שבחי הבעש''ט-[הרב מקהילת ראשקוב מתפלל על עירו]
ושמעתי מהרב דקהילתנו, מורנו גדליה זכרונו לברכה שכמה פעמים חשק הרב לנסוע לארץ הקודש והרב בעל שם טוב אמר שלא יסע. ואמר לו: סימן זה יהיה בידך: כל פעם שיפול לך חשק לנסוע לארץ הקודש, תדע נאמנה שיש דינים על העיר, רחמנא ליצלן, ושטן מטריד אותך כדי שלא להתפלל בעד העיר, על כן כשיפול לך חשק לארץ הקודש תתפלל בעד העיר.
פעם אחת נסע הרב לבעל שם טוב על שבת, והוצרך לנסוע דרך עיר שאריגרד, והיה כעס על העיר מאוד ולא רצה לעמוד בעיר, אך מחמת שהיה צריך לתת מספוא לסוסים הוכרח לעמוד. ולא קם מהעגלה, ואמר: כשיאכלו - תיכף ניסע ונלך. וכשנכנסו לבית התחיל לגשם מאוד שלא יכלו לנסוע, ולא פסק הגשם עד שהוצרך ללון שם בעל כורחו.
ובבוקר גם כן הגשם לא פסק, הולך וגדול עד יום חמישי. וכשראה שאין הגשמים פוסקים, אמר: ריבונו של עולם! אפשר ניחא לך שאשבות כאן להתפלל בעד העיר, ואני אשבות בכאן והגשמים יפסקו. וכן היה שפסקו תיכף הגשמים, והיה מתפלל כל השבת עבור העיר.
והבעל שם טוב ראה ששבת בקהילת שאריגרד, והיה יודע שהיטב חרה לו על העיר, ושחק ואמר לאנשי סגולתו: הנה הרב דקהילת קודש רשקוב שבת בקהילת קודש שאריגרד! ושחק עוד. ולאחר השבת כשבא להבעל שם טוב נתן לו שלום ושחק. ואמר הרב להבעל שם טוב: רבינו, מה השחוק? ואמר לו: שהיית כל שבת קודש בשאריגרד, והשיב: כן הדבר, ומתגעגע לו כבן יחיד. וסיפר לו שהוכרח לשבות שם מחמת הגשמים.
אז השיב לו הבעל שם טוב: סבור אתה שהמוכיח היה משקר, חס ושלום, כי אמת ששמע הכרוז, ומה שרגזתי עליו על שהוציא מפיו, שאילו לא הוציא מפיו דברי הכרוז הייתי מבטל הגזירה מן העיר באותה שבת מכל וכל, ועכשיו לא פעלתי, אלא שנתנו להם הרחבה שלא
תישרף בפעם אחת, אך פעם מבוא זה ופעם מבוא זה, עד שתישרף כל העיר. וכן היה, שנשרפה בכמה פעמים.
ואותן שגזרו עליהם למות בדבר, רחמנא ליצלן, מתו בדבר. שהיה שתי שנים אחר הבריחה, ואותן שנגזרה עליהם הרציחה, נהרגו בקהילת אומין בעת הבריחה, רחמנא ליצלן. והיה להם הרחבת זמן גדול ערך עשרים שנה או יותר, שאני יודע שהיה אב בית דין דקהילת קודש נמרוב ששה עשר שנה קודם הבריחה, חוץ מה שהיה בעיר רשקוב שהיה כמה שנים קודם מעשה זו.