שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט מתקן נשמות]
שמעתי מרבי פולק הנ"ל: כשנסע רבי גרשון מקיטב מארץ ישראל לחוץ לארץ לשדך את בניו, אמר אגב אורחא: תהילה לאל שעברתי את הים, אסע לגיסי בעל שם טוב ז"ל, ובא אליו בערב שבת קודש, עמד הבעל שם טוב להתפלל תפילת המנחה והיה מאריך בתפילתו עד צאת הכוכבים. ורבי גרשון התפלל גם כן בתוך הסידור של האריז"ל. ואחר כך היה מעביר על הסידרא שניים מקרא ואחד תרגום, ואחר כך ציוה והביאו לו כרים ושכב לנוח.
ובליל שבת בשעת סעודה שאל רבי גרשון את גיסו הבעל שם טוב: מפני מה הארכת בתפילה כל כך? אני גם כן התפללתי בכוונות וקראתי הסידרא שניים מקרא ואחד תרגום, והוצרכתי לשכב ולנוח, ואתה עומד ורועד. ועשה כתנועותיו, כי היה רוצה להוציא דברים מפיו.
והיה הבעל שם טוב שוחק ממנו ולא השיב לו כלום.
והוא כפל ושאל עוד הפעם.
אז השיב לו הבעל שם טוב: כשאני מגיע לתיבת מחיה מתים ~ [וספק לרבי פולק אם לתיבת 'מחיה מתים אתה' או 'מחיה מתים ברחמים'] ואני כוונתי כוונת ייחודים ואז באות נשמות מתים לאלפים ולרבבות ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד מפני מה נדחה ממחיצתו, ואני עושה לו תיקון ומתפלל בעדו ומעלהו, והחשוב חשוב קודם, והם רבים כל כך שאם רציתי להעלות כולם הייתי צריך לעמוד שמונה עשרה שלוש שנים, אך כשאני שומע הכרוז שמכריז: מקודש! מקודש! ואי אפשר עוד להעלות הנשמות, אני פוסע מן השמונה עשרה.
ואמר אליו רבי גרשון בדרך שחוק: למה אין באים אלי? והשיב לו: היה אצלי כאן עוד שבת השניה ואני אמסור לך הכוונות בכתב על ניר, ויבואו גם כן אליך. וכן עשה.
לערב שבת קודש הבא כשסיים הבעל שם טוב קדיש לפני התפילה עמד רבי גרשון להתפלל גם כן, והבעל שם טוב לא התחיל עדיין בתפילה, כי היה יודע שרבי גרשון לא יסבול ויפחד, ותיקן בתוך כך הזייגער ~ [שעון] שלו והריח טבק, עד שיעבור רבי גרשון הנ"ל מקום הכוונה. וכשכוון לכוונה זו, וראה שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן, ונפל בחלשות, אז העירו הבעל שם טוב וציוה לו לילך לביתו.
ובלילה על השולחן בעת הסעודה שאל לו הבעל שם טוב: למה נתחלשת? ואמר לו: בעת שכיוונתי הכוונה באו אלי מתים כמו עדרים. אז אמר הבעל שם טוב לאנשיו בדרך שחוק: הכו אותו שלא ישחק מהבעל שם טוב.