שבחי הבעש''ט-[מותו של רבי אברהם]
ויהי אחר כמה שנים עלה הרב לשמים ושבק חיים לכל חי, ועם כל זה בכל צרתם או איזה דבר המצטרך, היה נגלה הרב בחלום אליה, והיה מצוה לה מה לעשות.
פעם אחת בליל שישי בא בחלום אליה ואמר: תאמר לבעלך, או שיחליף דירתו בדירתך או על-כל-פנים יעמיד הספרים שלו בחדר שלך. ובבוקר אמרה לבעלה ולא השגיח על זה, ואמר: למה לא אמר לי ואמר לך? ובעוונותינו הרבים נשרף חדרו עם הספרים בלילה.
ויהי אחרי זה נסע הרב מורנו רבי אברהם על המדינה, ובבואו לקהילת קודש חווסטוב קבלו אותו בכבוד גדול, וקבלו אותו לרב ונתנו לו פסיקת דמים, ושלח שליח אחר אשתו שתבוא גם כן לשם על ימים נוראים.
ויהי בבואם, בא הרב המגיד בחלום אליה ויאמר לה: לא תסעי על הפורין (העגלות) האלו לקהילת קודש חווסטוב. ויהי בבוקר ותמאן לסע, והיה רעש גדול בין הצדיקים מורנו משולם זוסיה ומורנו יהודה ליב כהן, כי רצונם היה שתסע לשם למלאת רצון הצדיק, אבל היא לא השגיחה עליהם. ולא ארכו הימים עד שבעוונותינו הרבים נגנז ארון אלוקים שם בקהילת קודש הנ"ל, ושלחו שליח לקהילת קודש הניפולי, ונתביישו הצדיקים מאוד ממנה אשר האישה היטיבה לראות יותר מהם.
אבל הם הסתירו הדבר ממנה, רק גלו הדבר לבנה הרב מורנו רבי שלום, שהיה קטן, בכדי שיאמר קדיש באופן שלא יגלה לאמו. אבל היא מרוב חכמתה נפלא בעיניה על זריזות בנה לקום בבוקר השכם לילך לבית-הכנסת מה שלא היה רגיל בזה. והיה כאשר הלכה מבית-הכנסת, סמכה את עצמה לכותל בית-המדרש לשמוע אם אומר בנה קדיש יתום. אבל לא עמדה על ברור הדברים, עד שאחר התפילה פתתה את בנה בדברים ותאמר: מה אתה מסתיר את דבריך, הלוא שמעתי מאחורי הכותל איך שאמרת קדיש יתום, עד שהוכרח לגלות האמת, ותתאבל על בעלה.
ואחרי עבור שבעת ימי אבלות נסעה לקהילת קודש חווסטוב לקבל עזבון בעלה. ויהי בבואה לשם קבלו אותה בכבוד גדול, ולכבודה עשו בשבת זו סעודה באכסניה שלה, ואכלו כל אנ"ש שם לכבודה בכדי לנחמה מעט, אבל היא לא קבלה תנחומין.
ויהי בסעודה השלישית נתאספו לשם כמעט כל אנשי העיר, וישוררו זמירות כנהוג. והיא במר נפשה ישבה נעצבת על מיטה כבודה עם אשת בעל-הבית, ותתנמנם. ותחלום והנה טרקלין גדולים נאים ומהודרים, ותפתח פתח אחד, ויבוא בעלה הרב מורנו אברהם לבית, מאיר כשמש בצהרים, שמח מאוד, ואחריו נכנסו כמה זקנים נשואי פנים. ויאמר להם: רבותי, שבו! וישבו סביב השולחן.
ויאמר להם: הנה זוגתי תחיה יש לה תרעומת עלי על כמה דברים שנהגתי בפרישות יתרה, והדין עמה, ואני מבקש ממנה מחילה לפניכם.
ותאמר: מחול לך בלב שלם!
ויאמר עוד לפניהם: הנה התורה התירה שתנשא לבעל אחר, ובפרט שהיא ילדה בת עשרים וארבע שנה, ולא אוכל למנוע אותה, אבל אם תסכים שלא להנשא לאחר, אזי כל מחסורה עלי, ובניה בודאי קודם שתבוא לביתה יהיה לכל אחד מעמד טוב.
ותיקץ, ומיד פניה הנזעמים לא היו לה עוד, כי נתנחמה מדבריו. ויהי כבואה לביתה מיד נזדמנו לה שדוכים לבניה ולבנותיה, וה' שלח ברכה במעשה ידיה, ונתפרנסה בכבוד מן החנות שהיה לה באופן שלא חסר לה מכל הצטרכותה. ובעת הצורך היה נראה חותנה הרב אליה להגיד לה מה תעשה.
והנה אחר זמן רב מתה אשתו של הרב הגדול מורנו מנחם מטשרנוביל, והוטב בעיניו לקחת את האישה הנ"ל לאישה. ונתיעץ עם בנה הרב מורנו שלום נ"י, שהיה חתן בתו, וישר בעיניו גם כן כי הוא עדין רך בשנים, וישלח את הרב הנ"ל לדבר באמו. ויהי בדרך ויחלום הרב מורנו רבי שלום, והנה טרקלין גדולים נאים ומהודרים, ואביו הרב זצוק"ל עומד על פתח הטרקלין, ושני ידיו על הגג, ויזעק בקול גדול ויאמר: מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לכנס בטרקלין שלי?! וייקץ ויבן עד היכן הדברים מגיעים, ויחזור לביתו לשלום.