שבחי הבעש''ט-['די פרומע ריבעלע']
שמעתי מהרב דקהילתנו מעשה באם של האחים רבי יוסף ורבי יצחק הנ"ל, שהיה דירתם בקהילת קודש סנטוב, ושמה "די פרומע ריבעלע" (ריבעלע החרדה). פעם אחת נסע הבעל-שם-טוב לקהילת קודש הנ"ל, וסמוך לעיר ראה אור אחד על אחד מאנשי העיר, ועמד במקומו וצפה שאותו אור הוא שורה על אישה אחת.
כשבא לעיר ובאו אנשים חשובים להקביל פניו, אמר להם הבעל-שם-טוב: בושו והכלמו, כי ראיתי אור על אישה אחת ולא על זכר.
ושאל לאנשי העיר: הידוע לכם על איזה אישה שורה האור הזה שראיתי?
אמרו אליו: בודאי היא האישה הנקראת די פרומע ריבעלע. ובדעתו היה לשלוח אחריה.
ואמרו האנשים: הקריאה לא לצורך, שודאי היא תבוא לרום-מעלתו לבקש ממנו נדבה, כי היא עסקנית במצוות.
ולמחר אחר התפילה אמר הבעל-שם-טוב: אני רואה שהיא הולכת, וקבעה בלבה שלא לקח ממני לא פחות מארבעים זהובים, אתם תראו מה שאני אעשה לה. ובאה האישה הזאת ואמרה אל הבעל-שם-טוב: יש בכאן כמה עניים חולים, על-כן ייתן רום-מעלתו נדבה הגונה. ונתן לפניה זעקסער מטבע אחד, ולא דברה מאומה, רק שעשתה תנועות כאלו אינה רוצה לקבל. ונתן לפניה עוד, ולא קבלה. אמר לה: מי שמך לגבאי צדקה ולגנוב מקופת צדקה?! ולא השיבה כלום ולא הקפידה על זה ולא עשו בה הדברים האלה שום רושם, מחמת שהייתה מחזקת במידת ענוה ושפלות מאוד ממש כעפר. ולא הלכה ממנו עד שהוכרח לתן לה ארבעים זהובים.
לעת ערב באה אליו ואמרה: רופא אחד יש והוא חולה מאוד, על-כן התפללו עליו שיחיה, כי מסוכן הוא מאוד.
אמר: ויהיה נואף אחד חסר בזה העולם.
אמרה לו: מי אומר שכך הוא?
אמר לאנשים שעמדו שם: האמת אני אומר?
אמרו: אמת!
השיבה ואמרה: חדא - שלא ראו כמכחול בשפופרת, ועוד, שהוא עם-הארץ ואינו יודע חומר העוון, ואלו היה יודע חומר החטא לא היה עובר.
ובאמת שהבעל-שם-טוב שמע הקטרוג אשר עליו למעלה, וחזר לפניה הקטרוג כדי שתמליץ עליו זכות, ונתקבל למעלה המליצה שהמליצה בעדו, ונתרפא הרופא מחוליו.
וכשהייתה מהלכת על קבר בעלה, הייתה מקשת במקל על הקבר, ואמרה בזה הלשון: הירשל, הירשל, לך לפני כסא הכבוד והתפלל על בניך שיהיו עניים ואביונים בכדי שלא יסורו מדרכי השם.
פעם אחת באו שני בניה, רבי יצחק ורבי יוסף, אליה על שבת לקים מצוות כבוד אם. ובאו לשם בחמישי בשבת, ובאו בני העיר להקביל פניהם, והכירו זה את זה שהיו חברים מקודם, ונתעוררה אהבה הישנה שביניהם. ולמחר אחר התפילה בערב-שבת-קודש ערכה השולחן ונתנה להם לאכול, וישבה אצלם ואמרה להם: בני, אבקש מכם דבר אחד שתעשו למעני.
אמרו: בודאי כל אשר תצווי עלינו נעשה ונשמע.
אמרה להם: תנו תקיעת כף שתעשו רצוני.
ואמרו לה: אמנו, תמוה לנו עליך שתחשדנו בזה.
אמרה להם: מסתמא בדעתי לבקש דבר גדול ויראתי שלא תעברו על רצוני. פייסו אותה שלא לתן תקיעת כף והבטיחו לעשות כרצונה.
אמרה להם: בבקשה מכם שתיסעו תכף לדרככם ולא תשבתו בכאן, כי השם יתברך נתן לי בנים שיהיה לי נחת מהם בעלמא דקשוט ולא בעלמא דין.
אמרו לה: וכי אפשר שיניחו לנו אנשי עירנו לנסוע מכאן בערב-שבת-קודש?!
אמרה להם: העגלות שלכם שלחו תכף מחוץ לעיר, ואני אוליך אתכם באחורי הרחוב שלא יראו אתכם אנשי העיר, וכן עשו.