שבחי הבעש''ט-[הרב מפולנאה נעשה חסיד]
שמעתי מהרב המפורסם החסיד וחכים דקהילת קודש פולנאה שהיה אב בית דין בקהילת קודש שאריגרד, שמע ~ [המוכיח מפולנאה] שהבעל שם טוב בא לקהילת קודש מוהליב, אמר בלבו: אסע גם אני, כי לא היה עדיין חסיד. ונסע ובא בערב שבת קודש אליו קודם תפילות בוקר, וראה שהבעל שם טוב מעשן לולקי ~ [מקטרת], והיה דבר זה תמיהה. ואחר כך בשעת התפילה בכיתי בכיה גדולה שלא בכיתי מימי, והבנתי שלא משלי הייתה זאת הבכייה. ואחר כך נסע הבעל שם טוב לארץ ישראל ונשארתי משומם עד שחזר, אז התחלתי לנסוע אליו, וישבתי אצלו זמן, והיה הבעל שם טוב אומר שצריך להגביה אותי, וישבתי לערך חמישה שבועות, ושאלתי: אימתי יגביה אותי רום מעלתו.
והשאר שמעתי מהרב דקהילתנו, מורנו גדליה זכרונו לברכה, ואמר ששמע מהרב הנ"ל, שהמוכיח היה ראשון לפעולותיו, שבא אליו לקהילת קודש שאריגרד על שבת וביקש ממנו שיתאכסן אצלו, ולא השיב פניו ריקם. וביקש ממנו שיעשה לו מניין בביתו להתפלל, ונתן לו רשות, אבל בעצמו הלך לבית הכנסת.
ובשבת כשהלך המוכיח לדרוש ביקש ממנו שילך לדרשה, והלבישו בדרשה מכף רגל ועד ראש. ואמר בלבו: אין זה כי אם נביא, כי מניין יודע מחשבתו. ונדבק בו. ותיכף ביקש אנשי הקהל על הסעודה שלישית, והיה תמוה להם כי יודעים שאינו מחזיק עם חסידים.
ואחר כך כשהחזיק הרב ~ [מפולנאה] בצדקתו התחילו אנשי העיר לריב עמו, ונעשו לו שונאים גדולים, והמחלוקת היה הולך וחזק, עד שגירשו אותו מן העיר בערב שבת קודש, והוצרך לשבות בכפר אחד. והבעל שם טוב היה בדרך לא רחוק, וכשראה הבעל שם טוב הדבר אמר לאנשי סגולתו: ניסע לכפר פלוני, כי ידעתי שיש לו צער גדול, ונשבות שם עם הרב דקהילת קודש שאריגרד, שנהיה עמו לפקח צערו. וכן עשו.
וגם המוכיח היה שם גם כן עימהם. ובשבת אחר תפילת מוסף ראה המוכיח את הרב שהוא מצער. אמר לו: אל תצטער, שמעתי כרוז שהכריזו ואמרו: פלוני שונאך יהרג ופלוני שונאך ימות, בדרך וכל העיר תישרף באש. וכששמע הבעל שם טוב דבריו צעק על המוכיח ואמר: שוטה, גם אתה שומע כרוזים?! ונשתתק המוכיח.
והרב ~ [מפולנאה] נסע לקהילת קודש רשקוב ונתקבל שם לרב פעם שניה, ושם חזר בתשובה גדולה, כי היה עושר מסך ששים אלף, והיה מחלק כל המעות שלו, כי החזיר כל הקנסים שקיבל, וכל המשא ומתן שהיה בו נדנוד איסור החזיר, והכריז בחרם שכל מי שקיבל ממנו ואינו בהכשר יבוא ויחזיר מעותיו עד שנשאר עני.