א. קדושת בכור בהמה טהורה, נוהג בזכרים ולא בנקבות. ונוהג גם בימינו, בין בארץ ובין בחו"ל.(1)
ב. מצוה להקדישו בפיו. ובכל זאת אם לא הקדישו בפיו, הבכור קדוש מאליו.(2)
ג. בכור בהמה טהורה נותנו לכהן בין תם בין בעל מום. ונותנו לו רק אחר שהגדיל, בהמה דקה- אחר ל' יום. ובבהמה גסה- אחר נ' יום. ואם אין כהן מצוי במקומו, יטפל בו עד שימצא כהן.(3)
ד. אינו רשאי ליתנו לכהן לפני זמן זה, אלא אם כן שנפל בו מום שאז רשאי הכהן כבר לשוחטו ולאוכלו.(4)
ה. אין הכהן רשאי לסרב לקבל את הבכור מפני הטורח, כיון שנראה שמבזה את מתנות הכהונה.(5) ואם עושה הישראל כדי להקניט את הכהן, אין הכהן צריך לקבלו ממנו.(6)
ו. בכור בהמה טהורה בזמן הזה, ישהנו עד שיפול בו מום, וכשנפל בו מום מראים אותו לשלשה בעלי תורה ושאחד מהם יהיה בקי אם הוא מום קבוע, ואחר כך שוחטים אותו ויכול להאכילו גם לגוי, אבל לא למוכרו לגוי אלא להזמינו, וגם מותר לתת לכלבים דרך עראי.(7)
ז. הבכור בזמן הזה, מוכר אותו הכהן אפילו לישראל, תמים חי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדש בו אשה כשאר ממונו, אבל אינו נמכר באיטליז ולא נשקל במשקל.(8)
ח. נמצא הבכור טרפה, אסור בהנאה כולל עורו, וטעון קבורה. ולכן טוב למוכרו לגוי קודם שחיטה.(9) וכן אם מת מעצמו כשהוא תמים, טעון קבורה. ונוהגים שכורכים אותו בסדין וקוברים אותו בבית הקברות בעומק, כדי שלא יבואו לחטט אחריו.(10)
ט. הבכור אסור לגוז את צמרו, ואסור לעבוד בו. ואם גזזו, אסור הצמר לעולם. ורק אם נפל בו מום, מתירה השחיטה את הצמר שנגזז אחר שחיטתו.(11)
י. גיזת הבכור אינה מתבטלת לעולם, אפילו בכמה אלפים.(12)
יא. אם שחט הבכור שנפל בו מום, ללא הוראת חכם, אסור. ולא עוזר שאחר כך יראהו חכם.(13) ואם מכרו מחזיר הדמים.(14)
יב. אין החכם רואה מום הבכור של עצמו.(15)
יג. אסור לעשות במזיד מום בבכור, וכן לא לגרום מום לבכור, ואם גרם לו מום, צריך לחכות שיפול בו מום אחר, כדי לשוחטו. וכן אסור לומר לגוי לעשות או לגרום מום לבכור.(16)
יד. תינוק או גוי שהטילו מום בבכור, אם לא התכוונו להתירו, מותר.(17)
טו. היה הבכור רודף אחריו, ובעט בו ועל ידי כן נעשה בו מום, מותר לשוחטו. ואפילו בעט בו אחר שניצל ממנו.(18)
טז. מותר להטיל מום בבכור בזמן הזה קודם שיצא לאויר העולם. אבל בזמן בית המקדש היה אסור, כיון שמפסיד את הקדשים.(19)
יז. גם בספק בכור אסור להטיל מום, כשם שאסור להטיל מום בבכור ודאי.(20)
יח. ספק בכור אין הבעלים צריכים ליתנו לכהן, אלא משאירו אצלו עד שיפול בו מום ויאכלנו. ואסור בגיזה ועבודה. ואם לקחו כהן, אין מוציאין מידו.(21) וכן הדין בלקחה מן הגוי ואינו יודע אם כבר ילדה לפני כן או לא.(22)
יט. בהמה שהיא חולבת, פטורה מבכורה. כיון שרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן ילדו.(23)
כ. כולם חייבים בבכור בהמה טהורה, כהנים לווים וישראלים. אלא שהכהן מפרישו ומעכבו לעצמו ושומרו בקדושתו עד שיפול בו מום ויאכלנו.(24)
כא. בהמת השותפים חייבת בבכורה.(25) אבל אם יש לו שותפות עם גוי, או שקבל מהגוי לגדלה ויחלקו בוולדות, פטורים מן הבכורה.(26)
כב. בזמן הזה מצוה למכור לגוי את הבהמה הטהורה או להשתתף עמו, לפני שתלד, כדי לפוטרה מן הבכורה. אף על פי שמפקיע ממנו קדושת בכור, עדיף לעשות כן - כדי למנוע מכשול שיבוא להנות ממנה בגיזה ועבודה.(27)
כג. כהן שנתן כבש בכור לרועה גוי לטפל בו, ואמר הגוי שחלה הכבש ושחטו ומכרו, כדי שלא יפסיד אותו, מותר לקבל מן הרועה את דמי הכבש.(28)
כד. בכור בהמה אינו קדוש אלא אם כן נולד בלידה רגילה, אבל כשנולד בניתוח אינו קדוש. וגם השני הנולד אחריו אינו קדוש.(29)
כה. כהן שקדש אשה בבכור חי בזמן הזה, הוי ספק מקודשת. ואם קדש בבכור בעל מום שחוט, מקודשת.(30)
(1) שלחן ערוך יו"ד סימן ש"ו סעיף א', הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף ח'.
(2) שלחן ערוך שם, ערוך השלחן סימן ש"ו סעיף ד', הביא מחלוקת האם צריך להקדישו בפיו. הבית היהודי שם סעיף ב'.
(3) שלחן ערוך שם סעיף ב'. הבית היהודי שם סעיף ג'.
(4) שלחן ערוך שם סעיף ג', וסימן ש"ט סעיף א'. ט"ז ס"ק א'. הבית היהודי שם סעיף ד'.
(5) שלחן ערוך שם סימן ש"ו סעיף ד'. הבית היהודי שם סעיף ז'.
(6) רמ"א שם סעיף ד'. ערוך השלחן שם סעיף טו', וכתב שם שיראו הבעלים לתת לכהן שיכול לגדלו, כגון: שדירתו חוץ לעיר. וכתב עוד, כיון שזה מתנה יכול הכהן מצד הדין לסרב, אלא שאין לו לזלזל במצוה. הבית היהודי שם.
(7) שלחן ערוך יורה דעה סימן ש"ו סעיף ה'. וסימן ש"ט סעיף ב'. ערוך השלחן סימן ש"ו סעיף כ'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף ה' ו' .
(8) שלחן ערוך יורה דעה שם סעיף ו'. וסימן ש"ז סעיף ג'.
(9) שלחן ערוך סימן ש"ז סעיף ב'. הבית היהודי שם סעיף כ'.
(10) הבית היהודי שם.
(11) שלחן ערוך יורה דעה סימן ש"ח סעיף א'. ערוך השלחן יורה דעה סימן ש"ח סעיף ב'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף י'.
(12) שלחן ערוך שם סעיף ד'. ערוך השלחן שם סעיף ח'.
(13) שלחן ערוך סימן ש"י סעיף א'. ערוך השלחן סימן ש"י סעיף א', כיון שיש מומין שמשתנים אחר מיתה, שבחיים אינם מום ואחר מיתה נראים כמום.
(14) שלחן ערוך שם סעיף ב'.
(15) שלחן ערוך סימן שי"ב סעיף ב'. ערוך השלחן סימן שי"ב סעיף ז', משום חשדא.
(16) ביצה דף כז: ת"ל "כל מום" שלא יגרום מום לבכור. שלחן ערוך יורה דעה סימן שי"ג סעיף א'. שערי תשובה לר' יונה שער ג' אות צ'. ערוך השלחן סימן שי"ג סעיף ד'. הבית היהודי שם סעיף יא' יג'.
(17) שלחן ערוך יורה דעה סימן שי"ג סעיף ב'. ערוך השלחן סימן שי"ג סעיף ה'.
(18) שלחן ערוך שם סעיף ד'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף יד'.
(19) שלחן ערוך שם סעיף ז'.
(20) הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף יב'.
(21) שלחן ערוך שם סימן שט"ו סעיף א'.
(22) שלחן ערוך שם סימן שט"ז סעיף א'. הבית היהודי שם סעיף טז'.
(23) שלחן ערוך יורה דעה סימן שט"ז סעיף ג'. ועיין בערוך השלחן יורה דעה סימן שט"ז סעיף ט'-טז' שהאריך בענין בהמה חולבת.
(24) משנה בבכורות פרק ב' משנה א'. שלחן ערוך שם סימן ש"כ סעיף א'. ערוך השלחן יורה דעה סימן ש"כ סעיף א'.
(25) שלחן ערוך שם סעיף ב'. הבית היהודי חלק ח' סימן ל"ט סעיף יח'.
(26) שלחן ערוך שם סעיף ג'. הבית היהודי שם.
(27) שלחן ערוך שם סעיף ו'. ערוך השלחן שם סעיף יא'. הבית היהודי שם סעיף יט'. ועיין עוד במבוא עמוד 138.
(28) שו"ת מגיד תשובה חלק ב' יורה דעה סימן נ"א.
(29) ערוך השלחן יורה דעה סימן שט"ו סעיף ד'.
(30) שלחן ערוך אבן העזר סי' כ"ח סעי' כ"ח, וכן בש"ך שם.