שבחי הבעש''ט-[לירד מעולמות עליונים]
שמעתי מהרב דקהילתנו: איש אחד היה מקהילת קודש מזריטש וקצת עשיר. וכשבא סמוך לימי זקנה חשב בלבו: מה זה עשיתי כל ימי חיי? ומה יהיה עלי שבליתי שנותי בהבל וריק בלא תורה ובלא מעשים טובים? ולא ידע מה לעשות. ועלה בדעתו לתן צדקה בסתר. והניח בכל יום בכיס של תפילין של רבי יצחק אחד טאלער. ומצא רבי יצחק הנ"ל המעות פעם ושתים, ואמר בלבו: מי הוא זה שנותן המעות לתוך כיס של תפילין שלי? ובקש מהמשמש דבית-המדרש שיתן עינו מי ממשמש בכיס של תפילין שלי בעת התפילה, ולא תגלה לשום אדם בלעדי. והשגיח השמש על זה עד שראה שזה האיש היה ממשמש בכיס של טלית ותפילין של רבי יצחק הנ"ל.
ואחר התפילה גילה לרבי יצחק אותו האיש, והתחיל רבי יצחק לקרב אותו וללמוד עמו ששה סדרי משנה, וכל פרק משניות שלמד עמו חזר עמו כמה פעמים עד שהייתה שגורה בפיו, וחזר ולמד עמו פרק אחד, עד שגמר עמו כל פרקי משניות. ולמד עמו עין יעקב גם כן באופן זה. וכשגמר משניות ועין יעקב נעשה קצת למדן ולמד ספרי יראים וספרי מוסר וספר זוהר, וקנה עצמו לחברה משניות, והיה לומד עד יום מותו.
וכשנפל למשכב קודם מותו, הלך רבי יצחק לבקרו, והכריח אותו שיתן לו תקיעת כף שיתראה אליו בכל עת. והמנהג היה בעיר הזאת, בעת הגסיסה באים כל החברה משניות בעת פרידת הנשמה ולמדו משניות, ומשך השלושים למדו וגמרו כל המשניות בעד נשמתו.
לאחר שלושים נראה לרבי יצחק הנ"ל, ושאל אותו היכן מנוחתו, ואמר: מנוחתי בין הצדיקים בגן-עדן. ואמת את הכל תיקנתי בחיים רק דבר אחד נשאר עלי שלא תיקנתי, והחברה בלמודם בעדי תקנו הדבר. והיה הולך ובא אליו בכל עת, ורבי יצחק היה שואל אותו מאמרי הזוהר, וגילה לו איך שלומדים המאמר בגן-עדן ואמר.
פעם אחת גילה לאחד מאמר אחד שאמר לו, ולא בא אליו עוד זמן רב, ואף-על-פי-כן הוכרח לבוא מחמת התקיעת-כף.
וכשבא שאל אותו: מפני מה אחרת לבוא?
אמר לו: מחמת שגילית לאחרים הפשט של המאמר.
אמר רבי יצחק: מכאן ואילך לא אגלה לשום אדם, שתבוא אלי בלי אחור.
והיה הולך ובא אליו.
פעם אחת ארע שאחר שוב לבוא אליו כפעם בפעם.
וכשבא שאל אותו: מפני מה אחרת לבוא עכשיו שלא גליתי לשום אדם?
אמר: תדע כי העלו אותי לעולמות עליונים מאוד, ומר לי מאוד לירד מאותן העולמות לזה העולם, על-כן בקשתי מרום מעלתו שימחל לי התקיעת-כף.
ומחל לו התקיעת-כף.