"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי, וְכָל מִקְנְךָ תִּזָכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה" (שמות לד,יט)
בא הכתוב לומר בזה שאומר "וכל מקנך תזכר" שאם רוצה להחזיק הבכור בביתו ואינו רוצה ליתנו לה' יתברך, ייקנס שכל מקנהו ילדו זכרים ולא נקבות, וזה הפסד גדול, שערכו של עדר נמדד לפי מספר הנקבות שבו, שהן פרות ורבות ומעשירות את העדר, לפי שזכר אחד טוב להרבה נקבות. (מעם לועז).
נאמר בתורה "קַדֶשׁ לִי כֹּל בּכוֹר פֶּטֶר כֹּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". (שמות יג,ב), כתב בספר החינוך : (מצוה יח) שיהיו כל הוולדות הנולדים בראשונה בין באדם בין בבהמה קדש לה', ומצוה על הבעלים להקדישו ולתתו לכהן. ובזמן שבית המקדש קיים מקריב חלבו ודמו ואוכל הבשר בירושלים, ובימינו ממתין עד שיפול בו מום ושוחטו ואוכלו כחולין.
ומשורשי מצוה זו שרצה ה' יתברך לזכותינו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו ה' בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחות בעולמו והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו לקב"ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.
ועוד, כדי לזכור הנס הגדול שעשה לנו ה' יתברך בבכורי מצרים שהרגם והצילנו מידם.
ההלכה אומרת, שבהמה טהורה שילדה בכור זכר – יש להקריב את הבכור על גבי המזבח, ואם יש לבכור מום נותנו לכהן. ואף בזמן הזה שבעוונותינו אין בית המקדש קיים, אסור לשחוט ולאכול את הבכור אלא אם יפול בו מום. ואם עבר ושחט, הרי שחט קדשים בחוץ, ועונשו על כך הוא כרת.
כמו כן אסור לקנות בשר או עורות שאינם מעובדים מהחשוד על הבכורות. אם כן יש לנו לחשוב קודם שנקנה מוצר הבא מבהמה טהורה, האם מותר לקנות מוצר זה או לא. שמא עלינו לחשוש לתפילין, שאנו מניחים בכל יום, שמא נעשו מעור בכור ? וכן ספר התורה שאנו שומעים ממנו קריאת התורה, או המזוזה שעל פתח ביתנו, ואולי להבדיל, עלינו לחשוש לנעלינו שאנו נועלים על רגלינו, שמא מעור בכור נעשו ?
במסכת בכורות נחלקו ר' יהודה וחכמים, האם שותפות נכרי פוטרת מדין בכורה או לא ? להלכה נוקטים כחכמים, ששותפות נכרי פוטרת את הבהמה מבכורה.
אמנם שותפות עם הנכרי אסורה לכתחילה, אבל זוהי רק מידת חסידות בעלמא, ולכן כדי למנוע מכשולים, מוכרים היום לנכרי חלק בבהמה, ואז אין דין בכור לבהמה.
וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה סי' ש"כ סעי' ו. "בזמן הזה מצוה לשתף עם העובד כוכבים קודם שיצא לאויר העולם כדי לפטרו מהבכורה אף על פי שמפקיע קדושתו הכי עדיף טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה".
ומאחר ונעשים מאמצים, ורוב המבכירות נמכרות לעכו"ם. ברור הדבר, שאין לנו לשחוט בהמה של החשוד על הבכורות, אבל אין לחשוש לעניין בכורות על עורות וקלף הנמכרים בשוק, מאחר שרוב הבהמות אינן בכורות, ואף הבהמות המבכירות יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, ורוב הזכרים נמכרים היום לנכרי.
יש להעיר שישנם עורות הבאים מחו"ל, שם רוב הבהמות של נכרים. ואף בבהמות של ישראל קל יותר הדבר, שהרי ישנם שיטות הסוברות שבכור בהמה טהורה נוהג רק בארץ ישראל. (נושאים בהלכה-ערך בכורות).
והביא עוד בספר נושאים בהלכה, שברגל הבכור או הבכורה בין העצם לשריר מצויה עצם דקה וארוכה המסוגלת לכאבי שינים. כמובא בספרי הניקור מר' צבי מקראקא עמ' ל"ז. צנת דוד דף ק"ג. טהרת אהרן דף י"ח ועוד הרבה מספרי הניקור שנכתבו מאז ועד לזמנינו. וכן שמעתי מכמה מנקרים. (יש הטוענים שאין דבר זה ברור).
מובא במדרש במדבר רבה, (ד, ד) ובמדרש תנחומא (במדבר כ), פקוד כל זכר, יש פקידה לבכורות, שנאמר: פקוד כל זכר… תחת כל בכור, לפי שהבכורות שלי הם. שנאמר: כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא בשביל חיבתם של ישראל… שנאמר: "ופטר חמור תפדה בשה". אני לא עשיתי כן, אלא פדיתי שה בחמור. המצריים נקראו חמורים, וישראל נקראו שה, והרגתי בכוריהם, והקדשתי בכוריהם של ישראל, שנאמר: "כי לי כל בכור בבני ישראל ביום הכותי כל בכור" וגו'. "ואת בהמת הלווים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל", שכן אתה מוצא שהרג המקום בכורי בהמות מצרים, והציל בהמות ישראל, ולכך הקדיש לשמו בכורי בהמות ישראל.