בית קודם הבא סימניה

עמוס פרק-ח

עמוס פרק-ח

{א}
כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃
כלוב קיץ . סל מלא סופי תאנים שאינם טובות :
כלוב קיץ . סל מלא פירות הקיץ :
כלוב . הוא כעין סל וכן ככלוב מלא עוף ( ירמיה ה' ) : קיץ . ר''ל פירות המייבשים בימות הקיץ וכן והלחם והקיץ ( ש''ב ט''ז ) :

{ב}
וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃
בא הקץ . ר''ל המראה מרמז שבא הקץ והסוף על עמי ישראל כי קיץ ראית וקץ בא שהוא לשון הנופל על לשון : עבור לו . לעבור ולמחול לו על פשעיו :

{ג}
וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃
שירות היכל . שהם משוררים בתוך היכלי הם במשתאותיהם : רב הפגר . סגי פגרי קטולין : בכל מקום השליך הס . בכל אתר יימר רמי וסליק השליכו מכאן ( בס''א הסירו מכאן ) הפגרים האלה :
והילילו . יהפכו ליללה השירות והזמירות שהיו מזמרים בהיכליהם במקום השירות יילילו : רב הפגר . אז ירבו פגרי הרוגים ובכל מקום אשר השליך המשליך את הפגרים הרבים ההם יהיה שתיקה ודמימות קול כי הרואים לא יצעקו ולא ירימו קול למען לא ירך לב העם :
והילילו . מל' יללה : שירות . מל' שיר וזמר : הפגר . כן יקרא גוף המת כמו וכובד פגר ( נחום ג' ) : הס . ענין שתיקה כמו ואמר הס ( לעיל ו ) :

{ד}
שִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית (ענוי־)[עֲנִיֵּי־]אָֽרֶץ׃
השואפים . הבולעים אביון : ולשבית . כמו ולהשבית ודוגמא לשמיד מעוזניה ( ישעיה כג ) ללכת לגיד ביזרעאל ( מלכים ב ט ) :
השואפים אביון . אתם הבולעים את האביון ועוסקים להשבית מן העולם עניי ארץ :
השואפים . ענין בליעה וההמשכה אל הפה כמו שאפני אנוש ( תהלים נ''ו ) : ולשבית . כמו ולהשבית וכן ללכת לגיד ( מ''ב ט' ) ומשפטו להגיד ולהשבית הוא ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש ( ישעיה י''ד ) :

{ה}
לֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַעֲבֹ֤ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֤ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹאזְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
מתי יעבור החדש . זו היא השאיפה מצפים עת תייקר התבואה וימכרו לעניים ברבית ויטלו שדותיהם , יעבור החדש ת''י מתי תתעבר השנה ויבא חדש העיבור ול' העברה הוא כמו ( ירמיה מו ) העביר המועד ולפי שדוחין את הקרבת העומר והשנה נמשכת והישן מתייקר : והשבת ונפתחה בר . מתי תבוא השמיטה ותייקר התבואה ונפתח אוצרות בר שלנו : להקטין איפה . למכור במדה קטנה ואת כספינו נקבל בשקל גדול :
לאמר . שהמה אומרים מתי יעבור החודש ר''ל החודש הידוע של הקציר כי בימי הקציר מוצאין העניים לאכול מהלקט והשכח' והפאה ואינם קונים תבואה למאכלם : ונשבירה שבר . כשיעבור החדש לא ימצאו מה לאכול ואז נמכור להם התבואה כפי אות נפשינו : והשבת . מלת מתי יעבור משמשת בשתים כאלו אמר מתי יעבור השבת הוא שנת השמיטה כי אז מתפרנסי' העניים מתבואת הארץ מן המופקר ואינם קונים תבואה למאכלם : ונפתחה בר . כשיעבור השבת אז נפתח אוצרות התבואה : להקטין איפה . ר''ל לא נמכר באמת ובמשפט כ''א נעסוק לרמותם להקטין מדת האיפה ולהגדיל משקל השקל לעות עוד כף המאזנים לעשות מרמה להכריע למטה את הכף שבו אבן המשקל למען יהא נראה שהכסף חסר הרבה : מאזני מרמה . לפי שמאזני משקל שלהם היו עשויות באופן שיכולים להכריע את הכף למה שהם רוצים לכן קראם מאזני מרמה :
ונשבירה . מוכר התבואה נקרא משביר כמו המשביר לכל עם הארץ ( בראשית מ''ב ) שבר כן תקרא התבואה וכן נאמר שבר רעבון בתיכם ( שם מ''ג ) וזהו לפי ששוברת הרעב על דרך ישברו פראים צמאם ( תהלים ק''ד ) : והשבת . כן תקרא שנת השמטה כמ''ש ובשנה השביעית שבת וגו' ( ויקרא כ''ה ) : בר . תבואה כמו לשבור בר ( בראשית מ''ב ) : איפה . שם מדה בת ג' סאים : ולעות . ענין עקום ודבר שאינו ראוי והוא מל' עון :

{ו}
לִקְנ֤וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֣וּר נַעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר׃
בעבור נעלים . בדיל דיחסנון : ומפל בר נשביר . ומהממת עיבורא נזבין , את הפסולת שנפל מן החטים בנפה נמכור ביוקר לעניים :
לקנות בכסף דלים . ר''ל נקח מהם כל כספם ברמיה עד שלא ישאר מאומה בידם ונקנה אותם בכסף לעשות עמהם עבודה : בעבור נעלים . ר''ל נקנה אותה בדבר מועט בעבור זוג מנעלים : ומפל בר נשביר . עוד היו אומרים לא נמכור להם תבואה נקיה אלא נערב בה הפסולת שמפילין מן התבואה בשעה שמרקדין אותה בנפה וכברה והם בע''כ יקנו עם הפסולת :
נעלים . מנעלי הרגל : ומפל . מל' הפלה :

{ז}
נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃
בגאון יעקב . בה''מ יקרא כן כמ''ש וצבי עדיו לגאון שמהו ( יחזקאל ז ) :

{ח}
הַ֤עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה (ונשקה) [וְנִשְׁקְעָ֖ה] כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם׃
העל זאת לא תרגז הארץ . וכי אין עון זה כדאי שתחרב עליו הארץ : ועלתה כאור כלה . ובמקום אחר הוא אומר ועלתה כיאור כלה ( לקמן ט ) , וי''ת שניהם בשוה ויסק עלה מלך במשריתי' דסגיאין כמו נהרא ויחפינין כולה וקשה בעיני לפרש כאור כמו כיאור ויש לפרש כמו ( איוב לז ) יפיץ ענן אורו על כפים כסה אור ( שם לו ) ועלתה כענן גשם כולה אפילה וחשיכה : ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים . נילוס עולה אחת למ' שנה ומשקה את הארץ וכשהוא עולה מעלה רפש וטיט על שפתו וכשחוזר מהשקות חוזר על גדותיו ומימיו מצטללין והוא קרוי שיקוע שהטיט העוכר את מימיו נשקע ונגרש כמו ( ישעיה כז ) ויגרשו מימיו רפש וטיט אף הארץ תקיא רשעים שבתוכה ואחר כך תנוח :
העל זאת . וכי על מעשה כזאת לא תרעד הארץ ולא תשחת כל היושבים בה : ועלתה כאור . ר''ל דין הוא שתעלה המים על כלה כמו היאור המכסה כל הארץ בצאתו להשקות השדות : ונגרשה , ונשקעה . המים השוטפים יגרשו רפש וטיט ואח''ז יהיה נשקע הרפש והטיט לרדת אל קרקעית המים כמו יאור מצרים שבעת שמתגבר ועולה מעלה רפש וטיט ואח''ז שוקטים למטה ר''ל מהדין להשמיד הרשעים מן הארץ ואח''ז תהיה ההרוחה :
תרגז . ענין תנועת הרעדה : ואבל . ענין השחתה כמו אבלה אדמה ( יואל א' ) : כאור . כמו כיאור הוא הנילוס ונפלה היו''ד : ונגרשה . מל' גרושין ותנודה . ונשקעה . ענין נפילת הדבר בעומק כמו אז אשקיע מימיהם ( יחזקאל לב ) :

{ט}
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצָּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃
והבאתי השמש בצהרים . כשיהא להם שלום גדול תבא מפלה פתאום ואמרו רבותינו ( מ''ק כה ) זה יומו של יאשיהו שמת בחרב של שלום כמו שאמרו רבותינו ( תענית כב ) אין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה שאמר לו ליאשיה ( ד''ה ב ל''ה ) מה לי ולך לא עליך אתה היום לא עליך אני בא היום כי אם לעבור דרך ארצך אל בית מלחמתי וגו' : השמש . מלכות בית דוד נמשלה כשמש שנא' ( תהלים פט ) וכסאו כשמש נגדי :
והבאתי . אשקיע את השמש בעת צהרים בזמן תקפה ר''ל בעת ישבו בהשקט ושאנן תבוא הצרה פתאום : והחשכתי . אביא חושך על הארץ ביום שיש בו אור רב והוא כפל ענין במ''ש :
והבאתי . ענין שקיעה כמו ובא השמש וטהר ( ויקרא כ''ב ) : בצהרים . הוא חצי היום :

{י}
וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃
והפכתי חגיכם לאבל . כענין שנאמר ( ד''ה ב לה ) וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו : וכל שיריכם לקינה . כענין שנאמר ( שם ) ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם : כאבל יחיד . כאב שמתאבל על בן יחיד :
והפכתי . תמורת שמחת החג יהיה אבל ותמורת השירה יהיה קינה : והעליתי . ר''ל אביא עליהם צרה עד שכולם ילבשו שק על מתניהם ויקרחו קרחה בראשם והם ענין צער ואבלות : ושמתיה . אשים עדת ישראל להיות מתאבלת כדרך האבילות שעושין על בן יחיד שמת : כיום מר . הוא יום מיתת בן יחיד וכפל הדבר במ''ש :
קרחה . ענין נפילה ותלישת השער כמו קרח הוא ( שם יג ) :

{יא}
הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃
כי אם לשמוע . שתפסוק מכם רוח הקדש :
כי אם לשמוע וגו' . ר''ל יהיו תאבים אל הנבואה ולא ימצאו כי תפסק הנבואה בהיותם בגולה :

{יב}
וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשֽׁוֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃
ונעו . ינועו ללכת מים הדרומי הוא ים סוף שהוא בדרומה של א''י עד הים המערבי ומגבול הצפוני עד גבול המזרחי ר''ל אפי' בא''י תפסק הנבואה : ישוטטו . ילכו אנה ואנה לבקש דברי נבואה ולא ימצאו :
ונעו . מלשון תנועה : ישוטטו . ענין ההליכה אנה ואנה כמו שוטטו בחוצות ירושלים ( ירמיה ה' ) :

{יג}
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃
תתעלפנה . תפרח רוחם כמו ויתעלף ( יונה ד ) וכן עצי השדה עולפו ( יחזקאל לא ) וכן בלשון משנה יתעלפה פשמיי''ר בלע''ז :
ביום ההוא . הוא יום הפורעניו' : בצמא . בעבור הצמאון יתעלפו הבחורים והבתולות כי לא ימצאו מים לשתות כאשר ילכו בגולה :
תתעלפנה . ענין החלשות והעדר ההרגשה כמו בניך עלפו ( ישעיה נ''א ) :

{יד}
הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָפְל֖וּ וְלֹא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד׃
חי אלהיך דן . אחד מן העגלים שהעמיד ירבעם בדן :
הנשבעים . ר''ל כי הם הנשבעים בעגל של שומרון ובשבועת' יאמרו זה לזה הריני נשבע חי אלהיך העגל העומד בדן : וחי דרך . ר''ל חי הולכי דרך באר שבע אל המזבחות שעמדו שם לעכו''ם כמ''ש ובאר שבע לא תעבורו ( לעיל ה' ) : ונפלו . לכן יפלו ולא יקומו עוד ר''ל בזמן בית השני לא יקומו אבל בגאולה העתידה יקומו כולם יהודה ואפרים :
באשמת . מל' אשם וכן תקרא העכו''ם כן מאשמת עובדיה וכן תקרא פשע עש''ז כמ''ש והפשע שמה ( דניאל ח ) : עוד . ענין זמן רב ודוגמתו ויבך על צואריו עוד ( בראשית מ''ו ) :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור