שבחי הבעש''ט-[הרב דקהילת רשקוב]
ושמעתי מהרב מורנו יואל, מגיד מישרים דקהילת קודש נמרוב, אשר מקום קבורתו בארץ ישראל בירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, שפעם אחת נסע עם הרב דקהילת קודש רשקוב לקהילת קודש מז'בוז', ובא לקהילת קודש באר, והתפללו שם באכסניה בבית בעשרה.
ובסוף התפילה השתמט הרב מאצלם, והלכו לבקשו ומצאו שיצא מבית אחד. ושאלו אותו: מה עשה בבית זה? ולא רצה להגיד להם. ונכנסו לבית, והיה דר שם איש אחד הנקרא לייב צורף, ושאלו לו: מה עשה הרב בביתך? ולא רצה לגלות, כמו שגזר עליו שלא לגלות.
והאנשים הגדולים שהיו שם עם הרב כעסו עליו, ואמרו וגזרו על הצורף הנ"ל שיאמר להם האמת. ואמר הצורף הנ"ל: אני רואה בו נקמה, כי בהיותו דר בקהילת קודש רשקוב לקח ממני קנס שני אדומים, ועכשיו נתן לי הטלית של שבת שלו עד שיחזור מן הדרך ויפדה ממני. וגזרו עליו האנשים: תיכף ומיד תמחל לו שני האדומים ותחזיר לו הטלית! והחזיר לו, ולא רצה לקבלו, עד שנתן הצורף תקיעת כף שמחל לו בלב שלם, אז קיבל הטלית.
ומהתעניתים של הרב הנ"ל כך היה, שהיה מתענה כתשובות הקנה, בזה האופן התענה מידי יום ביום, ובכל חודש וחודש התענה פעם אחת משבת לשבת, ואין איש מאנשי הבית שהיו יודעים מזה התענית, רק בתולה אחת, בת אחותו של הרב הנ"ל, עשה עימה מעמד ומצב שהיא תביא לו לאכול ולא אחר, וגם תפנה המאכל, שלא יוודע לבני הבית.
ככה התענה חמש שנים. ובשנה השישית ארע שהתענה משבת לשבת, והבעל שם טוב היה בדרך ושמע כרוז: מהר רוץ אליו במרוצה, כי היום יתבטלו מוחין שלו. רץ אליו במרוצה גדולה עד שמת לו סוס בדרך שווה עשרה אדומים. ואמר לרב: מת לי סוס של עשרה אדומים בדרך על ידך, ותהיה כפרה תחתיך. ותיכף אכל ושמע לו אחר כך.
ויש תחת ידי אגרת ששלח הבעל שם טוב להרב בזה הלשון: העתקה שנכתב בעבר האגרת מקהילת מז'בוז' לקהילת נמרוב רבתא, הני מילי בכתבא רצוא ושוב כמראה הבזק מראה הכוהן אב"ד דקהילת קודש הנזכרת, מעוז ומגדל הרב המופלא עושא פלא חכם הכולל מורנו יוסף הכהן דקהילת קודש הנזכרת אב"ד.
זה לשון האגרת:
ליד אהובי, אהוב נפשי, הרב המאור הגדול, עוקר הרים, פטיש החזק, המפורסם בחסידות, החכם השלם המופלא, עושה פלא, הנצמד בקירות ליבי, דבוק מאח לי, מורנו יוסף הכהן.
הנה גלילת יד קדשו קיבלתי וראיתי ראיה אחת בשתי שורות העליונות, ושם נאמר שרום מעלתו אומר כאילו מוכוון להתענות, ותרגז בטני מקול הקורא, והנני מוסיף בגזירה עירין ובצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה לבל יכניס את עצמו בסכנה כזה, כי זה מעשה מרה שחורה ועצבות ואיתא בחז"ל שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות רק מתוך שמחה של מצוה, כאשר ידוע לרום מעלתו דברים שלימדתי כמה פעמים, והיו הדברים האלה על ליבו. ועל דבר סעיפי מחשבותיו המביאים אותו לזה, איעצך ויהי אלוקים עמך גיבור החיל. בכל בוקר ובוקר בעת לימודו ידבק עצמו באותיות בדבקות גמור לעבודת בוראו ברוך הוא וברוך שמו ואז ימתיקו הדינים בשרשן ויקל מעליו הדינים ומבשרך אל תתעלם חס ושלום להתענות יותר מהחיוב ומהצורך. ואם שמוע תשמע לקולי ויהי אלוקים עמך. ובכך אקצר ואומר שלום. מנאי הדורש שלום תורתו.
נאום ישראל בעל שם טוב
ואפריון נמטי לבנו יחידו הרבני המופלג הידיד כבוד מורנו שמשון ועי"ח בנו ידיד ר"מ הירץ נ"י, לכולם בכלל ובפרט.