נאמר בתורה "רֵאשִׁית דְגָנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵז צאנְךָ תִתֶן לוֹ" (דברים יח, ד).
כתב בספר החינוך (מצוה תק"ח) שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר "וראשית גז צאנך תתן לו", וענין המצוה שכל מי שיש לו חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפי' גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן.
ומשרשי המצוה, כשם שמצווים לתת מעשר ראשון ללוים, לפי שבשבט לוי בחר ה' יתברך בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדש, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחייתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם ע"י אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם להתייגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה.
כמו כן הכהנים שהם המשרתים תמיד פני ה', ואין להם נחלה בקרקעות ולא בגיזה, זיכה להם ה' יתברך כל צורך מחייתם ע"י אחיהם, נתן להם תרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע לחיים וקיבה, וחלקם בקדשי מקדש, שיש להם בשר די ספוקם, ועדיין חסר להם מלבוש, על כן זיכה להם ראשית הגז למלבושיהם.
נאמר בפסוק הנ"ל שתי מצוות, האחת מצות תרומה והשניה מצות ראשית הגז. וקשה מדוע בתרומה חיטה אחת פוטרת את כל הכרי, ואילו בראשית הגז הדין שיש ליתן לכהן כשיעור לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר "תתן לו" כדי מתנה?
והתשובה, שאפשר שיש הבדל בין תרומה לראשית הגז, שבראשית הגז אינו חייב אא"כ יש לו חמש רחלות, ולכן שם המתנה צריכה להיות חשובה. אבל בתרומה אין שעור לחיובה שאפילו קצר שבולת אחת חייב לתרום ממנה תרומה, וא"כ בהכרח אין שעור לתרומה אלא חיטה אחת פוטרת את הכרי.
ועוד, שראשית הגז המתנה היא מצד הישראל, כמו שנאמר "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם זובחי הזבח" וכו', אבל תרומה נחשבת בכלל קדשי המקדש, כמו שנאמר בפרשת קרח: "זה יהיה לך מקדש הקדשים כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם וכו', אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך וכו', וזה לך תרומת מתנם וכו' לך נתתים". היינו קנאו ה' יתברך ונתנו לכהן, ולגבי הקב"ה לא שייך כדי נתינה. ונראה שמה שנאמר בפסוק "תתן לו" מוסב רק על ראשית הגז.
ויש אומרים, שיש שתי מצוות, האחת הפרשה, והשנית נתינה, ולענין הסרת איסור הטבל די בחיטה אחת, אבל מצות נתינה אינו מקיים אא"כ נתן כשיעור.
ראשית הגז נותן מכבשים, אבל מעיזים פטור. והטעם, שנאמר בתורה: "וראשית גז צאנך תתן לו" וסמך לו הפסוק "כי בחר וגו' לעמוד לשרת", משמע שצריך שיהא דבר הראוי לשרת בבית המקדש, היינו רחלים שמצמרן עושים תכלת לבגדי כהונה. (חולין קלז. התורה והמצוה)
כתב הרמב"ם (פ"י מהלכ' בכורים הט"ז) ששעור נתינת ראשית הגז הוא צמר כדי לעשות בגד קטן (משקל חמש סלעים מלובן) שהבגד הקטן הזה הוא האבנט שבבגדי כהונה, שנאמר גבי ראשית הגז "כי בו בחר ה' לעמוד לשרת" דבר הראוי לשירות, והאבנט הזה היה בו צמר ופשתים ושעור הצמר שבו הוא חמישה סלעים. (דרך אמונה פ"י מהלכ' בכורים ס"ק קיח)