שבחי הבעש''ט-[דברי תורה מגן עדן]
שמעתי מהרב דקהילתנו, שפעם אחת הלך רבי פינחס מקוריץ עם הרב דקהילת קודש ראונע לאסוף על פדיון שבויים, שהיה אחד קרוב לשניהם נתפס בתפיסה. אמר רבי פינחס להרב הנ"ל: שמעתי שהבעל שם טוב שובת בקהילת קודש קמינקע, ניסע אליו, אפשר שתהיה תשועה ולא נצטרך לטלטל עצמנו בטלטול דגברא.
נמנו וגמרו ומיהרו למצוא אותו קודם שילך למקווה, כי אחר המקווה אי אפשר לדבר עימו שום דיבור. ואף על פי כן מצאו אותו שבא מן המקווה ולבש בגדי שבת בבית המדרש. אמרו להם אנשיו: התראו לפניו וידע בודאי הצטרכות שלכם אף שלא תספרו לו. וכן עשו, ובאו על פתח בית המדרש. וכשראה אותם נענע בידו שילכו.
אחר כך שמע רבי פינחס שבא אביו מורנו אברהם אבא מעבר הנהר לקהילת קודש מריפוליע, והלך אצלו, כי היה ירא פן ירצה לשבות אצל הבעל שם טוב, ואצלו לא היה חשוב הבעל שם טוב לכלום, ותמיד היה אומר לבנו: מה אתה נוסע? וירא פן לא ינהג לו כבוד בדבר אחד, והוא בודאי יעז פניו, ויהיה לו צער ובושה חס ושלום. ושאל אותו היכן ישבות, ואמר: מה לי לילך להבעל שם טוב? אני אשבות בכאן ואדרוש כאן.
ובבוקר כשהתחיל הבעל שם טוב 'הודו', בא לבית המדרש של קמינקע ועמד אצל ארון הקודש, והבעל שם טוב היה מתפלל לפני התיבה, ואביו היה מתפלל בקול רם, וירא רבי פינחס פן חס ושלום יבלבל את הבעל שם טוב ויגער בו. והבעל שם טוב לא דיבר אליו מאומה עד אחר תפילת שחרית.
והיה שבת ראש חודש וצרכו להוציא שני ספרי תורה, ולקח הבעל שם טוב ספר תורה אחד והספר תורה השני לקח אביו, והלך אחר הבעל שם טוב לשולחן. וראה הבעל שם טוב שהוא אוחז ספר תורה, ויגער ואמר לאחר: קח הספר תורה מידו! ושתק ולא ענה אותו הדבר. ותמה רבי פינחס על זה. ואחר התפילה הלך לעיר שמעבר הנהר אצל פרנס החודש, ואכל שם וישן מעט, והלך לבית הכנסת לדרוש. ובעת שלוש סעודות בא להבעל שם טוב.
ואנשי קמינקע היה המנהג, כשהיה הבעל שם טוב אצלם העמידו להם שולחן מן הצד, והאורחים יושבים עם הבעל שם טוב על יד השולחן שבבית. וכשראו אותו שבא, קראו אותו אצלם, כי הם הכירו אותו שהוא "ליטוואק" ותקיף בדעתו, פן יבלבל את הבעל שם טוב או יכנס לדבריו. וקראו אותו: רבי אברהם, בוא ושב איתנו! ונתנו לו צלוחית מי דבש.
וכשהתחיל הבעל שם טוב לאמור תורה, יצא ממקומו ועמד נגד הבעל שם טוב באמצע הבית והציץ בפניו. וירא רבי פינחס לומר לו שלא יביט בפני הבעל שם טוב, מחמת כיבוד אב. ועמד נגד הבעל שם טוב, והיה רבי פינחס בצער. וכשפסק הבעל שם טוב לומר תורה חזר למקומו. ואחר הדליקו נרות ואכלו בשר. וחזר הבעל שם טוב ואמר: צריך אני לאמור עוד דבר אחד, ולא היה בדעתי לאמור אותו דבר, אלא מפני ששמעתי דבר זה בגן עדן בשמי. והתחיל לומר, ורבי אברהם הנ"ל יצא פעם שנייה ממקומו ועמד נגד הבעל שם טוב עד שגמר, וחזר למקומו, וברכו ברכת המזון והתפללו תפילת ערבית.
אחר התפילה אמר לרבי פינחס: הוא ולא אחר! הוא ולא אחר! ואמר רבי פינחס: מה ראית בו? אמר לו: אתה סבור ששתקתי לו כשגער בשעת קריאת התורה, אבל המתנתי עד הסוף, ואספר לך בני, כי ראיתי בלילה הזה חלום שנכנסתי לגן עדן ובא שר התורה ואמר דבר תורה משמו של הבעל שם טוב, וכשננערתי משנתי זכרתי היטב, ובאתי בשביל דבר זה לכאן. וכמו ששמעתי, כן שמעתי מפיו הקדוש. (ואודות השבויים לא שמעתי מפי הרב הנ"ל, ושכחתי לשאול אותו).