בית קודם הבא סימניה

שבחי הבעש''ט-[תפילין פסולות]

שבחי הבעש''ט-[תפילין פסולות]
עוד שמעתי מהרב דקהילתנו: פעם אחת נתקבל בן רבי יוסף יוזפא מקהילת קודש אוסטרא לאב-בית-דין בקהילת קודש פולנאה, והביא עמו דיין אחד בכדי שיוכל להעז את המוכיח זכרונו לברכה. ובשבת התפלל המוכיח לפני התיבה, ושמע רבי יצחק הנ"ל שהדיין מקלל את המוכיח בשעת התפילה, ולא ענה אותו דבר. ואחר התפילה ביום ראשון אחר שבת אמר רבי יצחק: שמעתי היטב שקללת את המוכיח רבנו! והיה מריבה ביניהם, ובתוך המריבה הביט אליו ואמר: אתה לבוש בתפילין פסולין! ולקחו התפילין מראש הדיין והוציאו הפרשיות ונמצאו שהם פסולין. ונתאמץ הדיין להכשירו על-פי שולחן-ערוך, והראה לו רבי יצחק שהוא עם-הארץ ואינו יודע הדין, ומחמת בושה ברח הדיין מן העיר. ועוד אירע שהכיר רבי יצחק בתפילין על ראש איש אחד, כי לפני מותו היה כלוא בבית מחמת חלישות, ועשה מניין בביתו, ואיש אחד מבני העיר היה מתפלל שם, ואחר התפילה היה לומד, וכמדומה לי ששמו רבי ברך. הביט אליו רבי יצחק ואמר לו: ברך, נראה לי פסול בתפילין שלך! והסיר אותם מראשו ונתן לו להגיה, ומצא שהם פסולין מעת כתיבתם. והתפילין היו אצלו מעת שנעשה בר-מצוה, כי היו מסופר טוב, והיה מחזיק בם, והוא היה לערך ששים שנה בעת ההיא, והיה לו מר מאוד שלא קיים מצות תפילין כל ימיו, והפציר ברבי יצחק הנ"ל שיכתוב לו תפילין, והבטיח לו רבי יצחק, אך מחמת חולשתו דחה אותו מיום ליום עד שכתב לו פרשיות של תפילין. ואחר-כך הלך לביתו ואמר לו: אל תאמר שלא כתבתי תפילין כאלו מימי, אלא אפילו מימות עזרא ואילך לא היו תפילין כאלו. וכמו שני שעות אחר זה מת ונפטר מעולם. וזה רבי יצחק היה אחיו של רבי יוסף מקאמינקע.

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור