שבחי הבעש''ט-[תפילת יום הכיפורים]
וגם שמעתי ממנו ~ [אבל לא מפיו ממש] בהיותו שוחט בקהילת קודש טולטשין היה שובת רבי דוד הנזכר, ועשה רבי דוד מכפר חלאדובקה תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים, וגם מורנו דוד מגיד מישרים הנ"ל נסע על התנאים הנזכרים וסיפר על הדרך.
וכשבאו אנשי הקהילה סיפרו לי, איך שפעם אחת ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעל שם טוב לבית המדרש כפי המנהג ביום הכיפורים להתפלל בהשכמה, והיה שוהה עד בוש על היום, והמתינו עליו מלהתפלל. ואחר כך בא וישב על מקומו, והיה ראשו על הסטנדר מקים ראשו ומניח ראשו, מקים ומניח כמה פעמים, ואחר כך רמז שילכו להתפלל לפני התיבה. ובא רבי דוד הנ"ל להתפלל, כי הוא היה מתפלל בימים נוראים.
כשבא סמוך לתיבה התחיל הבעל שם טוב לבזותו בפני כל עם ועדה, ואמר בזה הלשון: זקן אשמאי! היכן אתה הולך? וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה. והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד, כי היטב חרה לו עד מאוד, כי אמר: שמא, חס ושלום, ראה בי דבר מגונה. וגער עליו ואמר: עמוד! והתחיל להתפלל ובכה, ולא היה יודע מה שהוא מדבר רק שצעק ובכה כי נשבר ליבו מאוד.
ואחר כך במוצאי יום הכיפורים הלך רבי דוד מגיד מישרים ז"ל אצל הבעל שם טוב ואמר לו: רבנו, מה ראית בי דבר מגונה, חס ושלום?
ענה ואמר: חס ושלום! לא ראיתי בך כלום. רק באשמורת ראיתי להס"ם על הדרך מקום שהתפילות הולכים, לקבל כל התפילות, חס ושלום. על כן שהיתי מלהתפלל. ותהילה לאל פניתי דרך אחד שילכו התפילות בזו הדרך ולא יוכל לאחוז בהם. ועל כן יראתי פן, חס ושלום, יכנס בלבך ויקלקל חס ושלום הדבר, ושיברתי את לבך בכדי שלא יהיה לך שום מחשבה זרה בלבך, ואחר כך ציויתי לך להתפלל.
גם שמעתי מפי הרב החסיד מורנו רבי גדליה ז"ל: פעם אחת התפלל הבעל שם טוב תפילת מנחה בכפר אחד בחדר שקורין 'שפייכלער' ~ [מחסן תבואה]. והיו שם הרבה חביות מלאות תבואה, ובעת התפילה היה הרקדה גדולה בין החביות מחמת הרעדה, כמו שכתוב: מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד. ותהילה לאל שראיתי בחינות נשמת משה ז"ל.