א. מצות עשה ליתן כל השוחט בהמה טהורה את הזרוע לחיים והקיבה, אבל בחיה ועוף ובהמה טמאה אינו צריך.(1)
ב. אין מברכין על מצוה זו, וכן אין מברכין שהחיינו. אלא יאמר לשם יחוד… ויברך בלי שם ומלכות.(2)
ג. הזרוע שנותן לכהן, תהיה דוקא זרוע של יד הקדמית הימנית.(3)
ד. איזוהי הזרוע: מן הפרק של ארכובה עד כף ידו שהן שתי אברים זה מעורה בזה. לחיים: מן הפרק של לחי ועד הפיקה של גרגרת טבעת גדולה עם הלשון שביניהם. קיבה: נותנים אותה עם החלב הפנימי והחיצון, אא"כ נהגו הכהנים להשאירם לבעלים.(4)
ה. הנותן לכהן זרוע לחיים וקיבה לא יעשה בהם שינוי, כגון: הפשט העור, גזיזת הצמר, אלא יתנם לכהן כמות שהם.(5)
ו. אף על פי שמותר לאכול מבשר הבהמה קודם שהפריש המתנות, בכל זאת מצוה להפרישם מיד.(6)
ז. השוחט לכלבים, חייב במתנות. אלא אם כן נמצאת טריפה שפטור.(7)
ח. לא יתנם לכהן בעל עבירות כגון: שנשא נשים בעבירה, או שנטמא למתים. וכן לא לכהן חלל או כהנת חללה.(8)
ט. עדיף ליתנם לכהן תלמיד חכם. ואם אינו מוצא, יכול ליתנם לכהן עם הארץ.(9)
בעוון שאין נותנין מתנות לכהן, הגויים גוזרים על הבשר, שלא יאכלו בשר שחוטה.
(יבמות סג: וברש"י)
י. מותר לתת לכהנת, ואפילו כשנשואה לישראל, וכן לתת לבעלה הישראל מותר אלא אם כן אשתו לא מסכימה, לא יתן. והיתר זה הוא רק בדין מתנות. (10)
יא. יכול לתת לאשת כהן אף על פי שהיא ישראלית, ובתנאי שיהיה בידיעת בעלה, שאם לא כן לא קיים מצות נתינה.(11)
יב. לא יחלקם להרבה כהנים, כיון שצריך לתת לכל אחד כדי נתינה. אלא נותן זרוע לאחד, קיבה לאחד, ולחיים לשניים. ובשור גדול יכול לחלק הזרוע לשניים, לכל אחד פרק.(12)
יג. אם אין שם כהן ישום המתנות בכסף, ונותן אחר כך הכסף לכהן.(13) ודוקא כשאין כהן, אבל כשיש כהן לא יתן כסף שוויו אלא דוקא המתנות עצמן.(14)
יד. אין לכהן לחטוף מתנות, וכן לא לדרוש בפיו.(15)
טו. יאכלם הכהן בכל צורה שאוהב. ואם אין לו עדיפות מסוימת, עדיף שיעשה צלי.(16)
טז. מתנות כהונה אין בהם קדושה והרי הם כממון כהן. לכן עושה בהם כרצונו ויכול להאכילם לכלבים, וכן למכרם לגוי, ולכל הנאה שרוצה להנות מהם.(17)
יז. זרוע לחיים וקיבה נוהג גם בכלאים ובכוי.(18)
יח. זרוע לחיים וקיבה אינו נוהג לא בקדשים ולא בבכור.(19)
יט. י"א שהמתנות נוהגות בארץ ובחו"ל, וגם בזמן הזה.(20) ויש אומרים שלא נוהג בחו"ל וכן נהגו.(21) ומי שרוצה להפריש בחו"ל הרשות בידו, ולא הוי יוהרא.(22)
כ. מצוה זו נוהגת בכל אדם מישראל בין איש בין אשה, חוץ מכהנים ולווים, וחרש שוטה וקטן.(23)
כא. כהני דידן הם כהני ודאי, ורשאים לקבל מתנות.(24)
כב. חלל כהן, ספק האם חייב- ומספק פטור. וכהן בעל מום, פטור. ויכול לקבל מתנות.(25)
כג. אפשר לתת את המתנות גם לכהן קטן.(26)
כד. בהמת בעלה של לויה, חייב במתנות. ורק בהמה שלה שאין בה רשות לבעלה, פטורה.(27)
כה. כהן השוחט בדרך קבע ומתפרנס מכך, חייב במתנות. ואם אינו שוחט קבוע, עד ג' שבועות, פטור ממתנות.(28)
כו. השוחט לכהן או לגוי, פטור מן המתנות.(29)
כז. אם יש לישראל שותפות עם כהן או עם גוי, פטור מן המתנות. וצריך שיהיה שותף בכל הבהמה. וכן צריך לרשום שיש שותפות עם כהן או גוי, משום מראית העין.(30)
כח. היה שותף עם הכהן ביד בלבד, פטור מנתינת מזרוע. היה שותף בראש, פטור מנתינת הלחי. היה שותף בבני מעיים, פטור מנתינת הקיבה.(31)
כט. אם שוחט את הבהמה ברשות הגוי, ויש הסכם שכשתמצא טרפה יקח הגוי, פטור. אבל כשעושה הסכם זה ברשות הישראל, חייב במתנות.(32)
ל. אסור לישראל לקבל כסף מן הכהן, כדי שיתן לו הישראל את המתנות ולא לכהן אחר.(33)
לא. כהן שמכר בהמה לישראל והתנה שמוכר אותה, חוץ ממתנותיה, התנאי קיים. אבל אם אמר על מנת שהמתנות שלי, התנאי בטל. ויתן הישראל למי שרוצה.(34)
לב. קבל אדם מחבירו בשר הכולל בתוכו מתנות כהונה, אין צריך לחשוש שמא לא הגיעו לכהן, או שמא גזלן המשלח, אלא מותרין באכילה.(35)
לג. המתנות אסור לישראל לאכלן אא"כ ברשות כהן, ואם אכלן או היזקן או מכרן, אינו חייב לשלם, אבל לצאת ידי שמים, ישלם.(36)
לד. כהן שהיו לו חברים שנותנים לו את המתנות, אם רצה כהן לזכות לישראל חבירו, הרי זה מזכה לו. ודוקא אם הישראל דחוק בפרנסתו. ויכול לזכות לו אפי' שלא הגיעו לידיו של כהן.(37)
לה. גר שנתגייר והיתה לו בהמה שחוטה, אם נשחטה לפני שנתגייר, פטור. ואם נשחטה אחר שנתגייר, חייב. ואם מסופק, פטור.(38)
לו. ספק בכור חייב במתנות, שהרי אם הוא בכור כולו לכהן, ואם לא, אז חייב במתנות.(39)
לז. כל כהן שאינו מודה במתנות כהונה, אין לו חלק בכהנים ואין נותנים לו מתנה מהם.(40)
מי שאינו נותן מתנות כהונה – חייב נידוי.
(רמב"ם בפי' המשניות חולין פ"י)
(1) רמב"ם פ"ט מהלכות בכורים ה"א. שלחן ערוך יו"ד סימן ס"א סעיף א' יז'. הבית היהודי חלק ח' סימן לז' סעיף א' ד'.דרך אמונה פ"ט מהלכ' בכורים ס"ק ה.
(2) ארץ חיים לר' חיים סתהון יו"ד סי' ס"א סעי' כה'. בנין אב ח"ג סי' מ'. כף החיים סי' ס"א אות ג', ד', ה'. שאין מברכין על מצוה זו, משום שאין הישראל נותן משלו אלא כהנים משלחן גבוה קזכו. וברכת שהחיינו יש בזה מחלוקת, והמנהג שאין לברך, משום דקיימא לן ספק ברכות להקל. ונוסח הלשם יחוד הוא: לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות נתינת הזרוע והלחיים והקיבה, כמו שנאמר "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה", לתקן שורש מצוה זו היא וכל המצוות הכלולות בה במקום עליון, ויהי נועם וכו'.
(3) שלחן ערוך שם סעיף ב'. ערוך השלחן יו"ד סימן ס"א סעיף יא'.
(4) חולין קלד: רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה יח'. טוש"ע שם סעיף ב-ג-ד.
(5) רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה יט'. שלחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף ג'. ובמקום שנהגו להפשיט את עורו יכול להפשיטו, דרך אמונה שם ס"ק קנח.
(6) מגילה דף כח. שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים… ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה. שלחן ערוך שם סעיף ה'.
(7) רמב"ם שם הלכה ו'. שלחן ערוך שם סעיף ו'. ערוך השלחן שם סעיף ט'.
(8) רמב"ם שם ה"כ. כף החיים יו"ד סימן ס"א אות לג'.
(9) מדרש תנחומא תרומה א. שלחן ערוך שם סעיף ז'. ערוך השלחן שם סעיף כח', שכן צוה המלך יהושפט (דברי הימים ב לא, ד) "לתת מנת הכהנים והלויים למען יחזקו בתורת ה' ". וכן הביא פסוק זה הב"י שכל הטעם שנותנים להם למען יחזקו בתורת ה', ושאין מחזיק בתורת ה' אין לו מתנות. הבית היהודי חלק ח' סימן לז' סעיף ז'.
(10) רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה כ'. שלחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף ח'. ערוך השלחן יורה דעה סימן ס"א סעיף לב', לג', שלא כתוב "בני אהרן", ואז לא שייך לדייק דוקא "בני אהרן" ולא בנות אהרן, אלא נאמר סתם כהן שאפילו כהנת במשמע. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ז סעיף ח'. ועיין בנין אב ח"ג סי' מ, שמתוך שאפשר לתת לבעל כהנת מתנות כ"ש שהוא עצמו פטור ממתנות.
(11) כף החיים יו"ד סימן ס"א אות מב' מג'.
(12) רמב"ם שם הלכה יז'. שלחן ערוך שם סעיף ט'. ואם היה הגדי או הכבש קטן צריך ליתן כל המתנות לכהן אחד, דרך אמונה שם ס"ק קמג.
(13) שלחן ערוך שם סעיף י'. הבית היהודי שם סעיף יג'.
(14) ערוך השלחן שם סעיף כד'. כף החיים שם אות נג'. ארץ חיים לר' חיים סתהון יורה דעה סימן ס"א סעיף כה'.
(15) רמב"ם שם הכ"ב. שלחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף יא'. ערוך השלחן יורה דעה סימן ס"א סעיף כו', שזה היה עוון בני עלי שחלקם שאלו בפיהם. ורק כשלא ידוע שהוא כהן במקומו, יכול לדרוש מתנותיו בפיו, כדי שידעו שהוא כהן.
(16) שלחן ערוך שם סעיף יב'. ערוך השלחן שם סעיף כז'. דרך אמונה שם ס"ק ריב-ריג.
(17) שלחן ערוך שם סעיף יג'. כף החיים יו"ד סימן ס"א אות נה'.
(18) רמב"ם שם ה"ה. שלחן ערוך שם סעיף יז'. כלאים מכבש ועז חייב. צבי הבא על עז חייב חצי מתנות. תייש הבא על צביה פטור מן המתנות.
(19) שלחן ערוך שם סעיף יט', מפני שאין קדושת המצוה חלה על דבר שכולו קדושה.
(20) רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה א'. ועיין בנין אב ח"ג סי' מ. דרך אמונה שם ס"ק ט, לראב"ד מהתורה בזמן הזה, ולרמב"ן ולרשב"א מדרבנן.
(21) שלחן ערוך שם סעיף כא'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ז סעיף ב'. דרך אמונה שם ס"ק מ.
(22) ערוך השלחן שם סעיף נג'. כף החיים שם אות צ"ו. פתחי תשובה ס"ק ח, והמחמיר תבוא עליו ברכה, וכן נהג הגר"א, דרך אמונה שם ס"ק יא.
(23) רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה ח'. שלחן ערוך יו"ד סימן ס"א סעיף כב', כג'. כף החיים יו"ד סימן ס"א אות צא'. ערוך השלחן יו"ד סימן ס"א סעיף טו', שכתוב בספרי "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם" ולא מאת אחיו הכהנים, דכהנים אינם בכלל עם. ולווים פטורים מספק, שספק אם הלווים קרויים עם, ש"ך ס"ק יב'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ז סעיף י', יא'.
(24) שדי חמד מערכת כ', כלל צב'. (עיין בהרחבה בסוף הספר, בענין יחוס כהונה).
(25) כף החיים שם אות קא'. דרך אמונה שם ס"ק ו.
(26) ערוך השלחן שם סעיף לז'. דרך אמונה שם. ופ"א ס"ק סט, אבל צריך שיהיה קצת בר דעת.
(27) כף החיים שם אות קה'.
(28) רמב"ם שם הלכה ט'. שלחן ערוך סעיף כד'. ערוך השלחן שם סעיף לח' . הבית היהודי שם סעיף י', יא'.
(29) שלחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף כה'.
(30) שלחן ערוך שם סעיף כה', כו'. ערוך השלחן סימן ס"א סעיף מב', מג', מד'. וכתב בבנין אב ח"ג סי' מ', שיש העושים הסדר בבתי מטבחיים לזכות מראש לכהן ע"י סכום כסף לכל המתנות כהונה שיהיו, למרות שאמרו כמה גדולים דמועיל רק בדיעבד, ויש הרבה פקפוקים בדבר, יש להקל ע"פ כמה סניפים שהביא שם, ומיהו כ"ז רק לבאר המנהג, אולם לכתחילה בארץ יש להשתדל בקיום המצוה כהלכתה.
(31) רמב"ם פרק ט' מהלכות ביכורים הלכה יב'. שלחן ערוך שם סעיף כו'.
(32) רמ"א סימן ס"א סעיף כה'. כף החיים יורה דעה סימן ס"א אות קיט'.
(33) רמ"א שם סעיף כח'. דרך אמונה שם ס"ק ד, וכן אסור לכהן לסייע לבעה"ב בהפשטת העור וכדומה.
(34) שלחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף כט'. ערוך השלחן יורה דעה סימן ס"א סעיף מו', שאם אמר חוץ, לא מכר לו כלל את המתנות. אבל אם אמר על מנת, הוי מתנה על מה שכתוב בתורה, ותנאו בטל.
(35) רמב"ם פרק ט' מהלכות בכורים הלכה טז'.
(36) תוס' חולין קל. רמב"ם שם הי"ד. שלחן ערוך שם סעיף טו'- לא'. ש"ך ס"ק יט'. דרך אמונה שם ס"ק קיא.
(37) רמב"ם שם הלכה כ"א.
(38) רמב"ם שם הלכה י"ג. שלחן ערוך שם סעיף לג'.
(39) רמב"ם שם ה"ג.
(40) רמב"ם פ"א מהלכ' בכורים ה"א. דרך אמונה ס"ק ה, ולא נותנים לו עבודה מעבודת הכהנים, ולא נושא כפיו, ולא עולה לתורה ראשון וכו'. ודוקא שלא מודה, אבל אם מודה רק לא יודע הלכותיהן נותנים לו מתנות (רדב"ז חולין קלג.)