שבחי הבעש''ט-קובץ 5 - [פרעות נמרוב]
ואכתוב קצת משבחי הרב.
כשהיה אב"ד בקהילת קודש נמרוב אחר הבריחה שנה אחת, ודרכי היה כשהייתי מניח תפילין דרבינו תם הייתי ירא להניח בפני הבריות, כי הייתי עדיין רך בשנים. ונהגתי בשעת אשרי ובא לציון הלכתי לבית גדול, כי אין שם איש בשעת התפילה, כי התפללו בחדר סמוך לבית קטן שהיו מתפללים, רק הגבאי שלו היה בבית, ופעמים הלך הגבאי לשוק לקנות צרכי הבית, ונכנסתי לבית והנחתי שם תפילין דרבינו תם, ונשתהיתי, ובתוך כך גמרו התפילה.
ונכנס הרב ז"ל לביתו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ושאלתי אותו: רבינו, מה אתם מבקשים? ואמר לי: אתה הולך בתפילין. ומיד הסירותי תפילין של ראש מעלי. ואמר: לך לבית המדרש וראה אם גמרו התפילה. והלכתי ומתפללים עדיין אשרי ובא לציון. ובאתי לביתו ולא מצאתי אותו, כי הסיר התפילין והלך לפנות את עצמו, והמתנתי עליו.
וכשבא לבית ושאלני ואמרתי שגמרו התפילה, כי שיערתי שבודאי גמרו התפילה. והתחיל להניח תפילין, וידעתי שילך לבית המדרש, וקידמתי והלכתי ומצאתי שאחד עומד לפני התיבה ואומר תהילים כמו בשינה. וידעתי שהרב ירגוז על זה, כי היה אומר: ברית המעור כנגד ברית הלשון, וכמו שבברית המעור אי אפשר להוליד באבר מת, כן בברית הלשון אי אפשר להוליד באבר מת.
ותהילים ציוה הרב לומר בכל בתי כנסיות אותיות נעמרוב ואותיות קר"ע שט"ן משולב בשם הוי"ה מפסוקי אשרי תמימי דרך. ומקודם יאמרו קפיטל פ"ג, ושיאמרו בכל יום יהי רצון אחר התפילה.
וכשבא לבית המדרש ושמע אמירות תהילים, רגז ואמר: אין בי כח עוד שאת אתכם! עלי חושבים מחשבות כל אחד לעצמו. אני אומר שלא תהא קל בעיניכם אודות הקדר ~ [הישמעאלים]. ומשם הלך לבית הכנסת ושם נח מרוגזו. ורמז הדברים דרך פשט, ואילו לא שמעתי קודם דבריו בבית המדרש לא הבנתי רמיזתו.
וביום קיבץ תינוקות של בית רבן לבית הכנסת, וציוה לומר צ"א פעמים 'ויהי נועם'. וקודם המנחה שמעו שבלילה העבר הלך הקדר חצי פרסה סמוך לטולטשין מחנה גדולה, והיו קרובים לעיר נמרוב, ותהילה לאל ששלחו הישמעאלים שר אחד פשה אחריהם וחזרו כולם.
שמעתי מאיש אחד ושמו רבי דוד, שהיה דר באותו פעם קהילת קודש שאריגרד, שיום אחד קודם ציוה הרב רבי מרדכי מקהילת קודש הנ"ל לקהל שישלחו שליח מיוחד להרב דקהילת קודש נמרוב שיתפלל אודות הקדר, ושלחו שליח, וציוה להם שילך בבוקר. בבוקר אמר הרב הנ"ל אינו צריך לשליח, כי כבר ידע הרב דקהילת קודש נמרוב ה' יציל עמו ישראל מכל צרה וצוקה, אמן.
ואכתוב קצת מהתנהגותו:
כי היה לומד בכל יום בטלית ותפילין, וקודם האכילה למד שיעור גמרא שבע דפין, וגם בשעת אכילה בין מאכל למאכל לא פסק פומיה מגירסא. ואחר האכילה היה ישן מעט מזעיר, וקם משנתו, והניח תפילין ולמד עד תפילת המנחה. גם בלילה למד הרבה, לא עבר עליו לילה אחד שלא קם בחצי הלילה ממש, בקיץ ובחורף, הן בשבת ויום טוב. ועשה פדיון שבויים וצדקה הרבה מאוד, ובביתו הייתה פרנסתו בדוחק ולחץ.
פעם אחת התרעם עליו בנו על הדוחק ולחץ, והשיב לו: כתוב בפרקי אבות: ויהיו עניים בני ביתך, והלימוד שלו ותפילתו וכל דבר שבקדושה היה עושה בכוח עד שבשרו מזדעזע עליו.