שבחי הבעש''ט-[הבעש''ט רועד בתפילתו]
שמעתי ממורנו הרב רבי פולק, החסיד המפורסם דקהילת קודש טיטשלנק, ששמע מרבי אברהם אב"ד דקהילת קודש דובאסאר, שהיה מקודם שליח ציבור בבית המדרש דקהילת קודש מז'בוז':
פעם אחת היו צריכים לאמר הלל, שהיה ראש חודש או חול המועד של פסח, והיה רבי אברהם הנ"ל מתפלל תפילת שחרית לפני התיבה והבעל שם טוב התפלל במקומו. והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל. ובשמונה עשרה של קול רם נתרעד הבעל שם טוב רעדה גדולה, והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד, ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעידה שלו. וכשסיים רבי אברהם הנ"ל חזרת התפילה, והבעל שם טוב עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה, ובא החסיד רבי וולף קיצעס והציץ בפניו, והנה בוערות כלפידים, ועיניו בולטות, והיו פתוחות ועומדות בלי תנועה כמו גוסס חס ושלום. ורמז רבי זאב הנ"ל לרבי אברהם, ולקחו אותו זה ביד אחת וזה ביד אחת והוליכוהו אל התיבה, והלך עימהם ועמד לפני התיבה, ורעד ערך מה, ופתח ואמר הלל, והכל ברעדה. ואחר כך כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב, והוצרכו להמתין בקריאת התורה עד שנח מרעדתו.
ולא זו בלבד, אלא ששמעתי מהרב דקהילת קודש פולנאה, בעל המחבר ספר 'תולדות יעקוב יוסף', שפעם אחת עמד כלי גדול עם מים בשעה שהבעל שם טוב היה מתפלל, וראו שהמים נעים ונדים. וממש השראת השכינה היה עליו ומזה רעדה הארץ, כמו שכתוב: 'מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד': אך לא היה ניכר, ובמים היה ניכר מאוד.
גם שמעתי מהמגיד מישרים מורנו אליהו זכרונו לברכה, כשבא פעם ראשונה להמגיד הגדול דקהילת קודש מזריטש סיפר לו זה המעשה ואמר: פעם אחת ביום טוב, ואין יודע אם יום ראשון של פסח או יום שמיני עצרת היה, והוצרכתי לברך גשם או טל, היה הבעל שם טוב מתפלל לפני התיבה בחשק רב, כי כן שמעתי כמה פעמים מבחיריו כי היה מנשא ראש כולם והיה מתפלל בזעקה גדולה. והרב המגיד מישרים הגדול לא היה יכול לסבול, כי היה חולה גדול, ויצא מבית המדרש לבית קטן שבבית המדרש והתפלל שם ביחיד.
וקודם מוסף הלך להבעל שם טוב ובא לבית קטן ללבוש הקיטל, ואמר המגיד כי היה מכיר שהיה אצלו השראת השכינה, וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם, וכשלבש הקיטל נקמט הקיטל על כתפיו, ואחז המגיד מישרים הגדול בקיטל לפשטו מקמיטתו, וכשנגע התחיל לרעוד, ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התחיל לרעוד עמו. והבעל שם טוב הלך, עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן ה' יתברך שיקח ממנו דבר זה כי אין בכוחו לסבול.
גם מהחסיד רבי דוד פורקעס ממז'בוז' גם כן שמעתי, שפעם אחת התפלל הבעל שם טוב בדרך בבית בכותל מזרח, וסמוך לכותל מערב היו עומדים חביות מלאות תבואה, והיו רואים שהתבואה רועדת.