלי שם ומלכות.(16)
טו. אין הכהן מברך שהחיינו, כשמקבל המתנות בפעם הראשונה. וכן בעל הבית לא יברך. ומכל מקום בעל הבית יברך בלי שם ומלכות. או שיברך על פרי חדש.(17)
טז. לויים חייבים בראשית הגז, וכהן חלל וחללה חייבים בראשית הגז, וכל שכן שאין נותנים להם ראשית הגז.(18)
יז. לקח גיזה מגוי וגזזן הגוי בעצמו, פטור. ואם לקח ממנו צאן לגיזה,חייב. אפילו שגדלה אצל הגוי.(19)
יח. האומר כל גיזותי ראשית הגז, דבריו קיימין.(20)
יט. יש שנהגו לעשות מן הצמר של ראשית הגז ציצית, דהואיל ואיתעביד ביה חדא מצוה ליתעביד ביה מצוה אחריתי. (כיון שנעשתה בו מצוה אחת נעשה בו מצוה אחרת).(21)
(1) ברכות דף כב. רמב"ם פרק י' מהלכות בכורים הלכה א'. ועיין בנין אב ח"ג סי' מ'. ואפי' גדלה הבהמה בארץ ונגזזה בחו"ל, פטורה מראשית הגז. דרך אמונה פ"י ס"ק י.
(2) טור ושלחן ערוך יו"ד סימן של"ג סעיף א'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ח סעיף א'.
(3) רמב"ם שם ה"ד.שלחן ערוך שם סעיף ב'. הבית היהודי שם סעיף ב'.
(4) רמב"ם שם ה"ז. שלחן ערוך שם סעיף ג'.
(5) רמב"ם שם הלכה ז'. נוהג בכלאים רק כשאמו כבשה (רחל).
(6) רמב"ם שם ה"ח.שלחן ערוך שם סעיף ה'. הבית היהודי שם סעיף ז'. מצות עשה ליתן אבל ההפרשה עצמה אינה מצוה. דרך אמונה שם ס"ק א.
(7) רמב"ם שם הלכה יג'.
(8) שלחן ערוך יורה דעה סימן של"ג סעיף יב'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ח סעיף ו'.
(9) שלחן ערוך שם סעיף ט'. הבית היהודי שם סעיף ד'. משקל ס' סלעים הוא בערך 1200 גרם, דרך אמונה שם ס"ק פו.מהתורה שעור נתינה כל שהוא, ומדרבנן לרמב"ם אחד משישים, ולרא"ש ולטור משקל חמש סלעים.
(10) שלחן ערוך שם סעיף יא'.
(11) רמב"ם פרק י' מהלכות בכורים הלכה ו'.
(12) שלחן ערוך שם סעיף יג'.הבית היהודי שם סעיף ג'.ויתן לו צמר כמו שהוא (לא מלובן) כדי שישאר אחר הליבון חמש סלעים. רמב"ם שם הט"ז.
(13) שלחן ערוך שם סעיף י'. הבית היהודי שם סעיף ה'. שותפות עם גוי או עם כהן, י"א שדעת הרמב"ם לפטור וי"א שאינו פוטר. דרך אמונה שם ס"ק צח.
(14) רמב"ם שם הי"ז, שלחן ערוך יורה דעה סימן של"ג סעיף יד'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ח סעיף ח'. וכן אפשר לתת לבעלה ישראל, וכ"ש שבעלה פטור מראשית הגז. דרך אמונה שם ס"ק קכו.
(15) ערוך השלחן יורה דעה סימן ס"א סעיף טו'.
(16) הבית היהודי שם סעיף י'.
(17) הבית היהודי שם סעיף יא'.
(18) רמב"ם שם ה"א.
(19) רמב"ם שם ה"ט.
(20) שלחן ערוך שם סעי' ו. מנחת חינוך מצוה תקח.
(21) דרך אמונה שם ס"ק קכד.