שבחי הבעש''ט-[רבנו גרשון ניצל מטביעה]
שמעתי מחמי זכרונו לברכה, שהרב החסיד מורנו גרשון טבל את עצמו בים בשעה שהספינה מהלכת. ושאלתי אותו: איך מותר להעמיד עצמו בסכנה גדולה כזו? ולא היה בידו להשיבני. וכשבא רבי גדליה אלינו ונזכרתי ושאלתי אותו על זה, והשיב לי: פעם אחת ישבתי עם הרב החסיד מורנו צבי מקמניץ על האיצטבא שלפני הבית, ושאלתי אותו על דבר זה, והשיב לי: על האיצטבא הזאת ישבתי עם רבי גרשון הנ"ל ושאלתי אותו בזה הלשון: אני שמעתי שטבלת בים בשעה שהספינה מהלכת, איך הותר להעמיד עצמו בסכנה כזו? והשיב בשחוק ואמר: מה בכך, שכל אומני הספינה רוחצים בים, כי יש שק אחד של עור ובו סולם של עור תולה בספינה ועולים ויורדים בו ורוחצים בתוכו. אכן אגיד לך, אני לא רחצתי בשק הנ"ל, אבל כך היה המעשה:
שראיתי דינים על הספינה, ורציתי לטבול לבטל הדינים, ואתרמי ~ [ואירע] שבאו אצל קאמפיע אחד והעמידו את הספינה ויצאו כל אנשי הספינה לטייל, ואמרתי: עתה שעת הכושר לטבול. ופשטתי הבגדים לתחתית הספינה שקורין 'העמבאר', וקפצתי לתוך המים וישבתי בתוך המים, ובתוך כך זזה הספינה, וכשעליתי מן המים ראיתי שהלכה הספינה, אמרתי בליבי: אם אלך על הקעמפיען מה אעשה, עירום אנכי שלא אוכל להוציא דבר שבקדושה מפי, ומה גם שאין לי שם מה לאכול ולשתות. אמרתי: ארדוף אחר הספינה ואשיגנה, כי בטוח הייתי בעצמי שאוכל לשוט היטב, כי פעם אחת ראיתי בנהר דנסטר יהודי אחד טובע בנהר והיה רחוק ממני כחצי פרסה והצלתי את היהודי הזה.
וכן עשיתי, ושטתי אחר הספינה והגעתי אותה. אך מחמת שהיא גבוהה וחלקה בזפת לא היה לי מקום להאחז בספינה. וצעקתי, ולא נשמע קולי מחמת קול ורעש הספינה. ושוב נתרחקה ממני הספינה, ושטתי בכל כוחי וחוזק ידי. כן עשיתי כמה פעמים עד שנבעתי מאוד והתחלתי לשקוע במים יורד ועולה, ולא יכולתי לדבר שום דיבור אפילו וידוי, והרהרתי בליבי: אף לטבוע וגם לאבד עולם הבא, שהוא כמעט מאבד עצמו לדעת. ותיכף יצא ישמעאל אחד מהספינה וראה אותי והוציא אותי, והניח אותי בספינה קטנה שלו, והביא אותי לספינה הגדולה, והשליך אותי לתוך הספינה הגדולה, וירדתי לירכתי הספינה ושכבתי לערך שתי שעות, והייתי מקיא מאוד מרוב המים ששתיתי, ושכבתי עד שנחתי מעט, ולבשתי בגדי, ואמרתי: אשלם לאיש על הטובה שעשה עמי ולא יירש על ידי עולם הבא. ולקחתי כיס מעות וחיפשתי אותו בכל הספינה, ולא היה שם שום ישמעאל, ואמרתי: משמע מיניה האי טעיא היה.