שבחי הבעש''ט-[מותו של מוסר והספדו]
שוב שמעתי מהרב הנ"ל, שבימי המוכיח הנ"ל מקהילת קודש פולנאה היה בעיר אחת מסור אחד שצער מאוד את אנשי עירו במסירתו. פעם אחת חלה ומת. וצווה המוכיח זכרונו לברכה לשמשים מהחברה להודיע לו זמן לויה שלו, והודיעו לו. ולבש הטוזליק (מעיל עליון) והלך עם רבי מאיר מילקס מקהילת קודש הנ"ל. וכשראו כל העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכו ממש כל בני העיר אנשים ונשים. ושמח בנו של המסור מאוד שהמוכיח עשה לו כבוד והלך בעצמו גם כן ללוותו.
והמוכיח הלך עד בית העלמין. וכשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. והנאה מאוד לבנו של המסור. אז פתח המוכיח דבורו במשל, ואמר בזה הלשון:
פעם אחת היה לאדון כלב אחד, ונקרא בשמו בריטן.
ותכף כששמעו בניו את הפתיחה של המשל הבינו שידבר עליו דברי גנות, וחזרו לאחוריהם ללכת למבצר ולקחת משם עבדי האדון, וגם ריקים, לעשות למוכיח בזיון או להכות אותו. וחרד רבי מאיר הנ"ל עד מאוד, ותפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו למבצר להלשין עליו. ולא ענהו דבר, וריחקו דרך חיבה לאחוריו ארבע אמות, ולא הפסיק מדבריו. וגמר אומר -
שלכלב הלז היה טוב מאוד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לצוד ציד, כמנהג בין השרים. ויהי היום ומת הכלב הלז - והראה המוכיח ביד על המת הלז - והייתה שמחה גדולה בין החיות שנעשו חופשים ממצודת הכלב הלז, ואמר להם השועל הפקח שבחיות: הוי, סכלים! מה אתם שמחים? אלו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות מהראוי לשמוח, כעת שכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה יותר טוב לכם שיחיה עדין כלב הלז, כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות, ובא הכלב הבריטן וחטף מהם בפיו מה שהיה כבר נצוד על ידם והביא להאדון, והיה הכל נקרא על שמו, והניחו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם להטריח את עצמם ולא נקרא על שמם והאדון אינו עושה להם שום חשיבות עבור זה, והניחו כל הכלבים לצוד. אך כעת שהבריטן הלז מת, ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון וייטיב להם, ונמצא שנתוספו עליכם כמה וכמה כלבים צידים, ומה לכם לשמוח?! - עד כאן דברי המשל.
והנמשל הוא: הכלב הבריטן הוא המסור הלז, שהיה חשוב בעיני האדון על-ידי מסירות על אנשי העיר, ושאר הכלבים זה שאר המוסרים שלמדו ממנו דרכו למסור, וכשראו המוסרים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא עצמו לשר כל המסירות, אז הרפו את ידיהם מן המסירות, אך כעת שמת הכלב הלז, ויודעים כל המוסרים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון, ויעמדו מעתה הרבה מוסרים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה, והייתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם.
ואחר-כך הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ, והכהו בכפיו על שוליו. וחזר תכף והלך עם רבי מאיר על העגלה שהייתה מוכנת לו סמוך לבית העלמין, ונסע וברח.
ובדרך שמע רבי מאיר שהמוכיח טוען ומשיב למסור, ולא ראה את המת, והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל, מחמת שהמסור מעכב אותו ביד ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון. ובקש ממנו שעל-כל-פנים מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו.
והבעל-שם-טוב זכרונו לברכה אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטן, אשר תכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה.
ועקר שכחתי: אחר שסים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל: זה כונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר המוסרים היה משובח על מתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת "מן החיים אשר המה חיים עדנה" פירוש, מחמת שאר המוסרים הנשארים עדין בחיים.
ושמעתי מהרב הנ"ל, שאחר זמן ובעוונותינו הרבים שהדור פרוץ, שמע מהמוכיח זכרונו לברכה שאמר: מי יתן והיה המסור כהיום בחיים, היה אצלי מכת החסידים נגד רשעי הדור שבזמן הזה.