שבחי הבעש''ט-[נישואי רבנו אברהם והצלתו בידי אשתו]
שמעתי מהרב מורנו מנחם, ששמע מפי כלת הרב המגיד מישרים הגדול, אשת הרב מורנו אברהם הנ"ל: כשנתאלמן בנו הקדוש מורנו אברהם זצ"ל, קרא לשני חשובי העיר ואמר: בקשתי שתסעו לקהילת קודש קרמניץ, ותשדכו לבני שיחיה בת הרב מורנו פייוול, בעל מחבר ספר "משנת חכמים", ותביאו אותה לכאן.
ומיד עשו כאשר צווה עליהם, והכינו לעצמם עגלה טובה עם סוסים וגם בגדי כבוד שיהיה להרב לתפארת, ושמו לדרך פעמיהם עד שבאו לקהלה הנ"ל ועמדו בבית אכסניא. וכשנחו מדרכם תכף אחר התפילה הלכו לבית הרב מורנו רבי פייוול הנ"ל.
והרב הנ"ל היה דרכו שלא לעסוק בשום עסק פרנסה בעולם, כי אם לעסוק בתורה כל הימים לרבות הלילות, רק אשתו היא הייתה עקרת הבית לעסוק בפרנסה. ויהי כאשר באו לבית והנה אשתו באה מבית-הכנסת ותשאל להם לשלום. ותאמר: מה מעשיכם פה, איזה משא-ומתן או דבר אחר. ויספרו לה המעשה איך שרבנו הגדול שלח אותנו לדבר בבתה שתנשא לבנו שנתאלמן מקרוב. ויהי לצחוק בעיניה, כי לא ידעה את הרב ולא שמעה את שמעו. ומה גם כי הבתולה היא בת שתים-עשרה שנה, ולא עלה על דעתה מעולם לחפש ולחקור עדיין אחר שדוכים לשדך את בתה. ואחרי רבוי הצעת הדברים נכנסו הדברים באזניה, ותאמר: הלוא בעזרת השם בעלי בביתי, מה אכפת לי, כטוב בעיניו יעשה.
ושלחו אחריו לבית-המדרש ובא לביתו. והציעו דבריהם לפני הרב מורנו רבי פייוול הנזכר, עד שישר הדבר לפניו, ומיד צוו שיבוא הסופר לכתוב התנאים במזל טוב.
וכאשר התחילו לכתוב התנאים, אמרו המשולחים: כטוב בעיניכם כתבו על המלך, רק בזמן הנשואין אמרו שאי אפשר בשום אופן להרחיב את הזמן. והם טענו: הלוא אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'נותנין לבתולה שנים-עשר חודש', ובפרט שעדיין לא עלתה על מחשבתנו להשיאה בקרוב, ואין לה בגדים ומוהר ומתן מן המוכן.
והשיבו הם: על זאת אין אנחנו מקפידים, אבל זאת אי אפשר בשום אופן להרחיב זמן החתונה, כי אם היא תסע עמנו תכף ומיד. ואחרי אשר מה' יצא הדבר, הסכימו גם לזאת.
ונשאר ההסכמה, שהרב מורנו רבי פיוול בכדי שלא יבטל מלמודו ישאר בביתו, והכלה עם אמה תסע על החתונה. ושכרו עגלה טובה עם סוסים בשבילה גם כן, ונסעו עמהם.
והנה בכל הדרך הייתה פליאה בעיניה על עצמה מה זאת היה להם שנתפתו לזאת. ואחר-כך באו לקהילת קודש ראוונע, באו כל אנשי העיר מקטן ועד גדול אנשים נשים וטף לקבל פניהם וליתן שלום לכלה של הרב הגדול, נתקררה דעתה מעט.
ואחר-כך בבואם לקהילת קודש מזריטש, יצאו לקראתם מחוץ לעיר אנשים וטף, עד שהוכרחו לילך בנחת מפני רוב עם שיצאו לקראתם. ובבואם העירה יצאו כל הנשים לקראתם ליתן להם שלום, עד שבאו נגד בית הרב יצא הוא ובנו לקבל פניהם ונתנו להם שלום. ואחר-כך נסעו לאכסניא שלהם. והייתה החתונה ושבעת ימי המשתה בשמחה גדולה, ואמרו דברי תורה כיד המלך. ואחר החתונה נסעה המחותנת לביתה בחדוה רבה, כי מעולם לא ראתה ולא שמעה כזאת.
והרב קרב את כלתו מאוד. ויהיה היום ותחלום והנה נכנסה לטרקלין גדולים ושם יושבים סנהדרין זקנים ונשואי פנים, ויבקשו לקח את בעלה ממנה, ותצעק לפניהם ותטען כמה טענות לפני הבית-דין, ותיקץ והנה חלום, אבל לא ספר לשום אדם. והגם כי הייתה בבית הרב לא ספרה לו. ויהי בלילה השני ותחלום גם כן כנ"ל, ולא ספרה דבר.
ובלילה השלישי חלמה גם כן כנ"ל, והיא טענה הרבה לפניהם, עד שלבסוף אמרו לה: ראי, מפני שטענותיך נכוחות מאוד, לכן נותנים אותו לך במתנה על שתים עשרה שנים. ולמחרתו כשבאה להרב בבוקר נתן לה הרב גודל תשואות חן, ויברך אותה עבור טענותיה הנכוחות אשר האריכו זמנו שתים עשרה שנה. וכן עלתה לו.