שבחי הבעש''ט-קובץ 9 - [מאתיים זהובים לחתונה]
שמעתי מאיש אחד ששמע מפי הסופר רבי צבי זכרונו לברכה, שהבעל שם טוב נשתדך עם המפורסם רבי זאב קיצעס ביתום ויתומה שגידלו בביתם. היתומה נתגדלה בבית הבעל שם טוב והיתום נתגדל בבית רבי זאב הנ"ל, ופסק הבעל שם טוב שני מאות זהובים לנדן.
ובהגיע זמן החתונה, וקודם הבעדעקענס, אמר מורנו רבי זאב זכרונו לברכה להבעל שם טוב זכרונו לברכה, שלא ילך עם החתן לבעדעקענס עד שיסלק שתי מאות הזהובים שפסק. והיה בעיני הבעל שם טוב כמצחק ואמר: אינך מאמין לי הסך הלז?! והשיב לו: בהימנותא דידי (בנאמנות שלי) שלא אשנה מדיבורי, כי אני צריך להחזיק החתן אצלי ללמוד עימו, ואם אין קמח אין תורה. בתוך כך בא לבית הבעל שם טוב רבי ליב קרמינר, והושיבו הבעל שם טוב בכבוד, וציווה ליתן לו צלוחית יין לשתות, וברך עליו, וענה הבעל שם טוב אמן.
ואחר כך התחיל רבי ליב הנ"ל וסיפר להבעל שם טוב על סיבת ביאתו, שהקומיסר על העיר שלח אחריו והראה לו איגרת מאדון אחד רחוק מקהילת קודש מז'בוז' שמונה פרסאות, שכתב אליו שהבעל שם טוב חייב לו אלף זהובים מפדיון שבויים, וכפי השטר חוב שתחת ידו שיסלק לו תכף ומיד דווקא. ואמר הקומיסר כשלא יסלק לו תכף יוביל אותו בשלשלאות של ברזל לאדון הנ"ל, ושלחו להודיע לו שיסלק לו תכף ומיד. וכששמע דברים האלו מפיו, קרא הבעל שם טוב תכף לעבדו בקול גדול לאסור מרכבתו. ואמר לרבי ליב: תכף ומיד תיסע לאדון הנ"ל ותסלק לאדון הסך הנ"ל, ותזדרז לבוא על הבעדעקנס, ולא הניחו לילך לביתו. והיה נפלא בעיניו, אך לא השיבו דבר, ונסע תכף לאדון הנ"ל.
ובאם הדרך, בקרעטשמע (בית מרזח) אחת, היה לו מודע ומכיר, והתראה פניו עימו, וסיפר לו עסק נסיעתו, אך היה נחפז מאוד לדרכו. והיה פלא לבעל הקרעטשמר. ונסע ובא לאדון בצהרים בעת קביעות הסעודה שלהם, והמתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון. ושאל האדון תכף אם הביא לו מעות מן הבעל שם טוב, והשיב לו: הן! הושיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות. והיה תמה בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק, ואמר בלבו: אולי כוונת הבעל שם טוב שייטב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ"ל. ובתוך כך הכניס ה' עצה בלבו לומר לאדון: אני צריך לדבר עמך דבר סתר. והלך עימו לחדר אחד, ואמר לאדון בזה הלשון: ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד, ולא תחפוץ אפילו שווה פרוטה ממון אחרים, וכעת אני רוצה לסלק לך סך הנ"ל, אבל אולי על פי החשבון אינו מגיע מהשבויים סך כזה ותיכשל חס ושלום בגזל.
והשיב לו האדון בתשואות חן גדול: אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתה מציל אותי מגזל ומעונש עולם הבא. וחיפש תכף הקוטיל (הכרטיס) של המוכסנים שניפדו, וחישב חשבונות, ונטל השטר חוב של הבעל שם טוב וזרק אותו באש.
ואמר לרבי ליב כי אדרבא מגיע לבעל שם טוב שתי מאות זהובים. ונתן לו אחד עשר אדומים. ואמר לו רבי ליב: מגיע עוד שני זהובים. והוסיף לדבר עימו באהבה וחיבה על שאינו נושא פנים אליו, ותיקר נפשו בעיניו שהצילו מן הגזל, ונתן לו שני זהובים, ונסע רבי ליב לדרכו.
ובבואו לקרעטשמע הנ"ל קפץ מן העגלה לספר נפלאות האלה. והבעל שם טוב גוער בביתו ואומר: שוטה הלז משתהה בדרך ומספר המעשה.
ואחר זה בא רבי ליב הנ"ל להבעל שם טוב ורצה לספר המאורע, והשיב: ידעתי, מהר תן לי המעות, כי מאוחר היום לעשות בעדעקענס. ורגז עליו למה עמד בדרך בחזירתו. ואחר כך אמר: כעת זמן החתונה! ועשה כאחד הבדחנים.